ממעמד הר סיני למעמד מדשאות קמפ דייויד
דווקא ערב חג מתן תורה - ההוא, שמתייחס לתורת משה וישראל - ניצבת לפתחנו השאלה הגדולה איזה מעמד יעצב את עתידה של מדינת ישראל בעשורים הקרובים. האם יהיה זה מעמד הר סיני בג'בל מוסה, מעמד הר סיני בבית דיזנגוף, או מעמד הר סיני בקמפ דייויד?
חג מתן תורה, המתרגש ובא עלינו בימים אלו, מהווה הזדמנות לעיון סוציולוגי בחברה הישראלית מבעד להתרחשותם של שני מועדים אחרים, שגם בהם ניתנה תורה (אם כי, כפי שיתואר בהמשך, תורה קצת שונה): הכרזת המדינה בשנת 1948, וטקס חתימת הסכם אוסלו על מדשאת הבית הלבן בשנת 1993.
עוד בערוץ הדעות:
הוויכוח הפוליטי הנטוש בעם מפלג אותו בין שני קטבים, אשר באחד מהם מסתופפים אלו החושבים שישראל צריכה לוותר על שטחים, בשני מצויים אלו הסבורים שעליה להשלים מהלך של סיפוח, ורוב העם מתפזר, בעמדותיו הפוליטיות, בין לבין.
אלא שראייה סוציולוגית מעמיקה מלמדת שהדיון איננו בסוגיה פוליטית זו או אחרת, אלא מפגש טקטוני בין שתי דתות, שכל אחת מהן מקדשת מערכת ערכים אחרת לחלוטין. לא מדובר בעימות שבין יהדות ואסלאם, אלא בניגוד חברתי פנים-יהודי בין שתי דתות אזרחיות. החברה הישראלית קרועה במאבק שניטש בין דת אזרחית וותיקה מול דת אזרחית חדשה.
הדת האזרחית
מושג הדת האזרחית נולד בעידן ההשכלה, שבו הטילו ספק בקיומו של אל עליון. ספק זה הכשיר את הקרקע לרגע ההיסטורי המכונן של שנת 1789, שבו קם כוח עליון חדש: הקולקטיב. לדת בשר ודם זו, המונעת בראש וראשונה על ידי החברה, קרא פילוסוף המהפכה, ז'אן ז'ק רוסו, "הדת האזרחית". במהלך המאה העשרים בלטו בפעילותן דתות אזרחיות חדשות, המחליפות את הכוח העליון המטאפיסי בכוח עליון לאומי - הקומוניזם, ואחר כך הנאציזם. גם בארה"ב הדמוקרטית התפתחה דת אזרחית פורחת, כפי ששרטט זאת רוברט בלה, אחד החוקרים המובילים בתקופתנו.
כאן בארץ חמדת אבות, קוממה התנועה הציונית דת אזרחית יהודית. מיד לאחר המפלה בתל-חי, הטביע ברל כצנלסון את תפילת היזכור שתלווה, לימים, את טקסי יום הזיכרון הממלכתיים. אלוהים נזרק מן החלון, ואת מקומו תפס הקולקטיב הלאומי. "יזכור אלוהים" הוחלף בכוונת מכוון ב"יזכור עם ישראל" ואת קדושת הערכים הדתיים המחייבים "יהרג ולא יעבור" החליפה קדושת האדמה אשר מתוקפם של ערכים לאומיים מרוממת את המעשה הפטריוטי. את מעמד הר סיני של הדת האזרחית חווינו בה' באייר, כאשר דוד בן גוריון הנחיל לנו את עשרת הדברות של הממלכתיות - העקרונות אשר על פיהם תושתת המדינה, המהווה מוקדה של דת זו.
החברה הישראלית דינאמית מאוד, ובתוך כמה עשרות שנים חל בה שינוי עמוק. בעיקר - המרת הדת האזרחית מבית מדרשם של אבות מפא"י בדת אזרחית חדשה, מבית מדרשו של עולם מושגים ליברלי. "טוב למות בעד ארצנו" הוחלף בשלהי המאה ה-20 ב"טוב לחיות בעד ארצנו", וההכרזה הרשמית על כך ניתנה בטקס ממלכתי למרגלות אנדרטת האריה השואג על ידי יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, קורבן השלום האולטימטיבי, אשר לימים קידש במותו, בעיני המאמינים, את השלום כערך.
מעמד מתן עצמאות
אם בימים אלו עוסקת הדת המסורתית במעמד הר סיני שבו ניתנה לנו תורה, הנה אותו מעמד הוחלף בשנת 1948 במעמד מתן עצמאות. אם לפני שבועות ספורים חגגנו את רגע מתן תורה של בן גוריון בעת הכרזת המדינה, הנה מעמד זה הוחלף במעמד לחיצות הידיים והשלום עם הפלסטינים בספטמבר 1993.
במבט לאחור ובפרספקטיבה של כמה עשרות שנים, מסתבר שמעמד הכרזת המדינה, דהיינו - מתן תורה של הדת האזרחית, אתגר את מעמד הר סיני, הלוא הוא מתן תורה של הדת המסורתית. וכך, ממש, מעמד חתימת חוזה שלום שבו מוותרת ישראל על חבלי מולדת, כלומר - מתן תורה מבית מדרשה של הדת האזרחית החדשה, מאתגר, בסופו של דבר, את מעמד הכרזת המדינה על כל המשתמע ממנו.
מעמד הר סיני החדש על מדשאות הבית הלבן נתן גם את האות לסדרה של פעולות תרבותיות המבטאות, יותר מכל, את המרת הדת האזרחית. הסיפר הציוני השתנה כעת ממיקוד בערגה למולדת למיקוד בשיח של זכויות אדם; ממיקוד במעשהו של היחיד למען החברה למיקוד בחירויות הפרט ובקידוש יכולתו למימוש עצמי. המדרשים המרוממים דור של נערה ונער שהפכו את עצמם מרצונם החופשי למגש הכסף, הומרו במדרשים חדשים המרוממים דור שרוצה לעשות אהבה ומודע לכך שמגיע לו לקבל שלום מן הדור הקודם; התפילות המבטיחות כי נזכור את כולם הוחלפו באלו הקוראות לנו "הניחו להולכים".
דווקא ערב חג מתן תורה - ההוא, שמתייחס לתורת משה וישראל - ניצבת לפתחנו השאלה הגדולה איזה מעמד יעצב את עתידה של מדינת ישראל בעשורים הקרובים. האם יהיה זה מעמד הר סיני בג'בל מוסה, מעמד הר סיני בבית דיזנגוף, או מעמד הר סיני בקמפ דייויד?
הכותב הוא ראש המחלקה הרב תחומית בפקולטה למדעי החברה והרוח, אוניברסיטת אריאל
לפנייה לכתב/ת 
