"המירוץ למיליון": מהפח אל הפחת
למה שלא תשלחו את הרצים להסתנן לתצוגת אופנה עילית ולצעוד על המסלול עם הצ'ימידנים עטופים בדגל ישראל? זה רעיון טיפשי, ועדיין טוב יותר מהמשימות המביכות של "המירוץ למיליון". ההדחה של זוג מוצלח לא משפרת את המצב
אחיי גיבורי המירוץ, אני שמחה ונרגשת להודיע שהעונה הזאת מוכרזת בזאת רשמית כעונת משימות הפח. החל משליית פסטה חמה (זוכרים? זה אמנם קרה לפני עשרות שנים, כשבני ישראל יצאו ממצרים ועשו קונקשן דרך איטליה כדי להוזיל עלויות, אבל זאת משימה שהיתה), דרך תליית כביסה, איתור של טום באום בכיכר, והפעם סידור כדורי ים עם שמות של כוכבי לכת (שאני היא צאצאיתו הישירה של גלילאו אם יותר משלושה זוגות סיימו את המשימה הזאת סוליקו), קישוש נשיקות בכיכר ונבירה בערימת תקליטים (שמלאה בתקליטים עם צבעי המירוץ אבל לא בתקליט *שההפקה חשבה עליו*, קאפיש?), וכלה כמובן במשימה המאתגרת מכולן – מציאת מונית.
אנחנו מגיעים ללג השלישי, אם מחשיבים את הארץ (ונראה אתכם מעזים שלא). איטליה הסתיימה עבור המירוץ אחרי שהשתרכה על פני שלושה פרקים, במסגרתם חן ונעמי חלפו על פני הסניף של זארה יותר פעמים משביבי אמר שואה. כביכול ריבוי המשימות אמור היה ליצור יותר עניין לאורך המירוץ כי יש יותר נקודות בהן זוגות יכולים לעקוף או להיכשל או להתייאש או לצרוח על המקומיים שיעזרו להם, אבל בפועל זה לא קורה.
לא נעים לי להגיד, אבל שום דבר מעניין לא קורה לזוגות האלה. עד כה היחסים ביניהם נשארים כמעט תמיד באותה נקודה, כאילו כל המירוץ צולם ברגע אחד בעל-זמן. רוב הטסטמוניות שלהם מורכבות מדאחקות על המצב במקרה הטוב או מדקלום רפטטיבי של ההוראות במשימה במקרה הפחות טוב, דקלום שמשובץ – מעשה שטן – מייד לאחר שרון שחר מקריא את אותן הוראות בדיוק. מה אנחנו יכולים לקחת מהזוגות האלה ומהמסע שלהם? איך נשמח כשהם מצליחים לאיית פרמז'ן? איך נתעצב כשהם לא מוצאים מונית? מה יישאר מהם אחרי שנכבה את הטלוויזיה?
מה שמביא אותנו לזוג המודח, ספיר ודור, שחיבבתי מאוד. על פניו היה לספיר את כל מה שמייצג דמות מעצבנת (חוץ מגבות מושלמות, כמובן), והעריכה לא היססה להדגיש את רגעי הבורות שלה כדי ליישר קו עם הטייפקאסט. אבל הווידוי הכן והאמיתי שלה ברגע ההדחה היה בדיוק מה שחסר לאורך העונה הזאת. העובדה שספיר ראתה את המירוץ כהזדמנות לבדוק את ההתאמה שלה ושל דור, הפחד שלה שהיא איבדה אותו וההחצנה של הפחד הזה ברגעי השפל שלה, הבהיר שיש לה בקצה הציפורן מה שאין להרבה מתמודדים אחרים במירוץ הזה והופך אותה להרבה יותר מעניינת.
בקטנה
חלוקת תפקידים: "גלילאו בעצם אחראי להורוסקופ" – חן מחזירה לגלילאו את כבודו האבוד.
תכלס: "מה זה מאהב? זה מישהו מהצד" – גלי מבכה את מותה של המונוגמיה בחדר המיטות.
אפיון: "כל דבר רחוק פה אחד מהשני חבל על הזמן" – גלי מאבחנת את ההבדל הבולט ביותר בין רומא לישראל. לא יכלו לבנות קצת יותר קרוב?
שייקספיר: "משה יצא מהסנה", "הבית בוער והסבתא מסתרקת" – עמית גל מבסס את מעמדו כמתמודד הפיוטי במירוץ. תביא עוד.
