הכל נשאר במשפחה
לשניהם יש מטרה משותפת: למצוא תרופה למחלות כמו סרטן, אלצהיימר ופרקינסון. שניהם נחשבים לחוקרים בכירים ומוערכים ושניהם פועלים במקביל במעבדה משלהם. וכן, הם גם אבא ובן: פרופ' גידי רכבי וד"ר עודד רכבי. נשמע כמו סרט המשך ל"הערת שוליים?" "אין בינינו תחרות," הם אומרים אבל מודים בשקט שהם משווים כמה מחקרים של כל אחד מהם מתפרסמים
בשיתוף חברת "טבע"
"אין ביני לבין אבא שלי שום תחרות," קובע ד"ר עודד רכבי בתחילת הראיון, ומיד מתפנה להשוות כמה מחקרים שלו פורסמו בחודשים האחרונים לעומת כמות הפרסומים של אביו. התוצאה, אגב, .2:2
עודד נחשב כיום לאחד הנוירוביולוגים המבטיחים בישראל - אביו, פרופ' גידי רכבי, הוא רופא וחוקר סרטן מפורסם וראש המעבדה לחקר הסרטן בבית החולים שיבא.
.jpg "(צילום: דנה קופל)")
לאחרונה התבשרו האב והבן לבית רכבי, כי שניהם זכו במלגות לחוקרים מצטיינים בתחום מדעי העצב של תאגיד התרופות "טבע." אם המחקרים שלהם, כל אחד לחוד, יצלחו, הם עתידים לפתוח בפנינו אופק חדש ובו תרופות נגד שורה שלמה של מחלות כמו דיכאון, אוטיזם, שיטיון (דמנציה), אלצהיימר, פרקינסון, טרשת נפוצה ועוד. אגב, האב והבן למשפחת רכבי כלל לא ידעו אחד על הזכייה של השני ואילו בחברת טבע, לא היה לאף אחד שמץ של מושג שמדובר באב ובנו.
עודד, המחקר שלך לא מתחרה בעצם בזה של אבא שלך?
"אנחנו חופפים חלקית בכך ששנינו בודקים כיצד הבקרה של מולקולת RNA משתתפת בבקרה של מחלות שונות, אבל כל אחד מאיתנו תוקף את המחקר מכיוונים שונים: אני חוקר חיות מודל פשוטות, תולעים ומטה, בגדלים שקטנים ממילימטר, בעוד שאבא, שהוא רופא, מתחיל מלמעלה, כי הוא מגיע מעולם של טיפול קליני בבני אדם ומנסה להבין איך זה משפיע על החולים.
"במילים אחרות, בעוד אצלי מדובר באתגר אינטלקטואלי, אבא גם מחובר ישירות לעולם הרפואה. אצל ההורים שלי הרפואה היא שליחות, ואילו אצלי המדע עומד בחזית."
"נדלקתי על ביולוגיה"
פרופ' גידי רכבי (לשעבר פורמן), 63, נער תל-אביבי שלמד בתיכון חדש, היה בטוח שילמד מתמטיקה ופיזיקה. אבל בגיל ,20 כשהיה חייל במלחמת יום הכיפורים, הוא נפצע. במהלך ההחלמה מהפציעה בבית החולים, התוודע החייל הצעיר למסירותם של הרופאים שטיפלו בו ובחבריו הפצועים, ובעקבות כך החליט ללמוד רפואה.
בזמן לימודיו בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, פגש גידי סטודנטית צעירה לרפואה בשם קרן - כיום רופאת משפחה מוכרת. לבני הזוג שלושה ילדים: עודד, ,35 נוירוביולוג, וארז ויואב (29 ו-25 בהתאמה), שסיימו לימודי רפואה וכעת עושים, ממש כמו אבא, דוקטורט בביולוגיה.
עודד גדל ברמת אביב, למד בבית הספר לאמנויות ואחרי שסיים את עירוני ד' בתל-אביב ואת שירותו הצבאי, נסע לפריז להגשים חלום - ללמוד צרפתית וציור ולהקדיש את חייו לאמנות. הוא לקח קורסים בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בפריז, "בוזאר," הספיק להציג בשתי תערוכות וחשב ללמוד במקביל פילוסופיה או פסיכולוגיה ולהיות אמן.
"המשיכה לאמנות הגיעה כנראה מסבא שלי מהצד של אמא, אשר, שתמיד צייר מאוד יפה ודחף אותי לנסות גם. חייתי בפריז והכל היה נחמד, ואז נתקלתי במקרה בתוכנית לימודים במדעי המוח, ונדלקתי על ביולוגיה," מספר ד"ר עודד רכבי.
לפני שלוש שנים וחצי הוא חזר מאוניברסיטת קולומביה, שם השלים את המחקר לפוסט-דוקטורט שלו. כיום הוא מרצה בכיר במחלקה לנוירוביולוגיה בפקולטה למדעי החיים, וגם בבית הספר למדעי המוח על שם סגול באוניברסיטת תל-אביב.
"זכיתי במספר מענקי מחקר מכובדים וגדולים, כך שהמעבדה שהקמתי גדלה מהר מאוד," הוא אומר. "זו מעבדה תוססת שבה עובדים סטודנטים מעולים לתארים מתקדמים, כמו גם פוסט-דוקטורנטים וטכנאים שמריצים עשרות ניסויים שונים בו-זמנית. עכשיו, עם הזכייה במענק, אני מרגיש שאפשר לפרוח עוד."
במה עוסק המחקר שלך?
"בניגוד למה שחשבו במשך שנים רבות, מתברר שגם תכונות נרכשות עוברות בהורשה. בעבר חשבו, למשל, שאם ההורים קוראים ספרים זה לא אומר שהילדים יהיו חכמים יותר, או שאם ההורים יודעים לנהוג זה לא אומר שגם הילדים יוולדו עם ידיעת הנהיגה.
"אבל במחקר שלנו הראינו שהורשה בין-דורית של תכונות נרכשות אפשרית, אבל לא באמצעות החומר הגנטי DNA אלא על ידי מולקולה דומה שנקראת .RNA
כך, למשל, הצלחנו להראות שתולעים שמודבקות על ידי נגיף ומפתחות עמידות כלפיו, מעבירות לדורות הבאים שלהן את העמידות הזו באמצעות מולקולת ,RNA-ה וזהו למעשה סוג של חיסון שעובר בהורשה. עכשיו אנחנו בודקים אם יש תכונות נרכשות נוספות שעוברות בהורשה, כמו זיכרונות שמקודדים במערכת העצבים. למחקר הזה עשויות להיות השלכות רבות אם נגלה שאכן RNA-ל יש השפעה גנטית רבה יותר מכפי שסברו בעבר.
"במלחמת העולם השנייה הרעיבו הנאצים אזור בהולנד, והתברר כי כל תושב צרך אז כמות מזערית של 800 קלוריות ביום. במשך שנים נערך מעקב אחר הצאצאים של התושבים האלה והתברר שהילדים והנכדים של אותם הולנדים מורעבים סובלים מסכיזופרניה ומהשמנת יתר, כאילו הם מנסים לפצות על הרעב של הסבא והסבתא. מה שלא היה ידוע זה המנגנון המולקולרי שמאפשר את ההורשה הזו, ובזה מתעסק המחקר שלנו."
יש איזה מודל לחיקוי שאתה הולך בעקבותיו?
"יש לי מודלים של מדענים, וגם מודלים לחיקוי שאינם מדענים, כמו האמן המפורסם מרסל דושאן. הגישה שלי במדע קרובה לגישתו לאמנות, ובבסיסה הרצון לקחת את הדוגמאות הבסיסיות, לאתגר אותן ולתקוף אותן, כמו שעשה דושאן עם אמנות ה'רדי מייד' שלו, שבדקה את גבולות היצירה. הוא לקח מוצרים יומיומיים והעביר אותם למוזיאון, ובכך ריסק את הדוגמה המקובלת שלפיה חפצים יומיומיים נמצאים במטבח או בחדרי השירותים, בעוד שיצירות אמנות מוצגות במוזיאונים."
.jpg "(צילום: דנה קופל)")
"היה לי מזל"
עודד, שהמנגנונים המולקולריים שגילה במחקרו פורסמו לאחרונה בכתבי העת המדעיים הנחשבים לא רק רואה בעצמו מדען-אמן הוא גם נשוי לאמנית, תכלת פלדמן - מעצבת אופנה, שלמדה בבית הספר החשוב לאמנות ועיצוב 'פרסונס' בניו-יורק. השניים הם הורים לילדה בת שלוש, בשם סופיה. את התחום המדעי, לעומת זאת, הוא פוגש בארוחות שישי אצל אבא.
"אנחנו מדברים על העבודה, אבל משתדלים לעשות את זה בצורה קלילה, בלי לחפור." אולם בניגוד להורים אחרים, שמגלים התנגדות לרצון של ילדיהם ללמוד אמנות - אביו של עודד אומר שהוא כמעט מצטער שבנו עודד לא המשיך בתחום. "לפחות מישהו במשפחה היה עושה משהו מעניין," הוא מחייך.
כרופא צעיר, ובעצתו של פרופ' צבי שפירר, שאצלו התמחה ברפואת ילדים, עשה גידי דוקטורט נוסף, והפעם באימונולוגיה במכון ויצמן למדע. בהמשך התמקד במחקר על גנים הקשורים בתהליך הסרטני. "הייתי בר מזל לעבוד במעבדה של פרופ' דוד גבעול ז"ל שהיה מחלוצי הביולוגיה המולקולרית וההנדסה הגנטית בארץ."
במקביל, כאמור, התמחה גידי ברפואת ילדים, ולימים בהמטולוגיה ובאונקולוגיה של ילדים בתל השומר. לימים הוא גם הפך למנהל המחלקה להמטולוגיה ואונקולוגיה של ילדים שם, ובה בעת פיתח את מעבדת המחקר שלו. "בעשור האחרון העברתי את ניהול המחלקה לתלמיד שלי, פרופ' עמוס תורן, והקמנו את 'מרכז שיבא לחקר הסרטן'", אומר גידי.
בשנים האחרונות הוא מקדיש את רוב זמנו למחקר במעבדה לצד ייעוץ לחולים, "אבל לא כרופא הראשוני שלהם," הוא מבקש לדייק, ומוסיף כי הרופאה האולטימטיבית בעיניו היא קרן אשתו.
"היא רופאת משפחה, המשלבת את הרפואה הכי מעודכנת בצורה מדהימה, והיא מכירה כל אחד מבני המשפחות של אלפי החולים שלה, וזוכרת עליהם כל פרט. הרי בבית חולים רואים אספקט מסוים, וממנה ראו הילדים דוגמה מרשימה עד כמה הרפואה יכולה להיות מייגעת וקשה, אבל הם ראו את היפה והטוב שברפואה האמיתית."
מה גילית במסגרת המחקר?
"אנחנו מתחילים להבין מנגנונים מפתיעים, שהם ברמה של ,RNA וזה מבטיח עידן חדש של תרופות ופרקטיקות לשורה שלמה של מחלות. אם המאה 20-ה הייתה המאה ,DNA-שלה נראה כי המאה ה 21- תיחשב למאה של מחקרי ,RNA-ה זה התחום המרגש והחדש ביותר בביולוגיה.
לימדו אותנו כי RNA בנוי מארבע אותיות בסיס, והתברר שיש חלבונים (אנזימים), אשר יודעים לעשות שינוי באותיות הבסיס, ובכך באופן מעשי מגדילים את הרפרטואר. קבוצת המחקר שלנו הייתה הראשונה לפתח שיטות להסתכל באופן גלובלי על ה-RNA בתא, ולמקם בו את השינויים האלה. המחקר שלנו מנסה להבין גם כיצד כל זה קשור למחלות של מערכת העצבים."
עודד אומר שהמניע שלו הוא סקרנות אינטלקטואלית, בעוד המניע שלך קשור לעיסוקך כרופא, כלומר נועד למצוא תרופות כדי שיגיעו לקליניקה.
"זה נכון שאני עוסק בחולים, והמחקר מעניין אותי כדרך מתקדמת יותר להסתכל על גידול סרטני באדם. המוטיבציה שלי היא לחקור כדי להגיע לאבחון טוב יותר שבסופו יוביל לטיפול ממוקד ויעיל יותר בסרטן."
גידי ועודד רכבי הם חלק מפרויקט NNE-ה (הרשת הלאומית למצוינות במדעי המוח) שהקימה חברת טבע במטרה לקדם את המחקר בתחומי מדעי המוח, הניורולוגיה והפ - סיכיאטריה בישראל. הרשת, שהחלה בשנת ,2013 מספקת מסגרת לפעילות משותפת של טובי המומחים בתחומים אלה מקשת רחבה של מוסדות אקדמיה ומרכזים רפואיים בישראל. היא תומכת בתוכניות מחקר ובפוסט דוקטורנטים, ומשקיעה בפרויקט 15 מיליון דולר המתפרשים על פני חמש שנים.
חקר ,RNA-ה שבו מתעסקים האב ובנו, הוא אחד מתחומי המחקר הנחקרים והלוהטים ביותר בביולוגיה מולקולרית עד שקרן המדע של האיחוד האירופי הקימה רשת לתיאום המחקרים השונים הנעשים בתחום הזה. רק לאחרונה מתחילים המדענים להבין את מלוא המורכבות של הצירופים האפ - שריים. בין היתר נמצא קשר בין חלבון מסוים (אנזים) לבין מחלת אלצהיימר ואולי גם מחלות נוספות.
הממצאים של גידי לגבי שינויים שעוברות מולקולות RNA יאפשרו לבחון את השינויים במוחם של אנשים חולים שנפטרו מסיבות שונות, ולהשוות אותם למוחם של אנשים שנפטרו מאלצהיימר כדי לעמוד על ההבדלים. לצורך זה נוצר קשר עם בית חולים גדול בניו-יורק, שבו מאגר גדול של דגימות. חברת טבע, שהקימה רשת של מצוינות בחקר מדעי המוח, משקיעה במיזם הזה 15 מיליון דולר למשך חמש שנים. משמעות הדבר היא שהתאגיד, על מדעניו ויועציו הרבים, מאמין שמכאן תגיע הישועה.
"אם נזכור כי אחד מכל שני אנשים שיגיעו לגיל 85 יחווה ירידה בתפקודים הקוגניטיביים כתוצאה ממחלות שונות, נוכל להבין כי המ - חקרים האלה אופטימיים, ויש סיבה להאמין שתרופות חדשות ויעילות יפותחו כתוצאה מהם בשנים הקרובות," אומר פרופ' מייקל היידן, נשיא טבע למחקר ופיתוח. "כל המערב חוקר את התחום הזה, וישראל נחשבת למובילה עולמית במחקרי המוח, כך שטבעי שאנחנו מאוד אופטימיים."
מה הם היו אומרים: "לא הבשר והדם אלא הלב הוא העושה אותנו אבות ובנים" | פרידריך שילר
חדש: המורים של המדינה במסלול המדעים
תחרות "המורה של המדינה" יצאה לדרך, זו השנה השמינית, במטרה להוקיר ולתת כבוד למורים שלנו. השנה, בפעם הראשונה, ייבחרו גם מורים במסלול המדעים ביוזמת חברת "טבע".
לפנייה לכתב/ת 
