ה"מד מן" של קים: הפרסום מגיע לצפון קוריאה

"פיונגיאנג ספיריט: משקה שלא תשכח אחרי שתשתה פעם אחת". זו הכתובת שמתנוססת על פרסומת למשקל אלכוהול צפון קוריאני דמוי וודקה.

אין מדינה על פני האדמה שרחוקה יותר משדרת מדיסון מאשר צפון קוריאה המנוהלת על-ידי משטר סובייטי-משהו, אבל שוק הפרסום בה הולך וצומח על רקע ניסיונם של יצרני הסחורות לקדם את מוצריהם בקרב שכבה הולכת וגדלה של צרכנים ושל אזרחים המשתייכים למעמד הגבוה.

ממשחת שיניים מלבינה העשויה מרכיבים טבעיים ועד לחטיפי מלפפון ים המפחיתים לכאורה את הסיכוי לסרטן ולשחפת, עוד ועוד סחורות נמכרות בדרכים צבעוניות לעשירי צפון קוריאה, המניעים את גלגליו של שוק אפור, שמורשה אמנם לפעול אבל אינו מקבל הכרה רשמית מהמדינה.

"לפרסום יש מקום בסוציאליזם - הוא עוזר למפלגה להגיע אל העם"(צילום: רויטרס)

הפרסומות בצפון קוריאה קטנות וצנועות. הן עדיין אינן מציבות תחרות לכרזות התעמולה הקומוניסטיות והצבעוניות למדי שמעטרות את רחובות הבירה פיונגיאנג ומהללות את מפלגת הפועלים השולטת או את השליט קים ג'ונג און, אבל מדובר בשינוי משמעותי במדינה שבה לתעמולה הממלכתית אמור להיות מונופול, והמדינה קובעת אילו רעיונות נמכרים לציבור.

כפי שקורה עם פרסומות במקומות אחרים, המודעות הצפון קוריאניות פונות גם הן לחוסר הביטחון ולנקודות התורפה של הלקוחות הפוטנציאליים. "הדבר העיקרי שעסקים צפון קוריאניים מתחרים בו הוא האיכות, אבל עכשיו הם מתחילים להתחרות זה בזה גם בכל הקשור לתחושה שהמוצרים נותנים לאנשים", אומר אנדריי אברהמיאן מארגון ללא מטרות רווח שמושבו בסינגפור, ושמלמד אזרחים צפון קוריאנים נושאים הקשורים לעסקים.

תמונות השליטים משושלת קים מתנוססות בפיונגיאנג(צילום: AFP)

כרזת בחירות בבירת צפון קוריאה(צילום: AP)

גלולות שגורמות לילדים להיעשות גבוהים יותר מוצגות בצנצנת עם ציור של ג'ירף. אבן סגולה ששובצה בתוך טבעת מבטיחה לטהר את דמו של העונד אותה מכל טומאה. פרסומות אחרות מציעות שירותים כמו תיקון מכוניות, משחקי אנדרואיד ותוכנות להתקנה על טלפונים סלולריים צפון קוריאניים. הפרסומות הבסיסיות מודפסות בדרך כלל בצבע על דפי A4 או A3 והן מוצבות בין השאר על הקירות החיצוניים של החנויות. לעתים מוצמד להן דף נוסף המגולל את תולדות המוצר.

יש שלטים בכדורגל!

במשך שנים ארוכות הפרסומות הבולטות היחידות בצפון קוריאה היו קשורות לפרויקטים פנים קוריאניים הקשורים לאויבת העשירה והקפיאליסטית דרום קוריאה, וגם זה רק בימים שבהם היחסים בין שתי המדינות היו טובים יותר. שלטי חוצות גדולים שפרסמו מכוניות פיונגווה, יוזמה משותפת של המשטר הצפון קוריאני ושל כנסיית האיחוד הדרום קוריאנית, ניצבו בכמה צמתים בבירה פיונגיאנג במשך שנים. פרסומת בטלוויזיה לבירה טאדוגנג הצפון-קוריאנית שודרה גם היא לפני כמה שנים, כשיבואנים דרום קוריאנים ניצלו את ההתחממות ביחסים בין המדינות כדי למכור את הבירה המפורסמת בסיאול. שם הבירה הזו עדיין מופיעה בחלק מהתפריטים בברים, כשלצדה הכיתוב "נמצאת במלאי כשהיחסים טובים".

(צילום: AP)

אבל היום הפרסומות של פיונגיאנג מכוונות לצפון קוריאנים בלבד. בשנה שעברה הוצעו לחברות מקומיות לראשונה שטחי פרסום במשחקי כדורגל צפון קוריאניים, ולוחות פרסום במשחקי גביע אסיה הושכרו תמורת 40 אלף דולר לכמה משחקים. חברות צפון קוריאניות רבות מאלה שפרסמו במשחקים עשו זאת במסגרת שיתוף פעולה שלהן עם חברות מחוץ לצפון קוריאה, בעיקר מסין. חברות אחרות שפרסמו שם היו חברות הקשורות בקשר הדוק למשטר. בתקדים נוסף נמכרו שטחי פרסום במרתון פיונגיאנג שנערך השנה, והספונסר הראשי של המרתון, חברת קוריו אינסם, חילק משקאות אנרגיה באירוע. המארגנים הציעו להשכרה לוחות פרסום במרתון בעלות של החל מאלף אירו.

אף אחד לא גדול יותר מהשליט. גם לפרסומות יש גבולות(צילום: EPA)

לצפון קוריאה יש מערכת יחסים מסובכת עם השוק האפור ההולך וגדל בתחומיה. פרסום הוא תופעה המזוהה בדרך כלל עם שווקים קפיטליסטיים, והוא מנוגד במידה רבה

לכלכלה הריכוזית בסגנון סובייטי של המדינה המבודדת.

בניסיון להצדיק את המהלך צפון קוריאה מסבירה שלפרסום יש "משמעות גדולה" במדינה, משום שהוא "מספק את הצרכים החומריים והתרבותיים ההולכים וגדלים של העם". כך לפחות כתב האקדמאי הצפון-קוריאני קים קוואנג גיל בעיתון כלכלי צפון קוריאני בספטמבר האחרון. "על ידי הצגה פעילה של מוצרים חדשים והבטחת איכות חיים ותרבות חומרית גבוהות", הסביר, "הפרסום בחברה הסוציאליסטית עוזר לאהבה ולדאגה של מפלגת הפועלים (מפלגת השלטון) להגיע ביעילות אל העם".