אי אפשר לשנות את העבר - אז למה להתעסק בו?

מה שהיה היה.

מה שהיה לא יחזור עוד.

מה שהיה היה בעבר.

והעבר כבר עבר.

אי אפשר לשנות אותו. אי אפשר למחוק אותו. אי אפשר אפילו לתקן אותו. הוא נותר אי שם, בעבר. הוא כעת זיכרון ישן. ותו לא.

אז כשאתה אומר לעצמך, "הייתי צריך לומר", אתה מבזבז זמן יקר וגורם לעצמך סבל מיותר. כי אין דבר כזה, "הייתי צריך". מה שהיה היה. מה שאמרת אמרת. זה כבר קרה. ואת הנעשה אין להשיב. ואין טעם להלקות את עצמך, או לייסר את עצמך, או לדפוק את הראש בקיר. זה לא יעזור. זה כבר היה. מה שהיה היה.

וכשאת אומרת לעצמך, "למה לא עשיתי את זה", גם את חיה את האין. העבר הוא האין. הוא היה. הוא כבר איננו. ולא ישוב עוד לעולם. ואם תוותרי על המחשבות על העבר, תנקי אותן, תשחררי אותן, תשחררי את עצמך. תוכלי לחיות, סוף סוף, את ההווה. תוכלי לחיות באמת.

קיראו עוד

למרות פורים: בואו נעבור לחיים נטולי מסכות

מסננים שיחות: מה זה אומר עליכם?

בלי לחץ! איך עוברים לחיים נטולי סטרס

משפטים כמו: "הייתי יכול" או "חבל שלא עשיתי" או "למה לא אמרתי" או "איך פספסתי" או "פישלתי" או "טעיתי" או "אכזבתי", הם משפטים חסרי טעם, חסרי משמעות, חסרי תכלית. מה אפשר לעשות כעת אם זה כבר קרה? האמת, כלום. שום דבר. אז למה להתעסק בזה? מה ייצא לכם מזה?

ולכן, לא הייתי יכול. עובדה, לא עשיתי את זה. אם הייתי יכול, אולי הייתי נוהג אחרת. אולי הייתי עושה דברים בצורה שונה. אבל זה לא קרה. זה לא קרה, כי לא באמת יכולתי לעשות אחרת. לא יכולתי להתנהג אחרת. עשיתי את הכי טוב שאפשר, את מה שהיה ביכולתי לעשות באותה נקודת זמן.

הייתי אז אחר. אדם שונה. אולי היה לי פחות ניסיון, פחות ידע, פחות הבנה. חשבתי דברים אחרים על החיים. ועשיתי את מה שעשיתי אז. וזה מה שעשיתי אז. ועליי להשלים עם זה. להשלים עם מה שעשיתי, או עם מה שלא עשיתי. להשלים עם עצמי. להשלים עם העבר. ולהמשיך קדימה.

אל תישארו באותו מקום - תתקדמו

כי החיים נמשכו. הלכו למקום אחר. ורק אני נותרתי באותו מקום, מנסה לשנות את מה שאי אפשר לשנות. רק אני אוחז בעבר, תוקע את עצמי בעבר, ומה הפלא שאני לא מתקדם לשום מקום. כי אני חי את העבר ולא את ההווה.

לומר: "הייתי יכול" זה להביט על האין. להתעסק בכלום. באולי. בתיאוריה. במה שלא היה ולא קרה מעולם. וההתעסקות המתמשכת באין - מייצרת סבל מיותר. מה שהיה היה בעבר, אבל הסבל הוא עכשיו. למה אנחנו מייצרים סבל עכשיו? מה ייצא לנו מזה? במה זה יקדם אותנו? האם זה מה שיגרום לנו להתפתח? לגדול? ליצור? להצליח?

לא.

כשאתה אומר: "הייתי יכול", אתה מייצר לעצמך אכזבה. אתה אומר לעצמך: איך אכזבתי. איך פישלתי. איך פספסתי. אבל האכזבה אינה קיימת באמת. היא רק בראש שלך. היא רק הסיפור שאתה מספר לעצמך. אתה מספר לעצמך סיפור במקום לחיות במציאות.

והמצ

יאות היא תמיד חיובית, תמיד אופטימית, תמיד יש בה תקווה. כי במציאות הכוח בידיך. היכולת לשנות נמצאת אצלך. ואת השינוי תוכל לעשות כעת, רק כעת, לא בעבר. העבר כבר עבר. ומה שהיה היה.

ועכשיו הגיע הזמן לחיות.

החיים שלנו דינמיים. הזמן זז. הוא לא עוצר לעולם. ואנחנו משתנים. מדי יום. אנחנו לומדים יותר. אנחנו טועים יותר. אנחנו מפשלים. מפספסים. יוצאים מדעתנו. נושמים נשימה עמוקה וממשיכים לחיות. אלה החיים. והגיע הזמן שנקבל אותם. ואת עצמנו. ונפסיק לסבול. עכשיו.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת