מדכא או מעצים? כיצד סטוץ משפיע על נשים
האם סטוצים הופכים אישה למשוחררת מינית או שאולי הם רק כובלים אותה לציפיות הגבריות ממנה, ואיך אובדן מעמדה של המונוגמיה מתקשר לכל זה?
כאישה פמיניסטית שאוהבת סקס ולא נמצאת במערכת יחסים כבר מספר שנים, אני תוהה לא פעם האם זה שאני עושה סקס חד פעמי (סטוץ) עם גברים, הופך אותי ליותר פמיניסטית או לפחות? האם אני באמת נהנית מהסטוץ עצמו, או שבסופו של דבר רק סובלת ממנו? מצד אחד, אני לוקחת שליטה על הגוף שלי, על המיניות שלי ועל ההנאה שלי מבלי לדפוק חשבון לאיך החברה מסתכלת עליי, ומצד שני אני נשארת אחרי כל סטוץ לבד, רווקה וקצת יותר בודדה. אז האם סטוצים מחזקים את מעמדה של האישה, או רק מדכאים אותה יותר?
Sex-positive feminism הוא זרם פמיניסטי שמדבר על סקס, נשים ופמיניזם, ובעיקר על הקשר ביניהם ועל איך הם משפיעים האחד על השני. הטענה המרכזית אומרת שסקס חופשי ומשוחרר מנורמות חברתיות תורם למעמדה של האישה ואפילו יכול להוביל לשחרורה. מי שתומכת בעמדה הזו, תגיד לך שאת יכולה לעשות סקס עם מי שבא לך, מתי שאת מרגישה חרמנית, ושעצם השחרור המיני שלך מבטא את השחרור שלך גם כאישה בחברה המערבית.
אבל הדיבור סביב סקס ופמיניזם מאוד מבלבל – האם אישה ששוכבת עם הרבה גברים היא באמת משוחררת מינית, או שמא היא בסך הכל נכנעת לחוקים ולנורמות הפטריארכאליות, ועל ידי כך רק פוגמת במעמדה מבחינה חברתית? האם יש פה ניגוד בין שני ערכים, והאם ייתכן שדווקא האישה החסודה ששומרת על רגליה סגורות עד ליל הכלולות, היא-היא הפמיניסטית האמיתית?
74% מהנשים: עושות סטוצים אבל חולמות על אהבה
מחקר שפרסמה לאה פסלר בארצות הברית, ביקש לבדוק בדיוק את זה: האם סטוצים מחזקים או מדכאים נשים בימינו, והמסקנה אליה הגיעה פסלר היא שנשים אכן עושות סקס חסר משמעות, אבל רק כי הן בטוחות שזה מה שהגברים מצפים מהן. עוד הוכיחה פסלר, כי רובן של הנשים שמצהירות כי הן לא מחפשות כל משמעות, דווקא מצפות למערכת יחסים וזוגיות, ועמוק בליבן הן מקוות שהגבר איתו הן שוכבות יהפוך בסופו של דבר, לבן הזוג שלהן. למעשה, לא פחות מ-74% מהנשאלות שחקרה פסלר, הודו שהן היו רוצות למצוא את עצמן במערכת יחסים אוהבת, ושהן בעצם שוכבות עם גברים מתוך תקווה למצוא אהבה.
אך מה קורה כשהיזיזות מגיעה לסיומה? לפי המחקר, אישה שלא קיבלה את מבוקשה האמיתי מהיזיז, תצא מהקשר עם תחושות דומות מאד לאלו שמתקבלות אחרי שיברון לב. מכאן שאנחנו אולי מספרות לעצמינו שזה רק סקס, אבל בסופו של יום, כולנו נקשרות ואפילו מתאהבות. זאת הסיבה לתחושת הבדידות והדיכאון שמתקבלת בסיומו של קשר כזה.
"כשתתחברי למיניות שלך, תוכלי להתחיל לחגוג אותה"
לימור בנדל, מטפלת זוגית ומומחית בחשק מיני ותשוקה, לא מסכימה עם המחקר. לטענתה, אישה היא יצור מיני, ואינה יורדת בחרמנותה מאף גבר. ותתפלאו, אבל היא לא תמיד מחפשת קשר זוגי ואוהב כשהיא באה לעשות סקס. "אישה שלא מחפשת כרגע זוגיות, ומכירה ואוהבת את הגוף שלה", טוענת בנדל, "היא אישה שיכולה מאוד ליהנות ממערכת יחסים של סקס בלבד, גם בלי להיכנס לדיכאון". כלומר, זה לא קשור למערכת יחסים, לאהבה, רגש או אפילו לקרבה בסיסית. רק לחרמנות.
"נשים לא תמיד מחפשות אהבה וזוגיות, לפעמים הן רק מחפשות חוויה מינית מהנה", מסבירה מנדל ומוסיפה: "אבל כדי להיות אישה מינית וחופשייה, את צריכה להיות מחוברת לגוף שלך. את צריכה לאהוב ולקבל אותו ולהתחבר אליו ברמה הכי גבוהה. כי ברגע שאת מחוברת למיניות שלך את יכולה לחגוג אותה, מבלי להיכנס לדיכאון שאותו הגבר לא רוצה איתך זוגיות".
ויש לדעתך נשים שבאמת נהנות ממערכות יחסים מיניות בלבד?
"כן, יש להרבה נשים מערכות יחסים נהדרות מבחינה מינית. אני אחרי הגירושים למשל, לא רציתי להיכנס למערכת יחסים בשום פנים ואופן, אבל כן היה לי צורך במין. חגגתי את הגוף שלי ואת המיניות שלי. היה לי בחור שהייתי איתו רק בשביל זה וזה גרם לי לשמחת חיים ולאושר. שנינו ידענו שזה למטרה של סיפוק מיני בלבד. מעבר לזה, אני מדברת עם המון נשים שנהנות מהמיניות שלהן בלי שום צורך להעמיק את הקשר או לקבל וודאות זוגית".
"זה בעיקר תלוי באיזה בית גדלת – אם גדלת עם אימא שמחוברת ואוהבת את עצמה ושמסבירה לך על הגוף שלך, את גם תגדלי להיות אשה כזו. אמא שמחנכת את הילדה שלה שהאורגזמות שלה לא תלויות בגבר ושהיא לא חייבת אהבה בשביל ליהנות מסקס, מגדלת אותה להיות עצמאית וחזקה. היום כבר יש הרבה הורים שאומרים לילדיהם שזה בסדר לחגוג את המיניות שלהם, ושגם אם לא יהיה להם בן זוג אחד, הם יכולים לעשות סקס עם מי שהם רוצים, ליהנות מהגוף שלהם עם מי שנכון עבורם ומתי שנכון עבורם, בצורה בוגרת ואחראית למה שהם עושים, והכי חשוב - מתוך הקשבה עצמית".
אבל אם כולנו נעשה סקס עם מי שרק נרצה, מה יקרה למונוגמיה ולתא המשפחתי?
"אהבה ומונוגמיה? זה נגמר. היום יש טולרנטיות ופתיחות למערכות יחסים שונות לחלוטין. 20% מהאוכולוסיה כיום בישראל חיה במערכות יחסים מחוץ לנורמה. יש יותר טולרנטיות לסידורים שהם לא מונוגמיה כמו: פוליאמוריה או מחייה בקומונות, והילדים גדלים לתוך המציאות הזו שזה משהו שקיים".
"מונוגמיה זה דבר נפלא, אבל היום יש שיח מאוד גדול בגלל כל האפשרויות האחרות שהופכות ללגיטימיות. אחד היתרונות של דור ה-y הוא שיש להם המון אפשרויות בכל מקום. יש עשרה סוגים של סבונים ומתוך כל המבחר צריך לבחור אחד. ככה זה גם במונוגמיה, היא אפשרות אחת מתוך הרבה. היא לא תפיסה בסיסית והיא לא משהו שחייב להתקיים".
לפנייה לכתב/ת 
