הבשורה הטובה: דאעש מפסיד, הבשורה הרעה: עיראק מתפוררת
למרות כיבוש פלוג'ה מידי ארגון הטרור: חיסול דאעש אינו מהווה פתרון קסמים לבעיית העדתיות בעיראק, שרק הולכת ומתגברת עד לפיצוץ הבא
"הצילו את הפליטים בלי לשאול אם הם שיעים או סונים. זכרו שבמלחמה אינכם צבא כובש, אלא מגן של אחיכם" (עלי סיסתאני, איש הדת הבכיר בעיראק)
הסוף של ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) בעיראק מתקרב בכל יום. הצבא העיראקי מצליח לכבוש מחדש את מזרח עיראק. לפני כמה ימים נכבשה העיר פלוג'ה שהייתה במשך שנתיים תחת כיבוש דאעש, ועכשיו החלה המערכה על בירת דאעש בעיראק - מוסול. הבשורה הטובה: דאעש מפסיד, הבשורה הרעה: עיראק מתפוררת.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אל תיתנו לתמונות הניצחון וחיוכי החיילים להטעות אתכם, עיראק ממשיכה להתפרק מבפנים. העיתונות הערבית מלאה בתיאורים קשים של התעללות באוכלוסייה הסונית על ידי מליציות שיעיות המסייעות לצבא העיראקי. האוכלוסייה הסונית משתחררת מכיבוש דאעש, אך חוזרת למצב הקודם, שעורר את המהומות באזורים הסוניים לפני שנתיים - החיים תחת שלטון המשטר השיעי של בגדד.
סרטון חדש שעלה ביוטיוב תיעד אנשי מיליציה שיעית ליד פלוג'ה מוליכים אסירים מזוקנים תוך כדי קללות והשפלות, ואחר כך מוציאים אותם להורג. האם המחוסלים היו אנשי דאעש, או סתם אזרחים סונים?
טוקבקיסט ברשת אל-ג'זירה כתב על אזרחי פלוג'ה שחטפו מכות מאנשי הצבא העיראקי: "למה ציפיתם? שיתפתם פעולה עם דאעש במשך שנתיים, באתם לכיכר לצפות בהנאה בעריפת ראשיהם של חיילים ושוטרים - ועכשיו אתם רוצים חיבוקים מהצבא העיראקי?"
גם הקהילה השיעית מפולגת. לפני כשבועיים הושחתו לראשונה בעיראק תמונות של אבי המהפכה האיסלאמית באיראן, אייתולה רוחאללה חומייני, ושל יורשו, עלי חמינאי, על ידי השיעים עצמם. זה שלושה חודשים ברציפות שנמשכות הפגנות המחאה בבירה בגדד ונמשכים איומים של מפגינים על הממשלה והפרלמנט. מדוע לסכסוך הסוני-שיעי מצטרף גם סכסוך שיעי פנימי? האם אחרי שהתפרקה סוריה מגיע תורה של עיראק?
פיצול סוני-שיעי
פרשנים בעולם הסוני העלו את השאלה המטרידה: האם קרב פלוג'ה היה "שחרור שטחים" כפי שהבטיחה הממשלה, או נקמה שיעית בסונים? במשך כ-1,300 שנה הייתה בעיראק מסורת של שלטון סוני ושל דיכוי השיעים. ההתערבות האמריקנית במדינה לפני עשור הפכה את הקערה על פיה - סדאם חוסיין חוסל והשיעים תפסו את השלטון.
מיליציית "אל-חשד א-שעבי" (הריכוז העממי) השיעית, הנלחמת בדאעש לצד הצבא העיראקי, מואשמת בתקשורת הערבית הסונית, כנראה במידה רבה של צדק, בביצוע פשעים חמורים לא פחות מאלה של דאעש נגד האוכלוסייה הסונית המקומית. עיקר הביקורת יוצאת מסעודיה ומדינות המפרץ.
לפי כמה מקורות, במקומות הקדושים לשיעה בעיראק איראן לא נוטלת סיכונים ושולחת כוחות להגן עליהם מפני פיגועים של דאעש. מדובר בעיקר בערים נג'ף (מקום קבורתו של עלי בן אבי טאלב, בן דודו וחותנו של הנביא מוחמד, שלפי השיעה הוא יורשו החוקי היחיד של הנביא), בכרבלא (מקום שבו נרצח בנו של עלי, "אדון השהידים" חסין בן עלי, נכדו של הנביא מחמד) ובעיר סמארה (מקום היעלמותו של "האימאם אל-מהדי", המשיח השיעי במאה ה-9).
גורמים איראניים הצהירו כי האתרים הקדושים לשיעה בעיראק הם בגדר קווים אדומים ושאם ייפגעו תתערב איראן ישירות. ציר כורדי בפרלמנט, שחואן עבדאללה, טען בראיון כי לא פחות מ-30 אלף חיילים וקצינים איראנים שוהים בעיראק באופן לא חוקי. אולם הממשלה בבגדד הכחישה את ההאשמה, וטענה כי מדובר רק בסיוע לוגיסטי וביועצים. רוב הסיוע האיראני מתבטא בהדרכת מליציית "אל-חשד א-שעבי".
פיצול פנים-שיעי
עליית השיעים לשלטון בעקבות סילוקו של סדאם חוסיין אמנם העלתה את כוחם של השיעים בעיראק, אך יצרה בעיה חדשה. מצבם החומרי של בני העדה נותר גרוע מבחינה חומרית, אלא שעתה הם מאשימים את בני עדתם שתפסו את השלטון - ולא את הסונים. ירידת מחירי הנפט והוצאות המלחמה נגד דאעש החמירו את המשבר הכלכלי במדינה הערבית. הפערים בעדה השיעית מביאים לקרע חסר תקדים בין אזור הדרום העני, שבו מתמקדת התמיכה בהפגנות נגד השחיתות - לבין שיעים בבגדד התומכים בממשלה וחוששים כי המחאה העממית לא רק תביא לאנרכיה, אלא גם תעמיד בסכנה את המאמץ המלחמתי נגד דאעש.
הקרע הפנים-שיעי אינו כלכלי גרידא, הוא עלול לעורר מחדש יריבויות ישנות בין שיעים ערבים לבין שיעים איראנים-פרסיים שכבר לחמו אלה נגד אלה במלחמת איראן-עיראק (1988-1980). המשטר בבגדד נתמך על ידי איראן, ולכן הזעם בקרב השיעים בדרום עיראק מופנה נגד השלטון בטהרן. בחבל חוזיסתאן שבמזרח איראן יש מיעוט ערבי-שיעי השואף להשתחרר משליטת איראן וסובל מדיכוי תרבותי ואיסור להשתמש בשפה הערבית. כמו כן, קיימת תחרות עתיקת יומין בין שני המוקדים האקדמיים החשובים של העולם השיעי: אוניברסיטת קום באיראן ואוניברסיטת נג'ף בעיראק. המלחמה נגד האויב הסוני המשותף - דאעש - יכולה לאחד את שורות השיעים, אך ורק באופן זמני, עד סיום המערכה. אחרי המלחמה יפרוץ משבר חמור בין תומכי איראן בבגדד לבין מתנגדיהם בדרום.
מאחורי ההפגנות עומד מנהיג האופוזיציה השיעית מוקתדא א-סדר, בן 42, מנהיג קואליציית ה"אחראר" (החופשיים) בפרלמנט, הנמצא במאבקי כוח פנימיים על השליטה בעדה השיעית, העדה המהווה רוב בעיראק (60 אחוזים). א-סדר דורש להקים ממשלת טכנוקרטים בעקבות כישלון הממשלה בניהול המדינה, והוא מייצג את הקו הלאומני של נג'ף המתנגד להתערבות האיראנית בעיראק. בשנות האלפיים הקים א-סדר את "צבא המהדי" נגד האמריקנים. באחרונה הקים מחדש מיליציה תחת הנהגתו בשם "סראיא א-סלאם" (חטיבות השלום). המיליציה השיגה ניצחון משמעותי נגד דאעש בעיר הקודש סמארה.
מאחורי הקלעים, "סראיא" ו"אל-חשד א-שעבי" נאבקים על כסף ועוצמה - על תקציבים ממשלתיים לפעילותם ועל משלוחי הנשק. ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי נמצא בתווך. הוא חושש ליישם רפורמות שיפגעו בבכירים מושחתים במשטר ויפגעו בתקציב מיליציית "אל-חשד א-שעבי", דבר שירגיז את איראן. מצד שני, הוא חושש כי אי יישומן של הרפורמות יגביר את מחאתן של מיליציות א-סדר.
עיראק 2016 - ארבע ישויות נפרדות?
הסדקים השוררים בעיראק כעת מבשרים את הישנותו של התסריט הסורי בארץ שני הנהרות. בעיראק וגם בסוריה ניצלו הכורדים את התערערות השלטון המרכזי על מנת ליצור אוטונומיה בצפון. בעיראק וגם בסוריה נסוגו כוחות המשטר (ששניהם הנתמכים על ידי איראן) ואיבדו את השליטה על יותר ממחצית המדינה באזורים בעלי רוב סוני (מערב עיראק, מזרח סוריה). לצבאות של עיראק וגם של סוריה יש כעת סיכוי טוב לכבוש אותם מחדש בזכות סיוע מבחוץ (ארצות הברית לצבא העיראקי, רוסיה לצבא הסורי). אולם לשני הצבאות כוח מוגבל ואין להם יכולת להחזיק בשטחים העצומים לאחר "שחרורם" מדאעש.
בשעה שמפת סוריה תהיה מורכבת מארבע יחידות לפחות - כורדים, עלווים ומיעוטים עם סונים אמידים ושתי יחידות נפרדות של סונים עניים (מה שכעת קורה באזורי דאעש וג'בהת א-נוסרה) - עיראק עלולה גם היא להתפצל לארבע יחידות: כורדים בצפון, שבטים סוניים במערב (פלוג'ה ומוסול), שיעים פרו-איראנים בצפון מזרח (בגדד), ושיעים לאומנים בדרום מזרח (נג'ף, כרבלא ובצרה). עלי סיסתאני, איש הדת השיעי הבכיר והנערץ, הוא היחיד שיכול לאחות את הקרע השיעי. אולם הסונים לא ישלימו לעולם עם העובדה שהשלטון במדינה עבר לידי הרוב השיעי. חיסול "המדינה האיסלאמית" אינו מהווה פתרון קסמים לבעיית העדתיות בעיראק שרק הולכת ומתגברת עד לפיצוץ הבא.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
