ג'יפ סופה 4 במבחן - הכי טוב שהיה, וחבל שנגמר

בואו ונתחיל מהסוף. ג'יפ סופה, רכב השטח הצה"לי, אינו ישראלי. החלקים המגיעים היישר מחברת ג'יפ האמריקאית מורכבים אמנם בפס הייצור של תעשיות רכב נצרת, אבל שם פחות או יותר מסתיים תהליך אזרוח שאינו שונה מהותית משחקן NBA אמריקאי בקבוצת כדורסל מקומית. בדומה לסוסיתא, קונטסה ופורד אסקורט, גם כאן מדובר בפס הרכבה כחול-לבן, עם דגש על הרכבה. מצד שני, הזמינו אותנו לנהיגת בכורה בכלי הרכב הכי צבר שאפשר להעלות על הדעת. סירוב לא בא בחשבון.

X

צילום : ירון ברנר, עריכה : תום עוזיאל

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

רק נראה כמו רנגלר

חיצונית נראה הסופה 4 כמו ג'יפ רנגלר JK אנלימיטד עליו הוא מבוסס. אך מתחת לחזות של רכב השטח המפורסם בעולם, יש הרבה שינויים. ובעוד הג'יפ (ההוא, האמריקאי) עבר אינספור שלבי ריכוך ועידון והתאמה לחיים אזרחיים מאז סייע למעצמות לנצח במלחמת העולם השנייה, הסופה נותר קשוח ומסוקס (כמעט) כמו פעם, ואף יותר.

שלדת הסולם מחוזקת, הסרנים מסיביים יותר (דנה 60 מאחור, דנה 44 מלפנים) ומערך המתלים שונה עם קפיצי עלים מאחור, ספירלות של אייבך מלפנים ובולמי זעזועים של בילשטיין. אלה מאפשרים נשיאת משקל של יותר מטון - פי 2.5 ממה שהרנגלר האזרחי יכול ומחוייב המציאות הקרבית שלנו, לפיה כל חייל שוקל למעה מ-100 ק"ג פלוס ציודו, שלא להזכיר תוספות נדרשת כמו מכשירי קשר וזיווד ייעודי נוסף.

פגושי מתכת חסונים מאפשרים זוויות גישה-נטישה עדיפות מהותית (40.5-44.4 מעלות לעומת 28-35) ומאפשרים עבירות טובה יותר בשטח מורכב, כמו-גם שיפור מרווח הגחון ב-11 מ"מ (23.1 ס"מ) תודות למיתלים השונים.

רק נראה כמו רנגלר(ירון ברנר)

ואם שאלתם עצמכם האם לא מדובר בסופו של יום במתיחת פנים לסופה 3, התשובה לכך חיובית למרות השינויים. בהם גם תוספת כוח למנוע 2.8 ליטר טורבו-דיזל המפיק 194 כ"ס, 40 כ"ס יותר מבעבר. גם נתון המומנט משופר עם 46.9 קג"מ, 6.1 קג"מ יותר. וכמובן, התאמה לתקני זיהום יורו 5.

לתיבת ההילוכים האוטומטית אפשרות תפעול ידני והילוך אחד נוסף - 5 במקום 4. בנוסף, מערכת החשמל שונה, הבידוד שופר, מערכת המיזוג שודרגה ושואבת אוויר רק מתא הנוסעים, כדי למנוע סתימת מסננים באבק. הדלת האחורית מפוצלת בדומה לרנגלר, ונוספה - שומו שמיים - בקרת שיוט, אבזור המותרות היחיד. פתיחת חלונות, כיוון מראות? עם שרירי היד. יש ABS אבל אין בקרת יציבות (וחבל), ומספר כריות האוויר עומד על 1 לנהג. כרית אוויר לנוסע פינתה מקום לטובת התקן קשר מחויב במפרט הצבאי.

בקרת המשיכה יעילה בריסון אובדני אחיזה(ירון ברנר)

היי הג'יפ!

על הכביש מרגיש הסופה לא ממש בבית. מקרקש, רועש, רועד. הוא יכול כמובן להסתדר, אבל זה בפירוש מרגיש לא טבעי, ובעיקר נחות מהותית מכל רכב פנאי סדרתי או אף דגמי שטח קשוחים יותר. המנוע חזק וגמיש, השידוך לתיבת ההילוכים מניב תאוצות טובות למדי, אבל תפעול יחידת הכוח מרגיש מאולץ ורחוק מעידון מתבקש. גם אם מאד תנסו.

מצד שני, בשטח מדובר בסיפור אחר לגמרי. היכולת בשבילים מהירים מפתיעה מאד. הסופה משכך באופן מעורר הערכה, ובולע בורות וחריצים מרושעים באופן המזכיר רכבי מירוצי מדבר ייעודיים. לא פחות. ניכר כי כיול מתלים נעשה כאן הפעם באופן מוצלח למדי, טוב מהותית מבעבר.

(ירון ברנר)

טענות ליכולת השטח? יחסי העברה סופיים קצרים יותר - בדומה לרנגלר רוביקון (4.10 לעומת 3.73 בסופה) היו מייצרים קצב זחילה ובלימת מנוע עדיפים בקטעי עבירות טכניים קשים.

לועס סלעים לארוחת בוקר(ירון ברנר)

יש עתיד?

הסופה יחגוג בשנה הבאה חצי יובל, אבל עתידו לוט בערפל. מאז נולד יצאו משערי המפעל בנצרת כמעט 7,000 יחידות לפי החלוקה הבאה: 5,500 סופה 1, 670 סופה 2 ו-800 סופה 3. אבל במהלך השנים צמצם משרד הביטחון את היקף הרכישות, שכן יש לו כיום אפשרויות למימון רכבי שטח בכספי הסיוע האמריקאי - ואלה מביאים לנו כלי רכב היישר משם.

המשמעות לצערנו היא כי לאחר שיסתיים ייצור הסופה 4 בו נהגנו, ומשערי המפעל יצא הרכב ה-180 במספר שהוזמן על-ידי צה"ל, יושבת פס ייצור הרכב בנצרת, חצי מאה לאחר שהוקם.