לא קל אבל אפשרי - לקבל ביקורת ולהפנים

העולם נחלק לשני סוגי אנשים – אלה שאוהבים להעביר ביקורת ואלה ששונאים אותם. הבעיה הגדולה היא שכולנו חושבים שאנחנו שייכים לסוג השני, שאנחנו לא מעבירים ביקורת, מקסימום מחווים דעה שהיא לטובתו של אותו בנאדם. אם הוא רק יקשיב לנו הוא יהיה מוצלח/עשיר/מאושר/מוצלח יותר.

העובדה שאותו אחד לא שאל לדעתנו לא ממש מטרידה אותנו, כי אנחנו באנו לעזור. זה כמו הסיפור על הקשיש שעמד ליד מעבר חציה סואן וילד מתלהב תפס לו ביד והעביר אותו את הכביש. כשהגיעו למדרכה, אחרי זמן שנראה לקשיש כמו נצח, אמר הקשיש: "עכשיו תחזיר אותי, ילד משוגע, סתם נעצרתי רגע לנוח".

לטורים הקודמים של גאיה:

- הזמן הטוב ביותר לשנות את החיים - עכשיו

- תאמיני בעצמך: קחי את גורלך בידיים

- מתגרשת? אל תהיי חברה של הילדים - תישארי אמא

פרצופים ושתיקות

רוב הזמן אנחנו מעבירים ביקורת בלי לשים לב, נותנים עצות לאחרים מה לאכול, מה ללבוש, איך לגדל את הילדים. לפעמים הביקורת גלויה ולפעמים היא סמויה, ומסוכנת יותר. הגלויה הכי ברורה, החל מהבעת אכזבה עמוקה מבן זוג ששוב לא זכר יום הולדת, דרך הורים שמייעצים לך אם להתגרש או לא להתגרש, וכלה בחיצים ארסיים כמו "אם תרזי יראו כמה את יפה". זהו חץ אכזרי במיוחד, מפני שיש בו מחמאה שמשלבת סטירה ולטיפה, כמו להגיד לילד "אם תפסיק לשחק בסוני יהיו לך חברים", או להגיד למישהי "אם תלכי ליוגה לא תהיי כזו כפופה", וכן הלאה משפטי העצמה מחלישים.

ביקורת סמויה עלולה להיות קטלנית אפילו יותר. היא כוללת פרצופים חמוצים, שתיקות רועמות ודוגמאות בגוף שלישי כגון - "רינה התחילה לעשות ספורט 4 פעמים בשבוע וממש התחטבה". אף מילה עלייך, אבל את יודעת למה התכוון המשורר.

לא לקחת ללב

להעביר ביקורת זה קל, אך כל עוד לא התבקשת לכך, זה מיותר. לפני כמה ימים ראיתי סרטון של קואצ'רית שצילמה את עצמה נותנת עצות תוך כדי נהיגה ברכב. זה טרנד כזה, לצלם את עצמך מדברת ברכב, וזה אחד הדברים הכי מעצבנים בעיניי. היד נשלחה מאליה לשלוח לה הודעה, כי רציתי בטובתה, שאנשים יקשיבו לה ולא יחשבו את מי הולכת לדרוס תיכף, ואז קלטתי שאני בכלל לא מכירה אותה. תגידי, שאלתי את עצמי בביקורתיות, לך יש סרטוני וידאו כלשהם, ברכב או מחוצה לו? מי את שתייעצי לה? היא לפחות עושה משהו".

ההודעה הזו לא נשלחה, והיא הובילה אותי לרשום ביומן שעליי לצלם סדרת סרטונים. בצורה הזו, גם מנעתי פגיעה במישהי וגם הפכתי את החוש הביקורתי שלי לדבר פרודוקטיבי. היו תקופות, בעבר הלא רחוק, שהייתי מבקרת המדינה, ואוי ואבוי לזה שהעז להעביר עליי ביקורת. הו, כמה שהייתי נעלבת, נפגעת, מתפרקת. מיד הייתי לוקחת ללב, נפגעת, מתאכזבת מעצמי.

בניגוד לאחרים ששומעים ביקורת ולא מפנימים, אני הייתי מפנימה גם דברים חסרי בסיס, כי היה לי נורא חשוב לרצות את כולם ושיאהבו אותי. בעזרת עבודה עצמית שכללה שיפור הביטחון שלי ובעזרת טכניקות של חיזוק חיובי למדתי לקבל ביקורת. זה לא קל לי, אני מודה, אבל היום אני יודעת למיין ולהבדיל בין עיקר לטפל. אני יודעת ממה להתעלם בלי להיעלב, יודעת מה לא לקחת ללב, והכי חשוב – יודעת איך לקבל ביקורת שיכולה לעזור לי.

להקשיב ולהשתפר

הרבה פעמים אנחנו מפספסים משהו טוב כי אנחנו נאטמים מרוב עלבון. החוכמה היא להקשיב, לעצור לחשוב על זה ולהחליט אם להפנים או לא. לפני כמה זמן ניגשה אליי מישהי אחרי הרצאה שלי ושאלה למה אני לא נותנת כלים של אנ.אל.פי, שהיא השיטה הטיפולית בה אני מובילה נשים לשינוי מהיר בחיים שלהן.

ברגע הראשון רציתי להוכיח לה שיש כלים, שאני צודקת והיא טועה, אבל אמרתי "תודה, אחשוב על זה", ובזכות ההערה שלה שיפרתי והשתפרתי. ביקורת יכולה להיות מועילה וכשהיא מופנית לכיוון הנכון, היא באמת עוזרת להפוך אותנו לטובים ומוצלחים ומאושרים יותר.

לסיכום, שלושה כלים להתמודדות עם ביקורת:

1. קודם כל, תקשיבי בין המילים. לרובנו יש נטיה להתגונן ולעבור למצב קורבני כשמטיפים לנו. לפעמים הביקורת מוצדקת ורק הדרך שבה היא נאמרת שגויה.

2. נתנו לך ביקורת? תגידי תודה ותבקשי שאם כבר, יתנו לך טיפ איך להשתפר. זה יכול להוביל לשיחה אחרת לגמרי.

3. במקרה של ביקורת עצמית חריפה, זכרי שפרפקציוניזם מוליד תסכול ולא הצלחה. תני לעצמך ביקורת חיובית על המוטיבציה לעשות משהו ולא על התוצאות.

גאיה קורן היא מנטורית נשים במשבר לשינוי חיובי בחיים, מרצה אני מלכה, עתונאית ידיעות אחרונות ומנחת סדנאות להערכה עצמית