על ההר, לתמיד: הגופות שנשארות באוורסט לנצח
מתוך 300 איש שנהרגו במאה האחרונה על האוורסט, גופותיהם של יותר מ-100 נשארו שם, קבורות בקרח. מטפסים שחולפים על פניהן רואים בהן ציון דרך ונותנים להן כינויים - "מגפיים ירוקים" הוא המפורסם שבהם. הקור, הרוחות והיעדר החמצן לא מאפשרים פינוי, והגופות נשארות קפואות בזמן
גופות-גופות מנוקד ההר. כמעט 300 בני אדם נהרגו באוורסט במהלך קרוב ל-100 שנה שבהן מנסים מטפסים להגיע לפסגתו, ולפחות 100 מההרוגים עדיין נמצאים עליו, אולי אפילו 200. רוב הגופות שוכנות בתוך סדקים ונקיקים בהר או מכוסות שלג וקרח, אבל אחרות גלויות לכל מטפס שעובר בדרך, כאבני דרך במגפי טיפוס כבדים מפלסטיק ומעילים צבעוניים שבכל שנה דוהים עוד קצת.
הגופות המפורסמות ביותר זכו אפילו לשמות – "מגפיים ירוקים", "היפהפייה הנרדמת", "הגרמני" – והן משמשות מעין אזהרה ממה שיכול להשתבש בדרך לפסגה, בגובה 8,848 מטר. אף מטפס אינו רוצה לסיים את חייו כגופה עם כינוי. אף משפחה אבלה לא רוצה שיקירה יהפוך לבדיחה שחורה של מטפסים אחרים. אבל באחד המקומות האכזריים ביותר על פני כדור הארץ, מקום שבו החמצן דליל, הטמפרטורות מקפיאות ורוחות חזקות גורמות לכל מאמץ להיראות בלתי אפשרי, החזרת המתים מההר אינה משימה פשוטה.
לכן כשחמישה מטפסים נהרגו בדרך לפסגת האוורסט בשבועיים האחרונים, צוותי טיפוס ומשפחותיהם של מטפסים ברחבי העולם נאלצו להתמודד לא רק עם האבל, אלא גם עם השאלה אם הגופה תוחזר אי פעם הביתה. "עבור קרוביהם של ההרוגים ובני משפחותיהם אי שם בבית, הכול שווה את זה שהם יוחזרו הביתה", אומר בן ג'ונסון, מדריך טיפוס מג'קסון שבוויומינג. הוא עצמו העפיל השנה בפעם השלישית לפסגה.
אבל העניין אינו פשוט כאמור. "זה קשה מאוד ומסוכן מאוד", מסביר ארנולד קוסטר, ראש משלחת של חברת "Seven Summit Treks", שאיבדה השנה שני מטפסים על האוורסט ומאמציה להחזיר אותם מההר נמשכו ימים. "הדרך תלולה ומזג האוויר גרוע. ירד שלג והיו רוחות חזקות", סיפר בסוף השבוע. צוות של מדריכי טיפוס משבט השרפה בנפאל עשה מאמצים גדולים כדי להחזיר את גופתה של מטפסת נוספת, מריה סטריידום. היא הייתה בגובה נמוך מספיק כדי שתיאסף על-ידי מסוק.
40 אלף דולר כדי לסגור מעגל
לעשרה מדריכי שרפה המשימה להחזיר גופה מהאוכף הדרומי של האוורסט מגובה 8,000 מטר למחנה 2 יכולה לקחת עשרה ימים. ממחנה 2 יכול מסוק לפנות את הגופה. זהו תהליך קשה ומתיש. הגופות נישאות בשקי שינה או כרוכות באוהלים, ולעתים קרובות הן כבדות יותר מבכל מצב אחר משום שהן מכוסות בקרח.
בשל הסיכונים הכרוכים בהישארות בגובה רב במשך זמן רב כל כך, צוותי טיפוס רבים מחליטים שלא להחזיר איתם את גופות חבריהם שמתו. לעתים הם מכניסים אותן למערה קטנה בדרך או לנקיק, או מכסים אותן באבנים.
קוסטר אומר כי סטריידום מתה בסמוך לנתיב הטיפוס הראשי, במקום שבו היא גלויה לעיני כל מטפס, ומשפחתה ביקשה להחזיר אותה. הוא מספר כי בתחילה הוא דן במצב עם צוות של מדריכי שרפה וקיים איתם הערכה לגבי הסכנה הכרוכה בדבר. רק אחר כך הוחלט שהמשימה בטוחה מספיק, ושאפשר לפנות את הגופה. קוסטר מתאר את סטריידום כמטפסת חזקה שהלכה ונחלשה ככל שהיא התקרבה לפסגה. היא הסתובבה כדי לחזור, אבל בהמשך קרסה ומתה. ביום שישי, אחרי שהורדה מההר, הוטסה גופתה לקטמנדו.
משימה כזו של חילוץ גופה אינה עסק זול. דן ריצ'רדס מסוכנות Global Rescue שמושבה בבוסטון מספר כי החזרת גופה מהאוורסט היא מבצע לוגיסטי גדול שיכול לעלות 10,000 עד 40,000 דולר, תלוי עד כמה קשה למסוקים להגיע לאזור. "כך או כך אנחנו לא מסתכנים בפינוי גופות אם הן לא נמצאות במקום בטוח", אמר.
ג'יבאן גימירה מסוכנות Shangri-la Nepal Trekבקטמנדו שמוציאה טרקים לאוורסט, אומר שהמבצעים לחילוץ גופות ממומנים באופן כללי על-ידי חברות הביטוח או על-ידי משפחותיהם של המטפסים שנהרגו. משפחתה של סטריידום וחבריה מנסים לגייס 30 אלף דולר כדי לשלם על החזרת גופתה.
הגופה שנמצאה אחרי 75 שנה
המטפסים שנספו השנה בדרך לפסגה הם סטריידום, מטפס הולנדי ושלושה מטפסים מהודו. אבל לאורך השנים היו מדריכי הטיפוס משבט השרפה אלה שמתו לעתים קרובות על ההר. רק בשנתיים האחרונות נהרגו לפחות 28 בני שרפה, הקהילה האתנית שחיה זה מאות שנים באזור האוורסט ושהפכה חלק בלתי נפרד מעולם הטיפוס בהימלאיה.
הסכומים הגדולים שמשלמים להם המטפסים על ההר, במדינה שבה ההכנסה השנתית לנפש היא 730 דולר בלבד, הופכים את הסכנה למשתלמת עבור בני השרפה. מדריך שרפה יכול להרוויח עד 7,000 דולר בשנה, לא כולל בונוסים וטיפים, במהלך עונת הטיפוס שנמשכת שלושה חודשים. טבחים ועובדי תמיכה אחרים מרוויחים כמחצית מהסכום הזה.
כשבן שרפה מת באוורסט, קרובי משפחתו שעובדים שם ימהרו בדרך כלל לפנות את גופתו, אבל לעתים – פשוט לא מוצאים את הגופה לעולם. צ'דאר שרפה, מדריך שטיפס על האוורסט שבע פעמים, איבד את אחיו ואת אחיינו במפולת שהרגה 16 בני שרפה באוורסט ב-2014. גופת אחיו נמצאה והוחזרה, אבל אחיינו מעולם לא נמצא. "בתרבות שלנו אנחנו לא אוהבים להשאיר גופות מאחור. אנחנו מאמינים שהגופה צריכה להישרף כמו שצריך למען שלום נשמותיהם של ההרוגים וכך המשפחה יכולה לסגור מעגל", סיפר. הוא עצמו הפסיק לעבוד בתחום אחרי המפולת ההיא.
ולפעמים – ההר עצמו מחזיר את המתים, בגלל הקרחונים הנמסים או השלג הנמס, שחושפים גופות של מי שהוגדרו "נעדרים" במשך שנים. גופתו של ג'ורג' מלורי,
המטפס האנגלי הדגול שנעלם באוורסט ב-1924, נמצאה רק בשנת 1999. גופתו של מדריך שרפה שנפל לנקיק ב-2005 התגלתה ליד מחנה הבסיס ב-2013.
אנג טשרינג, ראש התאחדות המטפסים של נפאל, צופה שההתחממות הגלובלית, שניכרת גם על ההר, תחשוף עוד גופות רבות: "בעשר השנים הקרובות ייתכן שהגופות האלה יחלו להתגלות".
לפנייה לכתב/ת 
