ג'ים ג'פריס: גם ישראל חטפה לא מעט
בדיחות על הפלות, אונס, נשק וביל קוסבי היו שם, וגם על דת - מה שגרם לאחד האנשים בקהל לקרוע את הכרטיס מול עיניו של הקומיקאי האוסטרלי כאות מחאה. ג'ים ג'פריס שחט פרות קדושות במופע שלו בישראל, ובכנות - לא ממש היה לו אכפת מזה
רגע אחד בהופעה של ג'ים ג'פריס, שהתקיימה אמש (ב') בהיכל קבוצת שלמה בתל אביב, סביר שלא יחזור בזו השנייה שתתקיים הערב. זה קרה כשג'פריס, מהסטנדאפיסטים המחוספסים, הוולגריים ועם זאת המושחזים בעולם הסטנדאפ היום, בחר את נושא הדת כמטרת הניגוח הבאה שלו, במרווח שנוצר בין בדיחות על הפלות, אונס, נשק וביל קוסבי (כלומר, עוד אונס).
על הכוונת של ג'פריס היה פונדמנטליזם רב-דתי, מהרעות החולות המשותפות לכל הדתות באשר הן, וכן – כמצופה מאוסטרלי לוגם בירה עם פה של יורד ים, גם היהדות זכתה למנת חלקה הערב, שכללה בדיחות על חיבה לכסף ואף גדול שיכול להסניף את כל הקוקאין של מיאמי. למה דווקא מיאמי? ובכן, משם הגיע חבר הקהל שהחליט שכאן – ממש בנקודה זו – הסטנדאפיסט שמולו עבר את גבול הטעם הטוב, ובאקט של התרסה קרע את הכרטיס למופע אל מול עיניו המזוגגות של ג'פריס (ככה זה כשאתה מוריד יותר משלוש כוסות בירה בהופעה).
כמובן שלא אחד כג'פריס יוותר על הזדמנות להתנגח במי שמשום מה בחר, מכל האטרקציות שיש לארץ הקודש להציע, לפקוד דווקא הופעת סטנד אפ נטולת עכבות ושלוחת רסן. ייתכן מאוד שבעיקר את זה הוא יזכור מהביקור שלו בישראל – אולי קצת יותר מכמות האהבה שזכה לה מהקהל המקומי, שיתכן שאפילו ג'רי סיינפלד לא זכה לה כשביקר כאן.
וזו דוגמה מצוינת לאופי התגובות שג'ים ג'פריס סוחט מכל מי שבא איתו במגע. אדישות לא תהיה שם, מקסימום רצון בלתי מוסבר לשתות את המציאות לשוכרה. זו, כפי שמציג אותה הקומיקאי בן ה-39, עטופת נייר צלופן שכולו שקרים, דחפים, הדחקות, טמטום, טמטום ועוד טמטום. סך כל הדחפים והפגמים האנושיים, המכוסים היום עננת פוליטיקלי קורקט כבדה ומעיקה, נורים כמכונת ירייה מפי סטנדאפיסט שלא אכפת לו לשחוט פרות קדושות, לנגוס בהם ולחייך חיוך נוטף דם אל מול קהל משועשע כמו שהוא מזועזע.
בזו אחר זו ולאורך שעה וארבעים (לא עניין של מה בכך, כשמחשיבים את כמות האלכוהול שנספגה שם ככל שהערב התארך) קרע ג'פריס לגזרים - יהודים, נוצרים, מוסלמים, לסביות, חברי להקת בלינק 182, דעא"ש, נשים, נשים בהריון, סרבני חיסונים ואת ישו הנוצרי (בתיאור של אימאג' שגם אם תרצו, לא יצא לכם מהראש כל כך מהר). אפילו אישתו ובנו הקטן על הכוונת, ובחלק נכבד של המופע, יש לציין. תאהבו אותו או תשנאו - קומיקאי שמוכן להתבדח על הסכנה שבנו יהיה אוטיסט לפחות יודע שלצד כל הקורבנות גם הוא צריך לחטוף קצת, ובאמת שלא חסרות שם כמויות של הומור עצמי.
וכן, גם ישראל חטפה. בדיחות מזג אוויר הן לא עניין מרגש במיוחד, אבל כמה אורחים מחו"ל כבר הגיעו לפה ואמרו לכם בפנים שהשפה העברית לא בדיוק אטרקטיבית לאוזן הבלתי מזוינת (ותראו לו אישה אחת שדרשה מהמאהב שלה: "דבר אלי בעברית"). ארצות הברית, ארץ שג'פריס חי בה בגדר אורח לרגע רואה כל פגע, זוכה גם היא לכמות נכבדת של ביקורת, ובשלב מסוים נראה שג'פריס פוצח במניפסט אנטי רפובליקני חריף, שזוכה לשאגות אישור לרוב - גם אם לרגע הוא שוכח להצחיק.
זה בסדר, זה קורה גם לכריס רוק לפעמים. אבל זה נסלח ולו רק בשל היכולת שלו לפשט ולהציג סיטואציות, כמו למשל המחלוקת העל-זמנית בין דמוקרטים לרפובליקנים אודות נושאי ההפלה ונשיאת נשק, במשפט כמו: "דמוקרטים דוגלים בפיקוח על מתן רישיונות נשק ועל היכולת לוותר על התינוק שלך אם נכנסת להריון לא רצוי. רפובליקנים חושבים שלכל יצור חי ניתנה מתנת החיים – אלא אם הוא נכנס לשטח הבית שלהם".
קשה לכתוב על מופע סטנד אפ ולהצליח להעביר את מה שהוא במילים. כל ערב נושא דינמיקה שונה, כל ניסיון לצטט שורה או פאנץ' ליין מעביר בקורא (ולמען האמת, גם בכותב) תחושת "Had To Be There" עזה. אבל דבר אחד אפשר להגיד על המופע של ג'ים ג'פריש – והוא שמדובר בחוליה נוספת, ראויה וחשובה, בשרשרת מופעים קומיים בינלאומיים שנוחתים בארץ בעת האחרונה.
לפני שנה הגיע לכאן טוד בארי, אחר כך גם ג'רי סיינפלד. בסוף החודש ינחת כאן חניבעל בורס, בהמשך גם לואי סי.קיי והרחשים מסביב מבטיחים עוד שמות מעניינים בעתיד. אלו, כמו הייבואים שמציע שוק ההופעות המוזיקליות הפורח הקיץ, מגיעים לישראל ומתקבלים באהבה על ידי קהל שצמא וראוי לקומדיה מהסוג המלוטש המקצועי והחד ביותר. גם אחרי חמש כוסות בירה.
