האדם בטבעו מבקש חירות. התהפוכות האדירות המתחוללות בעולם הערבי בשנים האחרונות, מוכיחות יותר מכל כי הרצון של האדם להיות חופשי ובעל חירות, עז ועמוק הוא בנפשו פנימה. במלחמות האזרחים ובהתמרדויות נגד השלטון, אנשים פעלו ועשו מעבר להיגיון, בכדי לשחרר מעליהם את השלטון שלדעתם שלל את חירותם וחופשיותם. ובאמת, אם ננסה לתאר לעצמנו מהי ההרגשה של אדם שחירותו נשללת ממנו, זוהי הרגשה קשה מאין כמוה.

חג הפסח מכונה בכמה שמות. אחד השמות שניתנו לו על ידי חכמינו הוא "זמן חירותנו".

והסיבה פשוטה: כאשר ה' הוציא אותנו מארץ מצרים, למעשה נגאלנו מהעבדות הנוראה של מצרים, ונהיינו 'בני-חורין'.

באמת?! מאז יציאת מצריים נהיינו בני חורין?! הרי בתקופות רבות בהיסטוריה חיו יהודים במצב נורא, ניקח לדוגמא את השואה, שבטח אי אפשר לקרוא למצב כזה 'חופשיות', 'חירות'?.. אז מה זאת אומרת שמאז יציאת מצרים אנחנו חופשיים ובעלי חירות?

כנראה שצריך להבין מהי באמת אותה חופשיות, אותה חירות מיוחלת, מה זה נקרא להיות 'בן-חורין'.

אנו נוטים לחשוב שחירות היא עניין פיזי. המקום בו אנו נמצאים, היכולות הכלכליות שלנו, אירועים שאנו חווים בחיים – הם אלו שמשפיעים על החירות שלנו. באחת משיחותיו הסביר הרבי מליובאוויטש שזוהי טעות לחשוב כך. כל הגורמים שהזכרנו הם חיצוניים, סובבים אותנו בלבד, וחירותו של האדם תלויה במידה מועטת מאוד במה שסובב אותו. עיקר חירותו של האדם תלויה בו בעצמו, בנפש שלו. ההסתכלות של האדם, מצבו הנפשי, איך שהוא רואה את החיים, אלו הגורמים האמיתיים המביאים לחירות אמיתית.

את הרעיון הזה ההיסטוריה הוכיחה יפה מאוד. בשואה או בזמנים קשים אחרים, אנשים הגיעו למצבים קשים ובלתי ניתנים לתיאור. ויחד עם זאת – היו כאלו שחיו בשחרור נפשי מאין כמותו. הסיפורים רבים על יהודים שחיו בתקווה ובאמונה, והפיחו רוח חיים בכל סביבתם. ולעומת זאת בקצה הנגדי, אנשים בעלי יכולות מבחינה כלכלית שלכאורה שום דבר לא חסר להם, ויחד עם זאת הם חיים כמו בתוך בית כלא פרטי, אישי.

בשנת 1976 מת אחד מהעשירים הגדולים ביותר בארצות הברית. רכושו הסתכם בכמה מילארדי דולרים של אז. העושר שלו היה עד כדי כך, שראשי מדינות השתדלו ליצור אתו קשרים והתחשבו מאוד בדעתו. כאשר הוא מת, התפרסם שבמשך שנים הוא חי בפרנויה. היה לו פחד עצום שממש שלט בו. הוא תמיד חשב שאנשים מנסים לחטוף אותו, רוצים את הכסף שלו וכדומה, ולכן הוא לא היה מוכן לצאת מהבית ללא שומרים, פחד לאכול מחשש שהכניסו לו חומרים מזיקים בפנים וכן הלאה.

תחשבו על זה. ילד עני שמסתובב ברחוב עם בגדים ישנים ואוכל בדוחק, יכול להסתובב ברחוב בשחרור ובנחת והוא לעולם לא חושב שמישהו רוצה להרוג/לחטוף אותו. אסיר בבית כלא אינו נמצא בפחד תמידי שיהרגו אותו.. הוא למעשה חי בשחרור יותר מהעשיר הזה. אנו מוכרחים לומר שחירות אמיתית היא בנפש, בראש.

כאשר בני ישראל היו במצרים, הם שקעו עם הנפש למקומות הנמוכים ביותר של היפך הקדושה, כך שחוץ מהגלות והעבדות הפיזית, הם היו שקועים בגלות נפשית, רוחנית, שעל פי האמור, היא קשה וקריטית יותר. ביציאת מצרים הוציא אותנו ה' מהגלות הנפשית הזו, ובזה ניתן לנו הכוח להיות תמיד משוחררים ובעלי חירות, כי הנפש שלנו אינה משועבדת.

בתקופות קשות ליהודים ברוסיה, עמדו נשיאי חב"ד והכריזו: "אמנם מבחינה פיזית, הגוף של היהודי יכול להיות בגלות, אך הנפש שלו אף פעם איננה משועבדת בגלות!" כי מאז יציאת מצרים, ה' הפך אותנו לבני חורין, אחת ולתמיד.

מידי שנה, כאשר מגיע חג הפסח, אנו מקבלים כוחות חדשים להשתחרר מכל ההגבלות האמיתיות שיש לנו. מגבלות פיזיות? זה לא הנושא, זה לא מה שבאמת מגביל אותנו. דווקא ההגבלות הנפשיות, הרוחניות, עליהם צריך לשים את הדגש, ולהשתחרר מהם. כאשר יהודי מחדיר בתודעתו וחי את העובדה שה' אחד ואין עוד מלבדו, יש בכוחו להיות משוחרר ולחיות חיים של חירות אמיתית, למעלה מכל ההגבלות.

חג כשר ושמח!

מוקדש לזכות מנחם מענדל בן חנה לאה לשנת הצלחה בכל