עשית שיימינג? צפה לצרעת
מי שמוציא שם רע - מקבל את עונשו: מצורע. כשם שרצה להרחיק את חברו מהחברה, הוא נאלץ להתרחק ממנה. מידה כנגד מידה
פרשת השבוע מעידה על הנושא שבו עוסקת הפרשה: הצרעת. יש צרעת הגוף, יש צרעת הבגד ויש צרעת הבית. המצורע נקרא "אב הטומאה". על מה באה הצרעת? אומרים חכמים: צרעת באה על חטא לשון הרע.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אי שמירת הלשון היא הגורם לצרעת. מצורע זה קיצור של מוציא שם רע, מוציא-רע. מי שמדבר דיבה על הזולת, מי שעושה לרעהו "בִּיוש" - בין אם בציבור ובין אם באופן פרטי, בין אם בכתב, ובין אם בעל-פה - מוציא רע, וסופו להיות מצורע.
זה לא רק משחק מילים, זו גם מציאות של מידה כנגד מידה. אם אתה מדבר לשון הרע על הזולת, אתה מנסה בעצם לבודד אותו מהחברה; לדחוק אותו אל השוליים שלה. אתה כמו מנסה לומר שאין לו חלק ונחלה בקרבנו. בין אם חלקם של הדברים נכונים, ובין אם לאו – התוצאה היא אותה התוצאה: אתה מנסה לבודד אותו.
מידה כנגד מידה
עונשו של המצורע - במידה כנגד מידה: "בדד ישב. מחוץ למחנה מושבו". משום שהוציא שם רע על זולתו, ובכך
ביקש לבודד אותו ולהרחיק אותו ממעגל החיים, הוא עצמו מורחק ונדחק לשוליים.
כל כך הרבו אצלנו לדבר על שמירת הלשון. כשבא דוד המלך בתהילים ואומר "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מירמה", זו הדרך לשמור על הלשון.
כבר לפני כן אמר החכם מכל אדם: "מוות והחיים ביד הלשון" (משלי). אסור לאדם לדבר לשון הרע על זולתו, ואפילו לא על עצמו. ברגע שאתה מוציא שם רע, אתה מבודד את עצמך מכלל הציבור, כיוון ששמירת הלשון היא אִצְטבא שלימה בספרי היהדות. זו תורה מיוחדת במינה, שבה יש מקום נכבד לנושאים של מה מותר ומה אסור לומר.
פורסם לראשונה 15/04/2016 14:16
לפנייה לכתב/ת 
הרב לאו
צילום: עידו ארז
מומלצים
