לדאוג שהמתמחים יחזרו הביתה בשלום

הרופאים המתמחים פתחו במחאה על תנאי העסקתם הקשים, והאמת היא שהם צודקים. תנאי העסקתם כוללים תורניות של 26 שעות רצופות של עבודה קשה, פיזית ומנטלית.

אלו תנאים לא הוגנים מכמה היבטים, שעליהם מרחיבים המתמחים בעצמם, אולם אנחנו, בעמותת אור ירוק, מבקשים להצביע על היבט נוסף של העניין, שחורג מאי ההגינות אל סכנת החיים הממשית, ואינו פוגע רק במתמחים, אלא גם בכל מי שנקלע לסביבתם.

בסיומם של מרתוני ערות וריכוז אלו, שלהם נדרשים המתמחים מדי שבוע בשבוע, ובהיעדר כל סידורי הסעה שהם, הם נאלצים לנהוג בעצמם חזרה הביתה, להסתכן בהירדמות על ההגה ובכך לסכן בצורה מוחשית את עצמם ואת יתר משתמשי הדרך.

סקר שערכה עמותת אור ירוק מצא שקרוב למחצית הרופאים המתמחים דיווחו על "כמעט הירדמות" על ההגה מפעם לפעם, בשעה שנהגו מותשים בחזרה הביתה אחרי תורנות. חבריהם של מתמחים רבים מכירים היטב את הטלפונים שהם מקבלים מחברם המתמחה, המבקש מהם לדבר איתו כדי שלא יירדם בנהיגה.

הסיכון למעורבות בתאונה בקרב מתמחים העובדים במשמרות של יותר מ-24 שעות, גדול פי 3.2 ביחס לעובדים במשמרות קצרות יותר, וכך גם הסיכון למעורבות ב"כמעט תאונה", המזנק פי 9.5. כל משמרת ארוכה מעלה את הסיכון החודשי הכללי לתאונת דרכים ב-9% ואת הסיכון לתאונה בדרך מהעבודה ב-16.2%. שגרה חודשית של 6-4 תורנויות אינה מאפשרת לגוף להשתקם ולשפר את ביצועיו המוטוריים, והבעיה מתגלגלת ומתעצמת ככדור שלג קטלני.

הירדמות על ההגה היא ה"רוצחת השקטה" על הכביש. על פי מחקרים אחראית ההירדמות לכאחד מכל חמש תאונות הקשות. ההירדמות אינה בהכרח שקיעה בשינה אלא גם נהיגה מנומנמת, תחושת ישנוניות, עצימת עיניים רגעית, ניקור. בכל אלה טמונה אותה הסכנה שבהירדמות מלאה, סכנה שמתעצמת כשאדם אוחז בהגה.

המצב שלפיו מתמחים נוהגים לבדם חזרה הביתה אחרי משמרות כה ארוכות, לעתים נסיעות ארוכות בכבישים מונוטוניים, הוא מצב חמור שאסור שימשך. סכנת נפשות מיותרת.

הפתרון הוא פשוט ומקובל בחברות וארגונים - הסעות לעובדים אחרי תורנות לילה או משמרות ארוכות - כך יוכלו המתמחים להתמקד בעבודתם מצילת החיים וגם לחזור הביתה בשלום מבלי לסכן את החיים שלהם ושלנו.

חובה עלינו לנצל משבר זה כדי להביאו על תיקונו, בטרם יהיה מאוחר מדי. אסור לנו לחכות לתאונה הבאה.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק