למה התשלום המשפיל לטורקים שווה את זה
בנימין נתניהו העדיף לסתום את האף ולחתום על ההסכם עם טורקיה, שתואם היטב את האינטרסים של ישראל: היא למעשה חברה כעת במחנה הסוני הפרו-מערבי נגד איראן, שיסייע לה בעתיד מול הפלסטינים. במקביל, היא זוכה לקליינטית של גז ולשיקום המסחר עם מדינה אזורית חשובה
להסכם בין ישראל לבין טורקיה שנחתם היום (שני) יש שני שושבינים: הממשל האמריקני ובית המלוכה הסעודי. שני גורמים רבי השפעה אלה מעוניינים ללכד את שורות הגוש הפרו-אמריקני במזרח התיכון, שרובו מדינות מוסלמיות סוניות, כדי לבלום את מאמצי הציר הרדיקלי-שיעי בהנהגת איראן, הנתמך על ידי רוסיה, ליצור הגמוניה במזרח התיכון.
ישראל למעשה היא החברה הלא-מוסלמית היחידה במחנה הפרגמטי הפרו-מערבי, אבל בגלל עוצמתה הצבאית ומיקומה האסטרטגי יש לה יכולת – אם תתערב במלחמת הכול בכל במזרח התיכון – להטות את התוצאה לטובת צד זה או אחר. הסעודים רוצים לבלום את איראן ולסלק את בשאר אסד, וברק אובמה רוצה לבלום את ולדימיר פוטין. גוש פרו-מערבי מלוכד שישראל חברה בו ייתן גם לסעודים וגם לאמריקנים את מבוקשם.
לכן כבר ב-2013, בעת ביקורו כאן, לחץ הנשיא אובמה על נתניהו להתנצל על אירועי משט המרמרה באוזני רג'פ טאיפ ארדואן. נתניהו, שהבין את המשמעות האסטרטגית של הבקשה, שמשרתת גם את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל, חרק שיניים והתנצל בשיחת טלפון.
אבל הטורקים רצו משהו ממשי יותר מהתנצלות, כלומר גישה לעזה ויכולת לסייע לחמאס. ישראל מנגד רצתה להבטיח שטורקיה לא תטריד את חיילי ומפקדי צה"ל באמצעות פניות לבית הדין הבינלאומי בהאג. אבל הסיבה העיקרית ששני הצדדים הגיעו סוף כל סוף לחוזה מוסכם היא אסטרטגית: כאשר ינרמלו טורקיה וישראל את היחסים ביניהן, יצטרכו סעודיה וארה"ב לפייס גם בין מצרים לטורקיה, ואז המחנה הפרגמטי הפרו-מערבי יהיה שלם ומלוכד.
זה ההיבט האזורי הגלובלי שאסור לזלזל בו, כיוון שזו הפעם הראשונה שהאמריקנים, הסעודים ועוד מדינות מוסלמיות, רואות בישראל שותף לגיטימי לניהול ענייני האיזור. ישראל חברה ברביעייה הראשונה עם סעודיה, מצרים וטורקיה, שלכולן יש אינטרס לבלום את החתרנות האיראנית תחת המשטרים באזור ולמנוע נשק גרעיני מטהרן.
הכול אינטרסים
אבל זה לא הכול: לישראל ולטורקיה יש אינטרסים חזקים משלהן למחול על כבודן ועל הגאווה הלאומית ולנרמל את היחסים ביניהן. האינטרס הישראלי העיקרי קשור בשדות הגז בים התיכון: ישראל רוצה קליינטים למכור להם את הגז הזה וטורקיה רוצה לקנות. מעבר לכך, טורקיה עלולה להפריע לפיתוח שדות הגז אם יימשך מצב העוינות בין ירושלים לאנקרה.
אינטרס נוסף של ישראל הוא כאמור השתלבות במערך אזורי שכולו מדינות מוסלמיות, שעשוי לעזור לה בסכסוך עם הפלסטינים ובמאבק מול הג'יהאד העולמי הסוני.
מניע אחר נוגע גם הוא לכלכלה: הסחר עם טורקיה מתנהל היום פחות או יותר בלי הפרעה, אבל הייצוא הישראלי פחת בשנה האחרונה, וכל הזדמנות להגדיל אותו למדינה אזורית חשובה יעזור לשיפור המצב הכלכלי של המשק הישראלי.
האינטרס העיקרי של טורקיה בנירמול היחסים עם ישראל קשור גם הוא בגז. כתוצאה מהפלת המטוס הרוסי בשנה שעברה בסוריה, מאיימת מוסקבה לסגור או לצמצם את הן את אספקת הגז לטורקיה והן את מעבר הגז לאירופה בצינורות דרך שטחה. ארדואן זקוק באופן דחוף לאלטרנטיבה לגז הרוסי, וישראל מציעה העברה מהשדות התת-ימיים שמול חופיה לאירופה בצינורות דרך שטחה של טורקיה. כלומר, גם את הפסד תמלוגי מעבר הגז הרוסיים ישראל יכולה תיאורטית להחליף בצינור שיעבור מלווייתן ליוון ולאיחוד האירופי.
סיבה נוספת היא העובדה שטורקיה מסוכסכת כיום עם כל מדינות האזור. היא גם מודאגת מאוד מהתהדקות היחסים בין ישראל לקפריסין היוונית וליוון - שתיהן אויבות מסורתיות שלה - שמאיימות על מאגרי הגז שנתגלו מול חופי קפריסין הטורקית.
ולא פחות חשוב: טורקיה רוצה במעמד מיוחד בעולם המוסלמי כמגינת חמאס בעזה, תנועה בנוסח האחים המוסלמים ומפלגת הצדק והפיתוח הטורקית (אק"פ). ארדואן לא מוכן לוותר על מעמד הפטרון של הפלסטינים בעזה שהוא לקח על עצמו מטעמים דתיים. בכך הוא מנכס לעצמו מעמד מיוחד בעולם המוסלמי. אבל בלי הסכמת ישראל, אין סיכוי שהוא יצליח לעשות משהו ברצועה.
מצרים, שעוינת את טורקיה בגלוי בגלל ההזדהות עם האחים המוסלמים - אויבי הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי - לא תיתן בעצמה לארדואן דריסת רגל ברצועה (ובשל כך היא גם ניסתה למנוע את הסכם פיוס בין ישראל לטורקיה). ארדואן החליט שטובה ציפור אחת ביד, וויתר על דרישתו המרכזית שישראל תסיר את המצור על עזה.
אנקרה מקווה שנירמול היחסים עם ישראל יאפשר לה למנוע - או לפחות לצמצם - סיוע ישראלי נדיב מדי לכורדים. הטורקים חוששים שהכורדים בעיראק ובסוריה יקימו לעצמם מעין מדינה שישראל תתמוך בה שממנה ייצאו טרוריסטים (או לוחמי חופש, תלוי בנקודת המבט), שהורגים ופוצעים אזרחים וחיילים טורקים.
דוחים את המלחמה הבאה
שלוש שנות המשא ומתן עם טורקיה הניבו הסכם שפרטיו כבר גלויים וידועים, כולל המכתב שארדואן שלח לשירותי הביטחון שלו כדי להמריץ אותם להביא לידי סיום את פרשת גופות חיילי צה"ל אורון שאול והדר גולדין, ושני האזרחים הישראלים ששבויים בידי חמאס - אברהם מנגיסטו וצעיר תושב הדרום הלוקה בנפשו.
ישראל תשלם פיצויים של 21 מיליון דולר למשפחות הקיצונים המוסלמים שתקפו את חיילי צה"ל על המרמרה. התשלום הזה מהווה הודאה עקיפה וחלקית באשמה של מדינת ישראל, אבל נתניהו היה צריך לתת משהו לארדואן כדי לקבל את היתרונות האסטרטגיים שההסכם מעניק לישראל ולבעלת בריתה ארה"ב.
חיילי צה"ל שהשתתפו במבצעים ברצועת עזה יכלו להסתדר גם בלי ההסכם הזה ובלי הפיצויים המשפילים שישראל שילמה, אבל טורקיה של ארדואן הייתה ממשיכה להטריד אותם דיפלומטית ומשפטית. אם אפשר להסיר את המטרד הזה מעל חיילים ומפקדים של צה"ל, אז גם זה שווה משהו.
מה שישראל תצטרך לעקוב אחריו בעתיד הוא באיזו מידה ממשיך חמאס להפעיל טרור בשטחים ובישראל מהמפקדה שהקים באיסטנבול ושמנוהלת על ידי כלואים לשעבר בישראל ששוחררו בעסקת שליט. בראשם עמד סלאח אל-ערורי, שהתבקש בעדינות לעזוב את טורקיה ונמצא כרגע בקטאר, אבל הצוות של המפקדה נשאר. ישראל תצטרך לוודא שנציגות חמאס שנשארת בטורקיה אכן תימנע מהפעלת טרור, וזה אפשרי לעשות.
ובכלל, לישראל יש עניין שטורקיה תמשיך להיות מעורבת ברצועת עזה. החשש העיקרי כרגע בישראל הוא מפני מצב שבו המצוקה האזרחית בעזה תגרום לסבב לחימה נוסף. אם טורקיה תשקיע ברצועה במתקני התפלת מים, חשמל ובתי חולים – ויום אחד אולי גם נמל - היא תסייע בעקיפין לישראל לדחות את המלחמה הבאה, וזאת מבלי להסכים לדרישתה הראשונית ליכולת בלעדית להיכנס ולצאת מהרצועה דרך הים.
לסיכום, צריך היה כנראה לסתום את האף ולחתום על החוזה עם הטורקים, בעיקר בגלל הערך האסטרטגי העצום של השתלבות מדינת ישראל בשורה הראשונה של מערך הכוחות האזורי ובגלל הגז.
לפנייה לכתב/ת 
