פסטיבל קאן: קן לואץ' זכה בדקל הזהב
טקס הסיום של פסטיבל קאן נחתם כשמל גיבסון העניק את פרס דקל הזהב לקן לואץ' הבריטי שנודע כתומך ה-BDS, על סרטו "אני, דניאל בלייק" - לא תמונה סימפטית במיוחד לעיניים ישראליות. השערוריה הגדולה: קסווייה דולן זכה בגרנד פרי על אף הביקורות הנוראיות
פסטיבל הסרטים בקאן ה-69 הגיע לסיומו הרשמי הערב (א') עם טקס פרסי דקל הזהב הנוצץ באולם לומייר המפואר בעיר. פסגת הקולנוע הבינלאומי שצוינה כחגיגה ציונית עם ייסודו של הביתן הישראלי כשדגל כחול לבן מעליו, שירת התקווה וביקור רועש של שרת התרבות מירי רגב (וכן לא מעט סרטים ישראלים במסגרות השונות, וזכיה של אור סיני ו"אנה" בתחרות הסטודנטים), נחתמה בתמונה פחות סימפטית מבחינתנו. זאת כשמל גיבסון הנודע לשימצה בהוליווד כאנטישמי הגיש מעל לבמה את פרס דקל הזהב לקן לואץ' הבריטי, עוכר ישראל מוצהר ותומך ארגון ה-BDS, על סרטו "אני, דניאל בלייק".
חבר השופטים של התחרות הרשמית בראשותו של הבמאי האוסטרלי ג'ורג' מילר, הציג את בחירותיו מתוך התוכנית - ואלו היו מפתיעות במיוחד. כאלו שממש התקבלו בהלם על ידי רבים בקהל, ובעיקר בין העיתונאים. לעתים נראה כי מדובר בבחירות שנועדו להתריס כנגד מבקרי הקולנוע - כך במקרה של הבחירה התמוהה באוליביה אסיאס כבמאי המצטיין, והענקת פרס הגרנד פרי לסרטו המושמץ של קסווייה דולן. עם זאת, על זכייתו של לואץ' בן ה-79 בדקל הזהב אין טענות. הסרט החברתי הנוקב שלו "אני, דניאל בלייק" נתפס כמועמד ראוי במירוץ לפרס היוקרתי מכולם.
"אני, דניאל בלייק" מספר על גבר בודד ומזדקן שמחפש עזרה מהמדינה כשהוא חולה, ומחפש ישועה באם חד הורית שמחפשת פתרונות דיור בלתי נסבלים. בנאום הניצחון שלו, לואץ' - הנודע מאז ומעולם כבמאי פוליטי - הטיח ביקורת במדינות הצנע הנוכחית של האיחוד האירופי. "אנחנו חייבים לתת מסר של תקווה, אנחנו חייבים להגיד שעולם אחר הוא אפשרי", אמר מעל הבמה, "העולם בו אנו חייבים כיום נמצא בנקודה מסוכנת כרגע. אנחנו בעיצומו של פרויקט מסוכן של צנע שנובע מהרעיונות שאנחנו מכנים ניאו-ליברליזם שמביאים אותנו כמעט לאסון".
אגב, בעבר אמר לואץ' כי הוא מעדיף שסרטיו לא יופצו בישראל, כך שספק אם נזכה לראות את "אני, דניאל בלייק" בארץ. ואם לא די בכך שחבר השופטים העדיף את לואץ' (שזכה ב-2006 בדקל הזהב עם "הרוח נושבת") על פניו המתחרים האחרים, הוא גם שם את יהבו על הסרט האיראני "The Salesman" של אסגר פרהאדי, שיצא מהטקס עם שני פרסים (החלטה לא מנומסת במיוחד בחלוקת פרסים בפסטיבלי קולנוע). שיהאב חוסייני זכה בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר בעוד שפרהאדי עצמו (הזכור מסרטו זוכה האוסקר "פרידה") התכבד גם בפרס התסריט.
הפתעה גדולה נפלה כשהגיעה ההכרזה על פרס השחקנית הטובה ביותר, שהוענק לז'סלין ז'וזה הפיליפינית שמככבת בדרמה הריאליסטית של בן ארצה ברילנטה מנדוזה "מא רוזה", בה היא מגלמת אישה שנעצרת בגלל עסקי הסמים שלה. הרבה פחות מפתיעה היתה זכייתה של הבמאית אנדראה ארנולד בפרס חבר השופטים על סרטה "American Honey" שנחשב לאחד הפייבוריטים לזכייה בדקל הזהב.
אבל עם כל הכבוד ללואץ', פרהאדי, ז'סלין ז'וזה, וההתעלמות מההופעה האדירה של סופיה בראגה בסרט הברזילאי "אקווריוס" או מההתלהבות מסרטה של מארן אדה הגרמניה "טוני ארדמן" שנחשב למועמד מוביל לזכייה - יותר מכולם ייזכרו מהטקס הזה הפרגון השערורייתי לדולן הצעיר עם סרטו "זה לא סוף העולם", ואסיאס עם סרטו "Personal Shopper" שהתקבלו בבוז רועם עם הקרנתם.
אף על פי ולמרות הכל, דולן הקנדי מקוויבק יכול להתגאות בפרס השני בחשיבותו - הגרנד פרי, על "זה לא סוף העולם". זאת למרות שהוגדר על ידי רבים שצפו בו כבלתי נסבל. הבמאי בן ה-27 דמע כשקיבל את האות מבן ארצו השחקן דונלד סאת'רלנד, כשבקהל ובחדר העיתונות אנשים דמעו ברוב זעם. גם הבחירה באסיאס הצרפתי התקבלה בתדהמה שכן "Personal Shopper" שלו לא התקבל היטב על ידי מצופים שהתקשו לחבר בין עסקי האופנה לרוחות הרפאים שבו. הוא חולק את הפרס עם כריסטיאן מונג'ו הרומני על הדרמה "Graduation".
