השחקנית שלא למדה משחק: אלקבץ בתיאטרון

עולם התיאטרון היה קרוב מאד ללבה של רונית אלקבץ, שהלכה היום (ג') לעולמה בעקבות מחלת הסרטן, בין היתר בשל כך שמעולם לא למדה משחק באופן מסודר. את דרכה על הבמה החלה בפסטיבל עכו לתיאטרון בשנת 1991. "הערב רוקדים", מונולוג בתנועה, שכתבו במשותף סיני פתר ויגאל עזרתי. ההצגה, הפקה של התיאטרון הערבי-עברי ביפו בבימוי משותף של עזרתי וגבי אלדור, זכתה בציון לשבח. העלילה מתרחשת בבית קפה יפואי לאורך נקודות שונות בהיסטוריה של ארץ ישראל המאה ה-20. זו היתה העבודה הבימתית היחידה בה שרה.

רונית אלקבץ הלכה לעולמה בגיל 51

החברים נפרדים: "היתה אחת ממנהיגות הקולנוע" 

אלבר אלבז: "הבגדים שלי הלכו לעולמם עם רונית אלקבץ"

בעולם נפרדים מרונית אלקבץ

כישרונה יוצא הדופן הוביל אותה כבר בראשית דרכה אל במת התיאטרון הלאומי. אופירה הניג, אז במאית הבית של התיאטרון, היתה הראשונה שליהקה אותה לתיאטרון הרפרטוארי. בהצגה "היפוליטוס" בבימויה שיחקה אלקבץ את האלה אפרודיטה, מהתפקידים הראשיים במחזה הקלאסי מאת אוריפידס, שזכה לביקורות משבחות אך ירד מהבמה לאחר תקופה קצרה.

"היא היתה האשה הכי יפה בעולם. יופי יוצא דופן ושילוב נדיר של אינטליגנציה יצירתית ואופי. היא היתה השחקנית היחידה בכל הקריירה שלי שעבדתי איתה על אף שלא למדה משחק, ואני מאמינה גדולה בלימודים", אמרה הניג, "למעשה, כשהבאתי אותה להבימה לא מעט אנשים הרימו גבה בדיוק בגלל זה".

עם דרור קרן על הבמה. "האומץ והנחישות שלה. זו המורשת. זו ההשראה"(ז'רר אלון)

זה היה השחקן שולי רנד, אז בן זוגה של אלקבץ, שהכיר בין השתיים."ראיתי סרט קצר שהיא עשתה קודם לכן ונגנבתי. זה לא היה דומה לשום דבר אחר. זה היה בראשית הדרך שלה ולמרות זאת כבר אז היא היתה מאוד עצמאית במחשבה. היא היתה אדם יוצר ולא רק שחקנית מבצעת ואתה רואה את זה מיד, לכן לא הפתיע אותי שמאוחר יותר הפכה להיות יוצרת ובמאית בעצמה. היה ברור שזה יגיע לשם".

הניג מוסיפה כי ההקפדה על פרטים היא שהדהימה אותה. "היא עלתה על הבמה והנשימה נעתקה. בתקופת החזרות דיברנו הרבה על ההבדל המהותי הזה שבין הקולנוע לתיאטרון. בדקנו בעבודה את השאלה האם משחק בתיאטרון גדול מהחיים או לא. במובן זה המינונים שונים מאד בתיאטרון, שבו זה נכון מבחינת טכניקות של משחק. מבחינה זו היא היתה שותפה נהדרת כיוון שכל נוכחותה על הבמה היתה גדולה מהחיים, והיא הבינה את זה. באותה נשימה לא היתה לה בעיה לשחק בקולנוע את החיים עצמם. עד הלילה הזה, שבו המחלה הארורה הזו ניצחה אותה, היא היתה אישה גדולה מהחיים".

בנדק: "הביא הסטנדרטים אחרים לתיאטרון"(צילום: ז'רר אלון)

דרור קרן, ששיחק לצדה בהפקה, אמר: "זו היתה תחילת הדרך והדבר שהכי בלט זה האומץ שלה, הפקתית ואמנותית כמו הנחישות להשמיע את קולה דרך הדמויות שגילמה. אני חושב שזו המורשת. זו ההשראה".

רביד דברה, בימאית ההצגה "פירורים" שעלתה בתיאטרון הבימה וזיכתה את אלקבץ במועמדות לפרס שחקנית השנה, ספדה לה בפנייה אישית: "רונית אהובתי, בלתי נתפס, תחסרי לי ולרבים אחרים" והוסיפה, "תודה על מפגש כנה, אמיץ ומיוחד..את תמיד בליבי יקרה נדיבה חכמה ויפה". דביר בנדק, ששיחק לצד אלקבץ ב"פירורים"  מדבר על שיתוף פעולה שהותיר בו רושם עז. "פגשתי כוכבת קולנוע שחשבתי, מטבע הדברים, שתבוא לחזרות עם השק המוכר שכוכבי קולנוע מגיעים איתו. אני מתכוון להמון ביטחון עצמי ודרך עבודה מאד ברורה. היא באה דף נקי לגמרי. פגשתי פרטנרית שנכנסה למקצוע רק לפני דקה אבל באה ללמוד. יותר מזה. היא הביאה איתה סטנדרטים שהיה נעים מאוד להיפגש איתם בתיאטרון. בקולנוע, בניגוד לתיאטרון, אין כמעט חזרות ולכן העבודה היא ברבדים אחרים. תרבות העבודה והמטען שהיא הביאה לעבודה מאוד הפתיעו אותי. היא היתה פרטנרית נפלאה, קשובה, זורמת ומלאת הומור. עם כל המוחצנות שהתרגלנו לראות בטקסים טלוויזיוניים, החיים שלה לא היו חשופים לציבור. היא היתה אדם שונה לגמרי מחוץ למצלמות". גם השחקנית עידית טפרסון, ששיחקה לצד אלקבץ ובנדק ב"פירורים" פרסמה מילות פרידה אישיות: "שברון לב על רונית האהובה", היא כתבה. "טוטאלית ונפלאה. גם את הבמה מילאת בקסם וגם את ליבי. אוהבת אותך."

אף שכוכבה כבר דרך על מסך הקולנוע בישראל, את ראשית דרכה בפריז בחרה אלקבץ לעשות דווקא בתיאטרון. בשנת 1997 החליטה לעזוב את ישראל ולרדוף אחרי החלום. מבלי שדיברה את השפה ובלי קשרים, נחתה בתיאטרון השמש של במאית הקולנוע והתיאטרון אריאן מנושקין, אגדה חיה ואחת היוצרות הגדולות במאה ה-20.

אחרי שנה בה עבדה כמנקה בתיאטרון ועברה אינספור אודישנים, החליטה להעלות מופע יחיד על חייה של הכוריאוגרפית האגדית מרתה גרהם. במשך שנה עבדה על ההפקה, בשיתוף עם הבמאי והסופר עמנואל פינטו. בסופן של חזרות הוצגה המונודרמה בפסטיבל אביניון היוקרתי. תחילה מול קהל מצומצם ואז מול אולמות מלאים. ההצלחה היתה פנומנאלית ומפה לאוזן עברה השמועה על שחקנית חדשה במרחב העשייה האמנותית. מאביניון עברה ההצגה לפריז וגם בבירת צרפת זכתה להצלחה מרובה והוצגה מדי ערב במשך שנה, בתחילה באוהל הקרקס בככר קלישי ומאוחר יותר בתיאטרונים שונים ברובע ה-20. לערב הנעילה הגיעו בין היתר במאי הקולנוע זכיה ואמד בושלה, שהציעו לה את תפקידה הראשי הראשון בהפקה הצרפתית, "Origine Controlee" ובכך הגשימו לה חלום.