"היום השלישי 2": הפעם זה הסרט שנהרס
סרט החורבן האולטימטיבי של רולנד אמריך מ-1996 היה למונומנט של הוליווד שוברת הקופות והמבנים ב-CGI. עשרים שנה אחרי, "היום השלישי: התחדשות" רוצה לעשות הכל רועש וגדול יותר, ומנתץ את זיכרון קודמו. הדור החדש של מה שיהפוך בוודאי לפרנצ'ייז, חסר נוכחות - או הומור עצמי
יחד עם "שליחות קטלנית 2: יום הדין" (1992) ו"פארק היורה" (1993) כך גם "היום השלישי" של רולנד אמריך מ-1996 עיצב מחדש את הבלוקבאסטר האמריקאי לעידן ה-CGI. מה שמאפיין את שלושת הסרטים, מלבד פריצות הדרך הטכנולוגיות-אסתטיות, הוא היותם, פשוטו כמשמעו, סרטים טובים. כן, גם "היום השלישי" עם מופרכותו העלילתית והמדעית, והתאווה הבלתי מרוסנת של אמריך להרס מונומנטים אמריקאיים.
מה שעבד ב"יום השלישי" הוא טון של הומור מודע לעצמו. היכולת ללכת על קו הגבול שבין בידור ריאקציונרי, וקריצה מודעת. המשחק הכפול שיכול להסב הנאה גם לאלו המתרגשים מפטריוטיות נמוכת מצח, ואלו המזהים את הטון האירוני ששם את ה"פטריוטיות" במירכאות הראויות.
שלושה אמריקאים: טייס שחור בשם סטיבן הילר - "הכוח" (וויל סמית' שהוזנק בסרט לדרגת כוכב על), מדען יהודי בשם דיוויד לוינסון - "המוח" (ג'ף גולדבלום), והנשיא הלבן וגיבור מלחמת המפרץ תומאס וויטמור - "המנהיג" (ביל פולמן). יחד הם מצילים את העולם מפלישה חייזרית והופכים את יום העצמאות האמריקאי לחג עולמי המפייס בין אומות העולם (כולל, כזכור, שת"פ של טייסים ישראליים וערבים).
לאחר "היום השלישי" אמריך המשיך לבסס את מעמדו כקבלן ההריסות של הקולנוע ההוליוודי (Master of Disaster), המעצב חורבן עירוני ("גודזילה" מ-1998) ושואות אקולוגיות ("היום שאחרי מחר", "2012") כבידור להמונים. מלבד דימויי החורבן קשה למצוא ערך בסרטים אלו. כשאמריך ניסה לעשות סרטים רציניים כמו "אנונימוס" ו"סטונוול" הוא זכה לביקורת ולעג על עיוות עובדות היסטוריות. נסכם, אם כן, ש"היום השלישי" היה סרט רע-טוב חריג בקריירה של אמריך. השאלה היא האם ניתן לחזור ולשחזר את הקסם המסוים הזה?
"היום השלישי: התחדשות" ("Independence Day: Resurgence") מוכיח שגם השאיפות הצנועות ל"מטופש אך מהנה" הינן בגדר אופטימיות נאיבית מול התוצרים העכשוויים של הוליווד. החלק של "ההתחדשות" מעיד שהיוצרים - אמריך והתסריטאי הכמעט קבוע שלו דין דוולין - חותרים, איך לא, לסדרת סרטים. המחדל של שני עשורים בין הפרקים לא יחזור על עצמו. ליתר דיוק, זהו מחדל בלתי נתפס במנטליות השרשור האינסופי של נכסי ידע (IP) בהוליווד העכשווית.
גם הסרט הקודם - כפי שניתן להבין ממפתח הדמויות והזהויות - הציג שבלונה אידיאולוגית, אך הנוכחי נדמה כתוצר של תכנון קלוקל הנושא פניו לסרטים הבאים במקום להתרכז בנוכחי. וויל סמית', אטרקציית הכריזמה של הסרט הקודם, לא חוזר לתפקיד סטיבן הילר. במקומו, כמייצג האפרו-אמריקאיים, נמצא דילן (ג'סי אשר הסתמי) הבן החורג שהיה להילר, ולאשתו יסמין (ויוויקה א. פוקס), הרקדנית האקזוטית שבינתיים הפכה לרופאה. בהתאם למורשת, דילן גדל להיות טייס קרב כמו אביו.
הדור של השחקנים הצעירים שאמורים לשאת על גבם את הפרקים הבאים כולל גם את ליאם המסוורת' בתפקיד ג'ק מוריסון - הגיבור המיועד של הסדרה. מדובר ביתום מהתקפת החייזרים הראשונה, המגלם את כל קלישאות המאווריק הנון-קונפורמיסט בשירות הממסד. מאייקה מונרו היא פטרישיה וויטמור, בתו של הנשיא וארוסתו של מוריסון, המשמשת כעוזרת לאליזבת לנדפורד (סילה וורד) הנשיאה הנוכחית בבית הלבן.
בתוך גודש האירועים והכתיבה הבינונית, שלושת הדמויות הצעירות לא מותירות רושם משמעותי, קלישאות שאין בהן אפילו הד למודעות עצמית. ריבוי הדמויות שאמורות לחזור גם בפרקים הבאים (לפחות 10 מהן לא הוזכרו) בא על חשבון השחקנים הוותיקים שיודעים להיות בתוך ומחוץ למופרכות של הדמויות והדיאלוג.
מבחינה פוליטית-גלובלית נדמה כי המתקפה החייזרית עשתה רק טוב למין האנושי. כל האומות חיות בשלום ושלווה. הטכנולוגיה החייזרית, שכזכור לא עמדה בפני וירוס מחשבים מעשה ידי אדם, הקפיצה בכמה סדרי גודל את היכולות של המין האנושי. כוח ההגנה האנטי חייזרי ה-ESD הוא רב לאומי ופועל ממפקדות המוצבות מסביב לכדור הארץ. זוהי מתכונת המזכירה את הכוח הגלובלי נוכח איום המפלצות ב"פאסיפיק רים" (2013), והיא נובעת בעיקר מהצטמצמות מספר הצופים בארצות הברית והסתמכותה הגוברת של הוליווד על קהל גלובלי - בעיקר סיני.
לא מפתיע שיש גם טייסת סינית צעירה ויפה בשם ריין לאו (אנג'לה יאונג וינג) - מושא עתידי לרומן בין גזעי, ודוד שהוא מפקד בכיר ב-ESD (צ'ין האן). חרף כל זאת, ברור איזו אומה ממשיכה לנהל את העניינים.
ובכן החייזרים שבים לכדור הארץ. ותוקפים. והורסים. ובני האדם - האם הם מושמדים או שהם מצליחים לנצח? כל אחד וניחושיו הפרועים. אמריך-דוולין מעלים גירה משלל סצנות מהסרט הקודם (הצלת כלב, טיסה לתוך חללית חייזרית, השתלטות טלפאתית של חייזר וכו') ומחליטים להסוות את המיחזור באמצעות מימוש בהרבה יותר גדול: גיוון לאומי רב יותר במונומנטים שנהרסים (מגדלי פטרונס במלזיה, הבורג' ח'ליפה של דובאיי) ובאופן ההשמדה שלהם (השלכת המגדלים הנ"ל על הטאוור ברידג' בלונדון).
החלליות החייזריות היו בפעם הקודמת בגודל של עיר? אז הפעם הן תהינה בגודל יבשת ויהיה להן כוח כבידה משם עצמן! למה? רק תחשבו על אפשרויות ההרס. האקשן היה מהיר בפעם הקודמת? הפעם הוא יואץ לעיסת אקשן מונוטונית בנוסח סרטי הרובוטריקים של מייקל ביי.
גדול יותר, גדוש יותר, קצר יותר מקודמו ברבע שעה, ובכל זאת מייגע ודל בהומור. "היום השלישי: התחדשות" הוא אכזבה צפויה, שתכליתה לשמש כטיזר למלחמה הגלקטית המובטחת בפרקים הבאים.
"היום השלישי: התחדשות" (ארצות הברית) - במאי: רולנד אמריך. שחקנים ראשיים: ליאם המסוורת', מאייקה מונרו, ג'ף גולדבלום, ביל פקסטון וסילה וורד. אורך הסרט: 129 דקות.
