החיסכון שלכם מתכווץ: אולי זה מה שישאיר לכם קצת יותר
חושבים שאתם יודעים מה יהיה סכום הפנסיה כשתפרשו? כנראה שתקבלו פחות ממה שאתם מצפים. מודעות לזכויות, הגדלת ההפרשות והימנעות ממשיכת כספים, עשויים להשאיר לכם עוד קצת בקופה, ועדיין, כנראה לא תגיעו לסכום המיוחל
למרות חשיבותה, הפנסיה שלנו לא באמת מעסיקה אותנו כמו שאולי ראוי היה. מדי פעם, כשהנושא עולה לכותרות בעקבות אירוע כזה או אחר, עולה גם המודעות והשאלות - אך מהר מאוד הנושא חוזר למקומו אי שם בסוף סדרי העדיפויות.
בשנת 2014 תוחלת החיים של הישראלים עמדה על 80.3 שנים לגברים ו-84.1 לנשים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מסוף שנות ה-70 ועד היום מדובר בזינוק של 8.7 שנים בקרב גברים ו- 8.9 שנים בקרב נשים.
כדי לחדד את שיעור העלייה הגבוה בתוחלת החיים שלנו מספיק להשוות את מצבנו למערב. ביחס למדינות ה-OECD תוחלת החיים של הגברים בישראל מדורגת שלישית, וגבוהה ב-2.5 שנים מהממוצע ב-OECD.
אין ספק שעלייה בתוחלת החיים היא בשורה משמחת, אך למגמה הזו יש גם השלכות. עלייה בתוחלת החיים משמעותה עלייה בשנים ללא פרנסה, ובצורך להתאים את עצמנו וההכנסות העתידיות שלנו למציאות החדשה.
אנחנו חוסכים עד גיל הפרישה סכום מסוים שישמש אותנו בזיקנה, אולם המציאות המתוארת מביאה לכך שאותו סכום צריך להתחלק ליותר שנים וכך הקצבה החודשית קטנה.
בעוד עשור או שניים קיים סיכוי רב שנחזה לצערנו בפנסיונרים רבים עם שיעור קצבה לפנסיה של כ-50% ביחס למשכורת שהם קיבלו ערב פרישתם מהעבודה. המשמעות היא שפנסיונרים רבים יאלצו להוריד את איכות חייהם בצורה דרמטית. הרבה מהתוכניות והחלומות שיועדו לגיל הפנסיה יגנזו בלית ברירה, וסיוע לילדים ולנכדים יהיה כנראה בלתי אפשרי לרבים מאותם פורשים.
נציין כי העלייה בתוחלת החיים אינה הסיבה היחידה לשחיקה בקצבאות הפנסיה. ניתן להוסיף לכך גם את הריבית הנמוכה השוררת בעולם, מה שבתורה מביאה לשחיקה בתשואה שמניבות קרנות הפנסיה במסגרת השקעותיהן.
"משבר הפנסיה בישראל הוא פצצת זמן מתקתקת, שבסופו של יום צפויה להתפוצץ באופן הכואב ביותר", טוען יו"ר הוועדה לביטוח פנסיוני בלשכת סוכני ביטוח יובל ארנון. "משבר כספי העתיד שלנו אינו גזרת גורל, אפשר וצריך למנוע שיתממש באמצעות טיפול שורש יסודי". לדברי ארנון, מלבד החובות המוטלות על החוסך לדאוג לעת זקנה, גם המדינה חייבת לקחת אחריות ולהשקיע בכך משאבים וכן על המעסיקים לשאת בחלק מהנטל כדי לשפר את המצב.
פנסיה? כבר משירות החובה בצה"ל
בשנים האחרונות מדינת ישראל יצאה במספר הכרזות על קידום נושא החינוך הפיננסי. משרד החינוך החל בפיילוט המשלב את הנושא בתוכנית הלימודים, ובמשרד האוצר הקימו מחלקה שתפקידה להעלות את הנושא לסדר היום ולהנגיש אותו לציבור. בפועל לא נרשמו הצלחות מיוחדות. הנושא עדיין מדשדש ורוב היוזמות באות בסופו של דבר דווקא מגופים פיננסים מסחריים.
כשילד מגיל תיכון ואף לפני כן מבין את המשמעות של ניהול הוצאות והכנסות, מה המשמעות של בנק וחברת ביטוח ולמה חשוב לחסוך כסף - כשהוא גדל ומתחיל את העבודה הראשונה שלו, הוא יודע נכון יותר כיצד לעמוד על זכויותיו. בהמשך הוא גם יידע לבדוק את דו"ח הפנסיה ותלוש השכר ולוודא שאין טעויות, ושהמעביד לא "שכח" להפקיד לו לפנסיה, כמו גם להתמקח על דמי הניהול.
יש הטוענים כי כדי לשנות את מציאות הפנסיה הנשחקת, צריך להתחיל את ההפקדות לפנסיה כבר משירות החובה בצה"ל. "חיסכון פנסיוני החל מהשירות הצבאי יאפשר תקופת הפקדות ארוכה וכתוצאה מכך יצטבר כסף רב יותר. בתום 3 שנות שירות הסכום שיחסוך החייל יהווה את הבסיס לחסכונותיו הבאים", אומר ארנון.
ומי יממן את זה?
"זה ברור לי שחייל לא יוכל לממן מהמשכורת הקטנה שלו. העניין הוא לאו דווקא הפרשות של 18%, אלא אפילו הפקדה של 10% ו-5%. ההפקדה תאפשר רצף. היום אנחנו מפספסים כמעט עשור. מתגייסים יותר מאוחר, טיול, פסיכומטרי, לימודים, מלצרות, רק בגיל 29 מתחילים באמת בעבודה הראשונה. ברור שזה יפול על המדינה, אבל צריך לעשות איזשהו אקט. שהמדינה תפתח קופה ראשונה. כמו שעשו בחיסכון לכל ילד".
ארנון מזכיר, כי עובד המגיע ללא קרן פנסיה למקום עבודה, המעביד מחויב להפקיד לו חצי שנה לאחר תחילת עבודתו. "צעירים רבים מחליפים מקומות עבודה לעיתים תכופות, לא מגיעים לרף חצי השנה, ובכך פוגעים בחיסכון הנצבר. צריך לשנות את זה כך שיהיה חיוב הפקדה לפנסיה כבר מהיום הראשון לעבודה".
להגדיל את ההפרשות לחיסכון
מלבד הצורך להתחיל לחסוך בגיל צעיר, קיימות כמה נקודות שטיפול בהן עשוי לשפר את הפנסיה שתתקבל. כך למשל הכנסת כל רכיבי השכר כבסיס להפקדה לפנסיה.
מקומות רבים מפקידים לפנסיה רק על חלק מהשכר המשולם לעובד. את שאר רכיבי השכר מגדירים כתוספות שונות כדי לא להחיל עליהם את חובת ההפרשה לפנסיה, כך שהפגיעה היא גדולה יותר ביחס בין רמת החיים בפרישה מול טרום הפרישה.
בנוסף, על פי החוק הנוכחי המעסיקים והעובדים מחוייבים להפריש 18.5% מהשכר לפנסיה. ההצעה היא להעלות את גובה ההפרשות ל-23%, כאשר המעסיק נושא לפחות ב-70% מההפקדה.
עוד מוצע לחייב את המעסיק להפקיד 100% מכספי הפיצויים לקרן הפנסיה. החוק כיום מחייב את המעסיק להפריש רק כ-70% מכספי הפיצויים לפנסיה. את שאר כספי הפיצויים המעביד נדרש לשלם לעובד בעת הפיטורים, ובינתיים הם נשארים בכיסו של המעביד ואינם צוברים תשואה ואת מכלול היתרונות שיש לשאר הכספים המופקדים בחיסכון.
יש כאן מחויבויות כספיות גדולות על המעסיקים. אתה לא חושב שזו דרישה כבדה מדי?
"המטרה היא להגדיל את הפנסיה. זה לא צריך ליפול רק על המעביד. יכול להיות שזה צריך לבוא מכמה כיוונים, כלומר גם החוסך יישא בנטל ואולי גם המדינה", אומר ארנון.
יש לציין כי הגדלת ההפרשות עשויה דווקא לפגוע בבעלי השכר הנמוך, בעשירונים התחתונים, ולהקטין להם את הנטו, שגם כך אינו מספיק למחיה נאותה. כדי לפתור את המצב הזה, נראה כי אין מנוס מכך שהמדינה היא זו שתישא בעלויות החיסכון לגבי אותם מגזרים.
משיכת כספים - פגיעה אנושה
שינוי נדרש לא רק בצד ההפקדות אלא גם בצד ההשקעות. ברקע הריבית הנמוכה והקושי להשיג תשואה שתבטיח חיסכון סביר, קיימת דרישה להעניק באופן שווה אג"ח ייעודי בין כל ערוצי החיסכון הפנסיוני - אג"ח ייעודי הינה אגרת חוב המעניקה תשואה מובטחת על ידי המדינה.
נכון להיום, 30% מהכספים בקרנות הפנסיה מוגנים על ידי האג"ח הייעודי. לדברי ארנון יש להעניק הגנה זו לערוצי חיסכון נוספים כגון ביטוחי מנהלים וקופות גמל. יש לציין כי לאחרונה הוגשה גם עתירה לבג"ץ בעניין הזה, בדרישה להרחיב את הסבסוד לכלל מוצרי החיסכון הפנסיוני.
מעבר להגדלת ההפקדות, השמירה על החיסכון קריטית דווקא בתקופות בהן החוסך אינו עובד, כגון מעבר בין עבודות, פיטורין ותקופת אבטלה.
חוסכים רבים בוחרים למשוך את כספי הפיצויים בעת יציאה לאבטלה, אך כדאי לדעת שמהלך כזה יכול לחתוך בכ-40% את הפנסיה העתידית. יש צורך למצוא פתרונות לתקופה הזו. כך למשל לאפשר לחוסכים לקבל הלוואות נוחות במקום למשוך את כספי הפיצויים.
כמו כן, ישנה חשיבות לשמירת הרצף הביטוחי בחיסכון, גם בתקופה בה לא מתבצעות הפקדות, כגון אבטלה. ההפסקות הללו עלולות לגרום לנזק גדול בהמשך, למשל אם חל שינוי במצב הבריאותי. ניתן לשמר זכויות בסכומים נמוכים יחסית ורצוי להקים מנגנון מובנה כך שאפשר יהיה לשמר את הרציפות.
מעבר לכל זאת, מעת לעת רצוי לקבל ייעוץ פנסיוני מקצועי ואובייקטיבי. במיוחד לקראת שינויים, כגון שינוי בסטטוס המשפחתי או במקום העבודה.
אין ספק כי לכל אותם שינויים, או לפחות לחלקם, יש עלות ומישהו (בעיקר המדינה) יצטרך לשאת בה. אך אם לא יימצאו פתרונות יצירתיים אחרים, נראה שלא יהיו יותר מדי ברירות, אם אנחנו באמת רוצים לפרוש עם יכולת כלכלית שתאפשר לנו חיים בכבוד.
לפנייה לכתב/ת 
