תגידו ביי ל"אחים" והיי ל"סלפים"
עם הכסף הסעודי הגדול שזורם למשרדי התנועה הסלפית במצרים, ירדן, לבנון, סוריה, עזה ושטחי הרשות הפלסטינית, ומלחמת חורמה של המשטרים באזור נגד "האחים המוסלמים", מובטח לסלפים שיהפכו לתנועה האיסלאמית המשמעותית ביותר במזרח התיכון בעשור הבא. אז מי הם בעצם ומה מטרתם?
"אין שום הבדל בין ההטפות של אנשי הדת בסעודיה לבין אלה של מנהיגי דאעש וחזית א-נוסרה" (איבראהים עיסא, עיתונאי מצרי ותיק)
סקר של רשת אל-ג'זירה הקטארית לתוכנית "אתג'אה מעאכס" (כיוון מנוגד) בהשתתפות עשרות אלפי צופים במפרץ הפרסי: 80 אחוזים תומכים בדאעש
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
ארגון בקריסה: ירדן נגד "האחים המוסלמים"
המשטר הירדני ערך בסוף השבוע פשיטה על משרדי "האחים המוסלמים" וסגר אותם - לגמרי לא במקרה - אחרי ביקור שר ההגנה של סעודיה מוחמד בן סלמאן אל סעוד, בנו של מלך סעודיה והשני בתור לרשת את הכתר הסעודי. אביו, המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז, מעודד את מאבקו של המשטר המצרי נגד "האחים המוסלמים" מאז עלייתו לשלטון. בזמן שמתחוללת "המלחמה נגד הטרור" בניצוחה של הממלכה הסעודית, עולה ומתחזק הזרם הסלפי, המסוכן הרבה יותר מ"האחים המוסלמים".
האידיאולוגיה שיצאה מהמדבר
שורשי הסלפיה ב"והאביה", תנועה סונית שמרנית שמקורה מלפני יותר מ-200 שנה בחצי האי ערב. מאז ראשיתה חרתה תנועה זו על דגלה את האידיאולוגיה של טיהור האיסלאם וחזרה לדת המקורית של האבות המייסדים (בערבית: א-סלף). מבחינת הווהאבים, כל הזרמים המאוחרים באיסלאם פסולים, בראשם השיעים והצופים (תנועת המיסטיקה). ב-1926 השתלטו הסעודים הווהאבים שיצאו ממדבר נג'ד על חצי האי ערב והקימו את הממלכה הסעודית. מאז ייסוד הממלכה ועד לימינו שומר המשטר על נאמנות ושיתוף פעולה הדוק עם הממסד הדתי, שהוא הקנאי ביותר בעולם המוסלמי.
האידיאולוגיה הווהאבית נשענת על כתבי החכם הסוני אבן תימייה (מאה 14) שקבע כי כל השיעים ויתר הכתות באיסלאם הם כופרים ודינם מוות. הוא גם אסר שמיעת מוזיקה והצגות ולכן בממלכה הסעודית אין תאטרון וקולנוע ואסור לזוגות לצאת לבלות. נשים מחויבות בכיסוי מלא של הגוף והפנים (ניקאב). החוק היחיד בממלכה הוא הקוראן, והשופטים מעניקים לו פרשנות על פי האסכולה החנבלית המחמירה ביותר באיסלאם. בכל שנה מוצאים להורג על פי השריעה עבריינים על עבירות של רצח, הברחת סמים ואלכוהול, בגידה, ניאוף והומוסקסואליות והשתתפות במה שהם מחשיבים כ"פעילות טרור". המספר הממוצע של מוצאים להורג בשנה עומד על כמאה - בירי, בעריפת ראש ובסקילה באבנים מול קהל בכיכר העיר. ההשתתפות בהוצאות להורג אמורה להרתיע, אך היא הופכת למעין בידור ומשפיעה על הצעירים.
בממלכה הסעודית אין יהודים כלל. השבטים שנחשבו ליהודים גורשו בראשית האיסלאם בצוואתו של הנביא מוחמד, לפיה "לא יתקיימו על אדמת חצי האי שתי דתות". למרות זאת, ההטפה נגד ישראל והיהדות היא חלק בלתי נפרד מתוכנית החינוך הממסדית. הספר "מאבקנו נגד היהודים" של סיד קטב, מנהיג "האחים המוסלמים" לשעבר, נפוץ מאוד בממלכה. מעניין כי רק בדצמבר 2015 ראו לנכון השלטונות הסעודיים להוציא ספר זה ואחרים שחוברו על ידי "האחים המוסלמים" מחוץ לחוק, אחרי שדורות רבים התחנכו על ברכיו. באינטרנט הם עוד יישארו שנים רבות, ושם נמצאים הצעירים למרבה צערן של הרשויות בריאד.
ייצוא הסלפיה מחוץ לסעודיה
מימון הסלפיה על ידי הממלכה הסעודית מהווה למעשה ייצוא של האידיאולוגיה הווהאבית לעולם המוסלמי, המתקיים במקביל לייצוא המהפכה האיראנית לעולם השיעי.
הסלפים, בניגוד לתנועת "האחים המוסלמים", מעמידים את המאבק בשיעים ובאיראן בראשם כמטרה עיקרית, שרק אחריו יבוא המאבק נגד "האויב הציוני". הסלפים נמצאים במאבק בשלוש זירות, האחת פנים-סונית נגד ארגונים מתונים יותר כגון "האחים המוסלמים" והשנייה והשלישית חוץ-סונית נגד איראן ונגד המערב. הסלפיה שואפת בסופו של דבר לחדש את האימפריה המוסלמית ששלטה במזרח התיכון כולו.
סלפים במצרים
פרשנים ומומחים לתנועות האיסלאמיות במצרים העבירו באחרונה ביקורת על עליית כוחם של הסלפים, שלגביהם "כל מי שאינו סלפי הוא כופר". הטענה החוזרת היא שהאיסלאם בטבעו רב-גוני ומקבל דעות שונות ואילו הסלפיזם חד-ממדי וכופה דעה אחת בלבד. עוד מבקרים את הסלפים שהם מעודדים את הצעירים לעזוב את התא המשפחתי לטובת התנועה הסלפית, תוך האשמת ההורים בבגידה בערכי האיסלאם ("לאימא אין רעלה", "אבא לא מתפלל חמש פעמים ביום"). השלב הבא הוא האשמת המדינה והמשטר בבגידה באיסלאם ואחר כך, בחלק מהמקרים, עזיבת המדינה והצטרפות לארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש).
התעמולה הסלפית האידיאולוגית שנקראה בעבר "אל-ג'מאעה אל-איסלאמיה" התרכזה באלכסנדריה ופעלה בשיטות של "האחים המוסלמים". כלומר - חלחול לשכבות האוכלוסייה המוזנחות על ידי המשטר, על ידי סיוע סוציאלי, רפואי וחינוך דתי. החל משנות ה-90 פרץ במזרח התיכון בכלל ובקהיר בפרט זרם "הסלפיה הג'יהאדיה". כלומר - סלפיה המתרגמת את האידיאולוגיה למאבק מזוין נגד אויבי האיסלאם וגם נגד המשטרים המוסלמים המשתפים עמם פעולה (לדוגמה, אל-קאעידה הכריזה מלחמה נגד סעודיה).
המשטרים הערביים היו סלחניים יותר כלפי הזרם הסלפי, מכיוון שבניגוד ל"אחים המוסלמים" החתרניים, הם מקבלים את פסיקת אבן תימייה, כי "עדיף שליט עושק על אנרכיה". גם חלקם של הסלפים ב"אביב הערבי" היה זניח, אך הם ניצלו את המהפכות ועלו על הזרם האיסלאמי הגואה.
במצרים ייסדו הסלפים את מפלגת "א-נור" (האור) והפכו למפלגה האיסלאמית השנייה בגודלה בבחירות 2012. אחרי ההפיכה הצבאית שביצע עבד אל פתאח א-סיסי בקיץ 2013, הביעו הסלפים נאמנות למשטר ותפסו את מקום "האחים המוסלמים" בפרלמנט. הם כיום המפלגה האיסלאמית הגדולה במצרים.
סלפים בירדן
בשנים האחרונות מטרידה התנועה הסלפית בירדן מאוד את בית המלוכה ההאשמי. בשנים הראשונות של המהפכה הסורית יצאו אלפי צעירים ירדנים להצטרף לשורות ג'בהת א-נוסרה, סניף אל-קאעידה בסוריה. מספר הג'יהאדיסטים הירדנים הוא הרב ביותר אחרי המתנדבים מתוניסיה.
המשטר הירדני השתדל לא להגיע לעימות עם הזרם הסלפי העולה ולא מנע ממנו את ההצטרפות למורדים בסוריה בשנים הראשונות. אולם בשנתיים האחרונות חדל זרם ההתנדבות לג'בהת א-נוסרה, והדור הצעיר מעדיף להצטרף לדאעש. כשהדבר נאסר, החל זרם מתנדבים ירדנים להגיע, כמו יתר המתנדבים, דרך הגבול הטורקי.
משורות הסלפים בירדן צמח הטרוריסט המסוכן ביותר והאב הרוחני של דאעש, אבו מוסעב א-זרקאווי. הוא ברח מירדן וחוסל על ידי האמריקנים ב-2006, כנראה בזכות מודיעין ירדני. שותפו לתנועה, אבו מוחמד אל-מקדסי, נשאר בירדן והביע את נאמנותו למלך עבדאללה השני, אך נעצר ונכלא פעמים רבות בגין הסתה לרצוח אמריקנים. הוא הביע בפומבי את גינויו לשריפת הטייס הירדני מועאז אל-כסאסבה בשנה שעברה על ידי דאעש לאחר שמטוסו הופל בסוריה.
מספר הסלפים בירדן אינו ידוע והוא מוערך באלפים. התמונה מדאיגה ביותר משום שבניגוד לעבר, חברי התנועה אינם רק פלסטינים לשעבר, אלא גם צעירים מהשבטים הבדואים במזרח ירדן. אם ישובו אלפי המתנדבים מסוריה, תהיה למלך עבדאללה בעיה לא פשוטה. המלך הירדני נוקט בסלפיה בשיטת המקל והגזר. מנהיגי התנועה חופשיים כל עוד אינם מתקיפים את המשטר ונהנים מרדיפת מתחריהם מ"האחים המוסלמים". מצד שני, בשנתיים האחרונים החמירו השלטונות את העונשים כלפי מי שמואשם בהתנדבות לדאעש ולפי עדויות, הענישה כלפי האיסלאמיסטים בבתי הסוהר קשה במיוחד - עינויים ובידוד ממושכים.
הסלפים בלבנון
רוב חברי התנועה הסלפית בלבנון מתרכזים בצפון באזור עכאר ובחלק ממחנות הפליטים הפלסטינים, בעיקר עין אל-חלוה (ליד צידון). הם הפכו לתנועה פעילה בעיקר אחרי נסיגת הצבא הסורי בעקבות רצח ראש הממשלה רפיק אל-חרירי ב-2005. אלפים מהם התנדבו לג'בהת א-נוסרה אחרי פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, והם נמצאים במאבק מתמיד נגד שני אויביהם העיקריים בלבנון - חיזבאללה בביירות והעלווים בטריפולי.
התנועה הסלפית מסבכת את המצב בלבנון השרויה בפיצול עדתי מתמיד. הם פיצלו את העדה הסונית במדינה לשני מחנות משום שאינם סרים לפסיקה של אנשי הדת הסונים המסורתיים, ומעדיפים את הפסיקה הסלפית ברוח הווהאביזם הסעודי. הם גם קוראים לסונים להצטרף למלחמה בסוריה נגד המשטר, דבר שאינו מקובל על כל העדה. הצבא הלבנוני נלחם נגד המטיפים הסלפים ונותן יד חופשית לחיזבאללה, מה שגרם להפסקת הסיוע הסעודי לכלכלת לבנון בתחילת השנה.
הסלפים הפלסטינים
ברשות הפלסטינית בגדה נהנים הסלפים מדיכוי החמאס, הענף הפלסטיני של "האחים המוסלמים". אחד המנהיגים, שייח נביל נעימי, הביע את נאמנותו לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) וביקר את עמדת חמאס המערערת את יציבות החברה הפלסטינית ומחלישה ומפצלת אותה. גם מנהיגי התנועה הסלפית בעזה הביעו מורת רוח מההפיכה שביצע חמאס ב-2007.
בעזה מתארגנת בשנים האחרונות גם "סלפיה ג'יהאדיה" המנסה להפוך את רצועת עזה לאמירות איסלאמית ואחר כך להשתלט גם על הגדה. הסלפים ברצועה מפרים מדי פעם את ה"הודנה", הפסקת האש עם ישראל, שאותה הם מחשיבים לבגידה ברעיון הג'יהאד. הסלפים מקווים כי פעולות התגמול של צה"ל ימוטטו את משטר חמאס ויאפשרו את עלייתם לשלטון. הסכנה העיקרית היא משיכתם של הצעירים הפלסטינים לסלפיה בעקבות כישלון שני הפלגים, פתח וחמאס, ובזכות כוח המשיכה של "המדינה האיסלאמית" ותעמולתה באינטרנט.
עליית הכוח הסעודי במזרח התיכון כמשקל נגד להתעצמות השיעית נחשבת בעיני מומחים רבים לדבר חיובי. בישראל מתייחסים בחיוב בעיקר להצעת השלום הסעודית מ-2002 ולעובדה שהמדיניות הסעודית מחלישה בראש ובראשונה את איראן ואת חיזבאללה וגם את "האחים המוסלמים". בוועידה האיסלאמית שנערכה השבוע באיסטנבול קראה סעודיה להילחם ב"טרור" (שלרוב המשתתפים חלק נכבד ביצירתו). אולם יש לשים לב כי האלטרנטיבה שמשווקת סעודיה בעולם הערבי מסוכנת בטווח הארוך לא פחות מהתעמולה האיראנית.
הזרם הסלפי הקנאי שאותו מקדמת סעודיה מתחזק בכל המדינות המקיפות את ישראל. המשטרים הערביים נמנעים מלרדוף את הסלפים עד חורמה כדי לא להסתכסך עם סעודיה. הסלפים במצרים, בירדן וברשות הפלסטינית ממתינים לשעת כושר. מספרם של הסלפים אינו ידוע וחלק גדול מפעילותם חשאית. הצעירים נוהרים לתנועה הסלפית, הנראית כפשרה בין "האחים המוסלמים" לדאעש. ברגע של חולשת השלטון, הם עלולים להניף את הדגל השחור, להצטרף לג'יהאד ולהשתלט על השטח, כפי שאירע באזורים שלמים באפגניסטן, בלוב, בסוריה ובעיראק.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
