עשרת קרבות האיגרוף הגדולים בהיסטוריה
הניצחון המוחץ של מייק טייסון על ספינקס, נשיכת אוזנו של הוליפילד, העימותים בין מוחמד עלי לג'ו פרייזר, ג'ק דמפסי שוחט, ג'ו לואיס יוצא להגן על אמריקה ו"רעם בג'ונגל" בין "הגדול מכולם" לג'ורג' פורמן. קבלו את עשרת הקרבות הזכורים ביותר של האנשים ש"עשו מכה" בכל יום בחייהם
קשה לקבוע מה היו עשרת הקרבות הגדולים ביותר, שכן לא פשוט להחליט מהם הקריטריונים לקביעה זו. ובכל זאת, כאשר אלופי העולם זכו לראשונה, נאבקו להגנה על תוארם שעמד בספק או נלחמו בסיטואציה יוצאת דופן העניין הלך וגבר. קבלו את עשרת קרבות האיגרוף המרתקים ביותר בהיסטוריה.
10. טרילה במנילה: מוחמד עלי נגד ג'ו פרייזר (1975)
האיבה בין מוחמד עלי ליריבו המושבע הגיעה לשיאה ארבע שנים לאחר ש"הגדול מכולם" הפסיד בעימות בין השניים בניו יורק ושנה לאחר שהחזיר לעצמו את התואר בניצחון על פורמן בקינשסה.
הקרב השלישי בהיסטוריה בין השניים (עלי ניצח בשני ב-1974 כשאף אחד מהם לא היה אלוף עולם), שנערך בפיליפינים ב-2 באוקטובר 1975, זכה לכינוי "טרילה במנילה" (THRILLA IN MANILA) ונחשב לאחד משיאי הקריירה של עלי. שוב חימם הפה הגדול את האווירה בראיונות הפרומו והכריז: "אני הולך להכניס לגורילה במנילה".
חום של 43 מעלות שרר באולם הבלתי ממוזג בפיליפינים והקרב נקבע לשעה 10:30 בבוקר על מנת להתאים אותו לשעות צפיית השיא בארצות הברית. כששני המתחרים נכנסו לזירה החל עלי להקניט: "אין לך את זה ג'ו, אני הולך לחסל אותך". פרייזר השיב בחיוך "אנחנו נראה".
עלי שלט בחמשת הסיבובים הראשונים והמשיך להתגרות ביריבו: "נו קדימה, גורילה מכוערת. זה כל מה שאתה יכול לתת? קדימה, תכה אותי". כשפרייזר ניסה להכותו אמר לו "אין לך יד ימין, אתה לא יכול לעשות את זה". פרייזר התעצבן, שלח מהלומה לפניו של עלי ביד ימין ובסיבוב השישי היכה אותו בוו השמאלית המפורסמת שלו.
בהמשך התעייפו שני המתאגרפים ובסיבוב ה-12 שלח עלי מהלומה לפניו של פרייזר וגרם לנפיחות בעינו הימנית, דבר שהקשה על ראייתו. הוא סבל מראיה לקויה בעינו השמאלית עוד בילדותו ולמעשה נלחם בסיבובים האחרונים כשהוא כמעט ולא רואה דבר.
בסיבוב ה-14 היכה עלי בפניו של פרייזר, שמגן השיניים שלו עף מפיו. בתגובה החליט מאמנו אדי פאץ' להפסיק את הקרב והניצחון בנוק אאוט הוענק לעלי, למורת רוחו של יריבו שטען כי היה מסוגל להמשיך. "אני רוצה לתפוס אותו, בוס", שאג פרייזר בכיוונו של פאץ' והתקשה להשלים עם הפסדו.
פאץ' השיב: "זה נגמר, אף אחד לא ישכח את מה שעשית היום". עלי סיכם את הקרב: "זה היה הכי קרוב למוות שהייתי, פרייזר פשוט נטש את הזירה לפני שאני עשיתי את זה. לא נראה לי שהייתי מסוגל להמשיך להילחם".
השנאה בין עלי ופרייזר נמשכה שנים ארוכות אחרי שהשניים סיימו את הקריירה. כשעלי הדליק את המשואה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת אטלנטה 1996 פרייזר נשאל כיצד הרגיש והשיב: "חבל שהוא לא נפל לתוך האש, אם הייתה לי הזדמנות הייתי דוחף אותו פנימה. הייתי רוצה להילחם שוב נגד הטמבל הזה".
עלי התנצל בהמשך: "אני מצטער, אמרתי על ג'ו דברים שלא הייתי צריך לומר, זה היה רק במטרה לקדם את הקרבות". עלי היה מהבודדים שנכחו בהלוייתו של פרייזר, אשר הלך לעולמו ב-7 בנובמבר 2011 בגיל 67.
9. רעם בג'ונגל: מוחמד עלי נגד ג'ורג' פורמן (1974)
הקרב שתואר כ"ארוע הספורט הגדול של המאה ה-20" הפגיש ב-29 באוקטובר בין שני הגדולים לעיני 60,000 איש בזירה באצטדיון הלאומי בקינשסה שבזאיר (הרפובליקה של קונגו כיום). פורמן הגיע כאלוף הבלתי מנוצח (הביס את כל יריביו ב-40 קרבות).
הרודן של זאיר, מובוטו ססה סקו, השתמש בקרב (היה אחד הראשונים שאירגן האמרגן דון קינג) על מנת לפרסם את ארצו והארוע נודע בכינוי "רעם בג'ונגל" (The Rumble in the Jungle).
רבים סברו שעלי לא יהיה מסוגל להתמודד מול פורמן, מכיוון שנראה מעבר לשיאו ונוצח לפני כן פעמיים (ע"י ג'ו פרייזר וקן נורטון). בקיץ של אותה שנה נפצע פורמן בעינו בעת שהתאמן בזאיר והקרב נדחה בחודש. עלי טייל לפני הקרב במדינה האפריקנית ושיחרר הצהרות התגרות ביריבו.
בפתיחת הקרב קיפץ עלי סביב פורמן והתגרה בו בזירה תוך ששלח מספר מכות לפניו, אבל בהמשך הסיבוב הראשון הצמיד פורמן את עלי לחבלים וחבט בו. כשהסתיים הסיבוב הראשון שילהב עלי בתנועות ידיים את הקהל שקרא בשמו. בסיבוב השני הצליח עלי בעזרת הטכניקה, שכללה יד ימין מלפנים, למנוע מפורמן מלהכותו ובמקביל שלח אגרופים לפניו ביד שמאל.
האלוף המכהן, שעד אז היה בלתי מנוצח, התקשה מאוד הפעם. הוא ניסה להשתמש במכות וו על מנת להתיש את עלי ולפגוע בו, אבל עלי ניצל את הכושר הגופני הנפלא שלו על מנת להתחמק ואף הסב נזק לעינו של יריבו.
פורמן הסתער בתחילת הסיבוב השלישי, אבל הקרב המשיך להיות צמוד. "הגדול מכולם" הקניט את יריבו מילולית ובתגובה שלח פורמן ארבע מכות רצופות לגופו. שני אגרופים ששלח עלי לפניו של פורמן הותירו את האלוף המום והקהל החל להריע בהשתאות.
בסיבובים הבאים החלו שני המתחרים לגלות סימני עייפות, תוך שפורמן סבל מנפיחות בעין ימין. לבסוף הצליח עלי להפיל את פורמן, ניצח בנוק אאוט בסיבוב השמיני ובגיל 32 החזיר לעצמו את התואר העולמי.
8. נשוך כפי יכולתך: איוונדר הוליפילד נגד מייק טייסון (1997)
אחת השערוריות הגדולות בתולדות הספורט העולמי שזכתה לכינוי "קרב הנשיכה" (The Bite Fight). שנה אחרי שהפסיד להוליפילד ושנתיים לאחר שחרורו מהכלא, מייק טייסון שוב פגש את "הדבר האמיתי" ב-28 ביוני 1997. בזכות הניצחון ב-96' זכה הוליפילד באליפות העולם בפעם השלישית והתייצב לקרב שלוש שנים אחרי שנאלץ לפרוש זמנית בגלל בעיה שהתגלתה בליבו.
הפעם נעצר הקרב בסיבוב השלישי בגלל תקרית מבישה. טייסון נשך את אוזנו השמאלית של הוליפילד, ספג עונש הפחתת שתי נקודות והקרב חודש. תחילה החליט השופט מילס ליין לפסול את טייסון ולהעניק ניצחון ליריבו, אבל שינה את החלטתו לאחר שאנשי הצוות של הוליפילד טענו שהמתאגרף מסוגל להמשיך.
לאחר מכן נשך טייסון בשנית את אוזנו של יריבו (הפעם את האוזן השניה) וחתך חלק ממנה תוך שירק את הבשר מפיו. הקרב הופסק לאלתר והוליפילד הוכרז כמנצח, תוך שמהומה גדולה פרצה במקום.
השניים המשיכו להחליף ביניהם מהלומות למרות שהקרב הסתיים, מה שאילץ את המשטרה להתערב. הדם שניגר מאוזנו הימנית של המנצח גרם לצופים להזדעזע ומאוחר יותר נמצא חלק מאוזנו הימנית הנשוכה בתוך הזירה.
טייסון, שנקנס בשלושה מיליון דולר והושעה לשנה, טען לאחר הקרב כי ביצע את המעשה בתגובה לנגיחות שספג מהוליפילד מהן התעלם השופט. מבקריו טענו כי הוא עמד לספוג נוק אאוט ומשום כך חיפש דרך להתחמק.
7. אף על פי: רוקי מרציאנו נגד אזארד צ'ארלס (1952)
רוקי מרציאנו החזיק בתואר אלוף העולם מ-1952 עד 1959 ומחזיק עד היום בשיא של ניצחונות בכל 49 הקרבות בהן השתתף, מתוכם 43 בנוק אאוט. אזארד צ'ארלס היה היחיד שהחזיק מעמד 15 סיבובים מולו, לפני שנוצח בנקודות ביוני 1954. לאחר מכן הסיר מרציאנו את הספק בקרב השני בין השניים, שנערך כעבור חודשיים.
צ'ארלס הנחית מהלומה קשה בפניו של מרציאנו וגרם לו לשבר באפו. השופט חשב תחילה להפסיק את הקרב, אבל נענה להפצרותיו של מרציאנו ואיפשר לו להמשיך. האלוף התאושש וניצח בנוק אאוט בסיבוב השמיני.
6. פעם אחת ולתמיד: מייק טייסון נגד מייקל ספינקס (1988)
ב-1986 הפך מייק טייסון לאלוף העולם הצעיר ביותר בהיותו בן 20 והוכר על ידי כל שלוש ההתאחדויות העולמיות. מייקל ספינקס, שניצח את לארי הולמס ב-1985 ומנע ממנו את השוואת השיא של רוקי מרציאנו (ניצחונות בכל 49 הקרבות בהם השתתף), נחשב בעיני רבים למספר 1 בעולם. על מנת לשים קץ לויכוחים ולהכריע מי הטוב ביותר אירגן דונאלד טראמפ קרב ב-27 ביוני 1988 בניו ג'רזי, שכונה "פעם אחת ולתמיד" (once and for all).
כל שיאי הרייטינג והמכירות נשברו וארצות הברית עצרה את נשימתה. הציפיות היו גבוהות והפרשנים דיברו על התנגשות בין שני סגנונות שונים: האגרסיביות של "איירון מייק" מול הטכניקה ועבודת הרגליים של ספינקס.
הקרב הסתיים 91 שניות בלבד אחרי הגונג הראשון, כשטייסון הנחית מהלומה בפניו של יריבו, הפיל אותו לקרשים וניצח בנוק אאוט. רבים רואים בקרב זה כגולת הכותרת והשיא בקריירה המפוארת והשנויה במחלוקת של טייסון.
הוא רשם בכך ניצחונות בכל 35 הקרבות בהם השתתף עד אז והיה זה ה-16 אותו השיג בנוק אאוט, שגם זיכה אותו ב-20 מיליון דולר. ספינקס, שמעולם לא נוצח ב-31 הקרבות בהם השתתף קודם לכן והרוויח 13.5 מיליון דולר באותו ערב, לא חזר יותר לזירה.
5. מיליון דולר וראש: בילי קון נגד ג'ו לואיס (1941)
אתם מתארים לעצמכם את אלוף העולם במשקל בינוני או בקל-כבד מנצח את האלוף במשקל כבד מבלי להעלות כמה קילוגרמים? אף אחד לא מסוגל לדמיין את מרווין האגלר או שוגר ריי לאונרד עושה את זה למייק טייסון או להוליפילד בשנות ה-80 וה-90. מוחמד עלי בוודאי לא ראה אף אחד כזה ממטר וגם מייוות'ר לא מסוגל לגבור על ולדימיר קליצ'קו, אבל בילי קון כמעט עשה זאת. ועוד לג'ו לואיס הגדול.
וויליאם דייויד ("בילי") קון, אמריקני ממוצא אירי, היה אלוף העולם הבלתי מעורער במשקל קל-כבד בסוף שנות ה-30 ותחילת ה-40, אבל "הילד מפיטסבורג" לא הסתפק בכך. הוא שאף לעשות היסטוריה ולהיות הראשון אי פעם שיזכה בתואר במשקל הכבד מבלי שיוסיף קילוגרמים למשקלו.
הקרב מול לואיס נקבע ל-18 ביוני 1941 בפולו גראונדס במנהטן והאלוף במשקל כבד הסביר מדוע החליט להוריד את הקצב באימונים: "אני לא רוצה שיגידו שהכנסתי מכות למישהו קטן ממני". קון האנדרדוג הוביל בנקודות עד לסיבוב ה-13, אבל טעה כשניסה לתקוף ולנצח בנוק אאוט. הוא ספג נוק אאוט בעצמו והפסיד.
קון התחרט על הטעות עד סוף ימיו (מת במאי 1993). לאחר הקרב אמר: "איבדתי את הראש והפסדתי מיליון דולר". כשהתבדח עם לואיס ושאל אותו: "מדוע לא יכולת לתת לי להחזיק בתואר משך שנה?", האלוף השיב לו: "היה לך אותו ביד משך 12 סיבובים ולא היית מסוגל לשמור עליו". שני המתאגרפים שירתו בצבא בתקופת מלחמת העולם השניה והתמודדו שוב זה מול זה בניו יורק ב-1946. גם בקרב הזה ניצח לואיס.
4. קרב המאה: מוחמד עלי נגד ג'ו פרייזר (1971)
תואר אלוף העולם נשלל ממוחמד עלי ב-1967 לאחר שסירב לשרת בצבא האמריקני במלחמת וייטנאם. הוא היה מושעה מהזירה בין 1967 ל-1970 ובכך איבד שנים יקרות.ב-1970 זיכה אותו בית הדין וב-8 במרץ 1971 התמודד עלי מול ג'ו פרייזר במה שכונה "קרב המאה" במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. "סמוקינג ג'ו" החזיק בתואר העולמי והיה בלתי מנוצח ב-26 הקרבות בהם השתתף (23 ניצחונות בנוק אאוט), אבל רבים טענו שהוא רק ניצל את ההיעדרות של עלי והכל שאלו את עצמם מי באמת הטוב ביותר.
עלי הגיע לקרב בלתי מנוצח (מאזן 0:31), אבל פרייזר הנחיל לו את התבוסה הראשונה בקריירה. כל אחד מהשניים קיבל 2.5 מיליון דולר תמורת השתתפותו. 20,455 איש הצטופפו במדיסון סקוור גארדן וההכנסות ממכירת כרטיסים הגיעו למיליון דולר וחצי.
הייתה זו הפעם הראשונה בה נאבקו בזירה שני מתאגרפים בלתי מנוצחים על התואר העולמי והקרב נמשך 15 סיבובים. עלי שלט בשלושת הסיבובים האחרונים, אבל פרייזר ניצל את מכת הוו המצוינת שלו והיכה בפניו בסוף הסיבוב השלישי.
פרייזר שלט בהמשך ובתום הסיבוב ה-15 העניקו לו כל שלושת השופטים את הניצחון בנקודות. בשיחות עם מקורביו הודה עלי שהפסיד, אבל באופן פומבי תקף את השופטים: "החלטה של אנשים לבנים".
3. האקשן חזר: מני פקיאו נגד פלויד מייוות'ר (2015)
קשה להשוות בין שני המתאגרפים במשקל הבינוני לבין המחץ שהפגינו מוחמד עלי ומייק טייסון במשקל הכבד ובכל זאת, הקרב שנערך בשנה שעברה בין שני היריבים המושבעים החזיר את הזוהר לענף אחרי תקופה ארוכה.
הפופולאריות של האיגרוף ירדה ב-15 השנים האחרונות בהן לא קיים כוכב שירתק למסכים כמו בעבר והצופים עברו בעיקר לקרבות ה-UFC. בשל כך, העניין שנוצר לרגע במשקל הבינוני גרם לאנשים להתעורר לפנות בוקר כדי לצפות בקרב איגרוף אחרי תקופה ארוכה.
שנים ארוכות נמנעו השניים מלהתחרות זה מול זה ולקראת סיום הקריירה שלהם נערך ביניהם "קרב המאה" ב-3 במאי בלאס וגאס. הכרטיסים שנמכרו במחיר שיא של 350 אלף דולר נחטפו תוך דקה ו-15 שניות. רבים העדיפו את הפיליפיני, שנקט בסגנון התקפי וזכה בתואר בשמונה קטגוריות משקל שונות, על פני האמריקני השחצן.
מייוות'ר, האלוף הבלתי מנוצח, פרש מהזירה עם מאזן 0:48 אחרי שכל שלושת השופטים העניקו לו את הניצחון. לפקיאו היו מספר רגעים מוצלחים וחבטות מדויקות, אבל מייוות'ר, שהשתמש בסגנון הרגיל של התחמקויות והתשת היריב, שלט וזכה בתואר בנקודות.
2. השחיטה: ג'ק דמפסי נגד ג'ס ווילארד (1919)
ג'ק דמפסי החזיק בתואר העולמי במשקל כבד מ-1919 עד 1926 וזכה בו לראשונה ב-4 ביולי בטולדו שבאוהיו, כשהיה בן 24. מעטים נתנו לו סיכוי מול האלוף המכהן, שהיה גדול ממנו במימדי הגוף (2.02 מ', 111 ק"ג) וכונה "הענק מפוטאווטומי".
"דוד מול גוליית" כונה הקרב. מנהלו האישי של דמפסי (1.85 מ'), ג'ק קרנס, אמר לו לפני הגונג הראשון שהוא הימר על כל כספו של דמפסי על כך שינצח בסיבוב הראשון. כתוצאה מכך התנהל קרב אכזרי. דמפסי היכה את יריבו והפיל אותו ארצה שבע פעמים בסיבוב הראשון.
הוא היה בטוח שניצח, בטרם קראו לו השופטים להמשיך לסיבוב השני. זאת, למרות שווילארד נראה חסר אונים. "זה לא קרב, זו שחיטה", שאג השדר. "אלוף העולם נראה בחור יפה כשנכנס
לזירה, אבל עכשיו תראו איך כל הפרצוף שלו מלא בדם". באותה תקופה רשאי היה מתאגרף לעמוד מעל יריב אותו הפיל בנוק אאוט ודמפסי היכה מספר פעמים בווילארד שניסה לקום מהקרשים במהלך הסיבוב השלישי.
מאמניו של ווילארד קראו לו לא להגיב לצלצול שקרא לתחילת הסיבוב הרביעי, מה שזיכה את דמפסי בניצחון ובתואר אלוף העולם. כתוצאה מהקרב סבל ווילארד משברים בפניו, שבר בצלעות, שבר כמה שיניים ושמיעתו נפגעה. "דמפסי מכה כהוגן, זו היתה הפעם הראשונה שהפילו אותי", הגיב המפסיד כשפניו נפוחות.
במהלך השנים היו שטענו שדמפסי רימה ושלא יתכן שגרם נזק גדול כל כך ליריבו מבלי לשבור את אצבעותיו. ב-1964 סיפר קרנס בראיון ל'ספורט אילוסטרייטד' שהוא הוסיף חומר מיוחד (כונה "הפלסטר של פריז") בתוך החבישה תחת הכפפות של דמפסי. שמועה נוספת הייתה שדמפסי השתמש בכדורי עץ שהוחבאו בכפפות על מנת לפגוע ביריבו. שני הסיפורים האלה הופרכו.
1. ארה"ב נגד גרמניה הנאצית: ג'ו לואיס מול מקס שמלינג (1938)
ג'ו לואיס החזיק בתואר אלוף העולם במשקל כבד משך 11 שנה, שיא שלא נשבר עד היום. הוא זכה לראשונה ב-1937 לאחר שניצח את ג'יימס ג'יי בראדוק, אבל טען שירגיש שהוא הטוב ביותר רק אם ינצח את מקס שמלינג.
שנה קודם לכן הוא הפסיד לגרמני, שניצל היטב את נקודת התורפה אותה גילה אצלו (לואיס לא הגן היטב בידו הימנית). ב-22 ביוני 1938 נערך הקרב המדובר בין האמריקני האלוף שכונה "המפציץ החום" לבין נציג גרמניה הנאצית.
שמלינג, שבאופן אישי לא תמך בנאציזם (הציל שני ילדים יהודים תוך שסיכן את עצמו), זכה לפופולריות עצומה בקרב תומכי היטלר, שראו בניצחונו על מתאגרף שחור כהוכחה לעליונות הגזע הארי וניצלו אותו לצרכי תעמולה.
לואיס ביקר לפני הקרב בבית הלבן ונשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט אמר לו "ג'ו, אנחנו צריכים שרירים כמו שלך כדי לנצח את גרמניה". הוא שירת בהמשך בצבא האמריקני במלחמת העולם השניה (בעיקר השתתף בקרבות ראווה להעלאת מוראל החיילים) ולימים סיפר: "ידעתי שאני חייב להיות במיטבי, היו לי את הסיבות האישיות לכך וכל המדינה תלתה בי תקוות".
הקרב נערך לבסוף ב"יאנקי סטדיום" בניו יורק לעיני 70,043 איש ומיליונים האזינו לשידור ברדיו ברחבי העולם. שמלינג הופל שלוש פעמים תוך שתי דקות ו-4 שניות והספיק לשלוח שתי מכות בלבד לעבר יריבו. אחרי הפעם השלישית השליך מאמנו את המגבת לזירה והשופט ארתור דונובן הפסיק את הקרב.
לואיס השיג ניצחון מהיר בנוק אאוט בסיבוב הראשון, נקם ביריבו המושבע והפך לגיבור לאומי גם בעיני הלבנים בארצות הברית. לא היה זה עניין של מה בכך בשנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה. שני היריבים המושבעים הפכו לחברים קרובים אחרי המלחמה עד מותו של לואיס (בגיל 66) ב-1981. שמלינג חי עד גיל 99 ומת בגרמניה בפברואר 2005.
לפנייה לכתב/ת 
