מלחמה על הבמה: ציפי פינס נגד מיה דגן
עולם התיאטרון סוער עקב סכסוך בין שתי ענקיות מהתחום - מצד אחד מיה דגן, כוכבת בית ליסין, שקיבלה הצעה שאי אפשר לסרב לה לככב ב"מצחיקונת" בקאמרי. מהצד השני מנכ"לית בית ליסין ציפי פינס, שמטפחת את דגן כבר שנים ועכשיו מאשימה אותה בבגידה. דגן: "לא הפרתי שום חוזה, ביקשתי פסק זמן. ציפי הייתה צריכה לפרגן לי את התפקיד. היא יודעת שזה חלום חיי"
השורה התחתונה: מיה דגן, שחקנית תיאטרון בית ליסין, תהיה מצחיקונת במחזמר הנודע, שיעלה בתיאטרון הקאמרי בדצמבר הקרוב. לצידה יככב עמוס תמם, וצדי צרפתי, אלוף בז'אנר, יביים. אבל מאחורי ליהוקה של דגן להפקה מסתתר סיפור עמוס יצרים, האשמות וכעסים, סיפור הרחוק שנות אור מעולם המיוזיקלס המתקתק, ומסעיר בימים האחרונים את עולם התיאטרון הישראלי.
הכל התחיל כשדגן, שחקנית ותיקה ומוערכת, ביקשה לקחת פסק זמן מבית ליסין, ששימש נמל הבית שלה במשך 17 השנים האחרונות. אבל בתיאטרון כועסים
על הצעד הזה, ומאשימים את דגן, את הסוכן שלה בועז בן ציון ואת תיאטרון הקאמרי במחטף ובאי כיבוד הסכמים. מבחינתם, לדגן — שמככבת עכשיו בלהיט זוכה פרס התיאטרון לקומדיה הטובה של השנה, "אילוף הסוררת" — מיועדות עוד עשרות הצגות, ועזיבתה תפגע בהצגה. אבל דגן מתעקשת שלא מדובר בהפרת חוזה, ושנתנה לבית ליסין התראה של חצי שנה מראש, כנדרש. מכאן הגרסאות של הצדדים רחוקות זו מזו כמו המרחק שמפריד בין קומדיה לטרגדיה.
"לאחר 17 שנה של עבודה משותפת, הופתענו לגלות שמיה דגן חתמה על הסכם מול התיאטרון הקאמרי מבלי ליידע את הנהלת תיאטרון בית ליסין", אומרים בבית ליסין, "זאת בזמן שהיא מחויבת בחוזה לתיאטרון שלנו, להצגה 'אילוף הסוררת', שהופקה במיוחד עבורה. אדון נעם סמל (מנכ"ל הקאמרי — י"ב) מיהר להחתים את מיה דגן, למרות שידע על התחייבותה לבית ליסין. היה מקום לצפות משניהם שיתנהלו בצורה מקצועית והוגנת".
דגן מספרת סיפור אחר לגמרי. הטענות שמפנים נגדה בבית ליסין תפסו אותה בהפתעה מוחלטת, ואת הכאב על הסכסוך שנוצר בין הצדדים אפשר לחוש היטב על פניה. בכל זאת, היא וציפי פינס, מנ"כלית בית ליסין, צועדות יחד כבר 17 שנים יפות ופוריות, מאז סיימה בהצלחה את בית הספר למשחק בית צבי. אמרת בית ליסין — אמרת ששון גבאי, יונה אליאן ודגן.
"ההאשמות נגדי משוללות יסוד", היא אומרת, מנסה לשמור על ארשת פנים רצינית ולהסתיר את סערת הרוחות בה היא נתונה. "מאז שהגעתי לבית ליסין ציפי יודעת על כל תפקיד שהציעו לי — והציעו לי לא מעט — כי מבחינתי אני שחקנית בית ליסין. מעולם לא הלכתי מאחורי גבה. גם פה רציתי לעשות את זה בצורה הכי אמיתית ופיירית. הציעו לי לעשות את 'אוויטה' ו'בילי אליוט' ועוד המון תפקידים, אבל לא רציתי".
אז למה הפעם כן רצית?
"קודם כל כי זה תפקיד חיים, ותפקיד נכסף לכל שחקנית שאוהבת מיוזיקל. ההאשמות האלה מכאיבות לי כל כך כי ציפי ואני הולכות ביחד כמעט עשרים שנה. מעולם לא סטיתי לא ימינה ולא שמאלה. לשום מקום. הציעו לי דברים ואמרתי שאני איתה באש ובמים. אני בנאדם נאמן — בחיים שלי, בעבודה שלי, במשפחה שלי. בכל מקום. ציפיתי ממנה, שגם בתור מנהלת תיאטרון וגם כחברה שלי, היא תדע לזוז רגע הצידה ולפרגן לי. היא הייתה אומרת לי לא פעם: 'מיה, אלו השנים שלך, את חייבת לעשות תפקידים כאלה. לא תישארי צעירה לנצח.
"כמנהלת אמנותית היא צריכה להבין שתפקיד כזה בא פעם בחיים. זהו תפקיד שמנהל תיאטרון אומר עליו: אני זז שנייה הצידה ונותן לך לשחק אותו באהבה ובשמחה. עוד שנתיים תפקיד כזה כבר לא יהיה אקטואלי עבורי. אני באה מעולם המחזמר וציפי יודעת את זה. זה בנשמתי ובדמי. מבחינתי אני רוצה לעשות מיוזיקלס כאלה כל החיים. זה מה שאני אוהבת לעשות יותר מכל. אמרתי לציפי: 'אני נורא רוצה לעשות את הדבר הזה, בהסכמתך כמובן'. והיא אמרה, 'אני יודעת שאני לא יכולה למנוע ממך לעשות את זה".
להפקה הישראלית של "מצחיקונת", נקשרו כבר לא מעט סיפורים צורמים. המחזמר היה אמור לעלות בתיאטרון הבימה, בבימויו של משה קפטן, אבל הקאמרי הצליח להשיג את התיאטרון הלאומי במרדף אחרי הזכויות להעלותו. "השמועות כאילו הקאמרי גנב לנו את הזכויות, אינן נכונות", אומרת אודליה פרידמן, מנכ"לית הבימה. "לא יכולנו להעלות את ההפקה בזמן שביקשו בעלי הזכויות, והחלטנו לרדת מזה".
דגן והסוכן שלה, בועז בן ציון, טוענים שכל עוד דובר על האפשרות להעלות את המחזמר בתיאטרון הלאומי, ציפי פינס לא הערימה שום מכשולים. אבל משהוחלט להעלות את "מצחיקונת" בתיאטרון הקאמרי, שינתה המנכ"לית את דעתה — טענה אותה מכחישה פינס בתוקף. לטענתה, ידעה על החוזה בין דגן לקאמרי רק לאחר שנחתם. "מי שאומר שידעתי על כך קודם — משקר", היא טוענת. "בועז בן ציון, מיה ונעם סמל עידכנו אותי רק אחרי שהכל נסגר".
"יש ביני ובין ציפי התכתבות במיילים, כך שאי אפשר לטעון אחרת", אומר בן ציון. "ציפי ידעה כשפנו אלינו מהבימה. גם אני אמרתי למיה, בכל פעם שהגיעה אליה הצעה ממקום אחר — 'כמה זמן תהיי בת ארבעים? את מתה לעשות את התפקיד הזה. הוצאתי מייל לקפטן ולאודליה פרידמן כשזה היה רלוונטי לגבי התיאטרון הלאומי, ואחר כך גם לציפי".
אז הקאמרי לא ביצעו מחטף וגנבו את הזכויות מהבימה?
בן ציון: "לי לא אכפת מי יקבל את הזכויות. זה לא ענייני. כשנעם סמל צלצל אליי ואמר לי 'הזכויות אצלי, אני רוצה את מיה לתפקיד הראשי', אמרתי לו 'אתה רוצה? היא רוצה את זה יותר ממך. היא מתה לעשות את התפקיד. יש לנו גם רשות מציפי'. מיה הייתה אצלה וקיבלה את רשותה. זה מתועד. היא לא יכולה להכחיש".
דגן: "לא רק שהעניינים סוכמו, סוכם שתיכנס לי מחליפה בינואר ל'אילוף הסוררת'. בועז התקשר אליי ואמר לי, 'זאת הייתה הפגישה הכי טובה שהייתה לי עם ציפי בחיים'. כתבתי לה סמס ואמרתי לה, 'רק רציתי להגיד לך תודה רבה. אני כל כך מעריכה את זה, ציפי. אני יודעת שלא היה לך קל בלשון המעטה, ואני לעולם לא אשכח לך את זה. חשוב לי שתדעי שאני מתארחת שם וישר חוזרת לבית ליסין אם זה תלוי בי. אני אוהבת אותך נורא ואת יודעת את זה'".
בשלב הזה, לטענת בועז בן ציון, חל שינוי בעמדתה של פינס, וברכת הדרך התחלפה בהתנגדות נחרצת. במייל שהעבירה פינס לבן ציון, דרשה מנכ"לית בית ליסין מדגן לשאת בעלויות ההחלפה שלה ב"אילוף הסוררת".
"אין דבר כזה בעולם התיאטרון, ששחקן נושא בהוצאות ההחלפה שלו", מתרגז בן ציון. "אין לזה תקדים. זה לא קרה מעולם. זה גם לא חוקי. וגם ציפי יודעת את זה. עניתי לה במייל שזה לא יקרה. מאז כמעט ולא הייתה בינינו תקשורת".
אבל ציפי פינס מתעקשת שהדרישה לגיטימית: "אני לא המצאתי את זה, וזה צעד מקובל", היא אומרת. "אני יודעת מה זה עולם התיאטרון, ובכל זאת נפגעתי ממה שמיה עשתה. אני מרגישה שהם והקאמרי עבדו עליי".
בסיפור הזה יש גיבורה טראגית נוספת — השחקנית טלי אורן, זוכת פרס התיאטרון על תפקידה במחזמר "בילי שוורץ", שהתמודדה גם היא על התפקיד הראשי ב"מצחיקונת". בקאמרי ראו בה מועמדת ראויה בהחלט, אבל לבסוף, לבקשתו של צדי צרפתי, הבמאי, בחרו במיה דגן, שרואה בתפקיד, ובצדק, את תפקיד חייה.
"ועכשיו אני שומעת שמועות שגזלתי לה את התפקיד. לא גזלתי תפקיד מאף אחד", טוענת דגן בתוקף. "אני אוהבת את טלי אהבה גדולה, ויודעת עד כמה היא מוכשרת. לטפול עליי האשמות כאלו, זה פשוט מכעיס. עבדתי המון המון שנים כדי לשמור על שמי הטוב ואני לא מוכנה שאף אחד יפגע בו. בחיים לא גנבתי תפקיד לאף אחד. עבדתי מאוד קשה כדי להיות בנאדם ישר, הגון, שלא בוגד. במקצוע הזה אנשים עוברים ממקום למקום, וזה מקובל. להגיד על הקאמרי שהם עשו מחטף זה שקר. הם לא עשו מחטף. להגיד שגנבתי תפקיד שהציעו למישהו אחר, זה לא נכון.
"גם לא הפרתי שום חוזה", ממשיכה דגן, מנסה לשמור על הבעה שלווה, אך קשה שלא להבחין בכעס ובאכזבה שלה. "זה פשוט לא נכון. אלו מילים קשות ולא מוצדקות".
את ובועז יכולים אולי להבין את נקודת המבט של בית ליסין?
דגן: "באיזשהו מקום אני יכולה להבין את הפגיעות של ציפי, כי היא חשבה לעצמה, איך היא עושה לי דבר כזה והולכת למקום אחר. אבל אני מצפה ממנה שתבין אותי אחרי דרך מאוד נדיבה שהלכנו ביחד. היא תרמה לי, אבל גם אני תרמתי לה ולתיאטרון. האשמות נגדי מכאיבות ולא מוצדקות. בנאדם אחר היה מדבר עם הצד השני. יש הבדל בין להיפגע לבין החלטה ללכת ולהכפיש את שמי. ציפי נפגעה והיא פועלת מתוך הבטן. זה לא פעם ראשונה שמחליפים שחקן".
אז מה מניע אותה בעצם?
"מדובר בקנאה וצרות עין", פוסק בן ציון. "הצעתי שייפגשו וידברו, אבל ציפי לא מוכנה לסלוח למיה, למרות שמיה אינה אשמה. אולי הפגיעה בכבודה מניעה אותה, העובדה שהפסידה. הבטחנו להתחשב בכל לוח ההצגות של מיה בבית ליסין. הבטחנו שהיא תשחק עד דצמבר, לפי החוזה שלה, ואז יחפשו לה מחליפה".
האם אחרי כל מה שקרה יש סיכוי שעוד תעבדו ביחד?
דגן: "אם אתה שואל אותי, אני חוזרת לשם בשמחה. אני אוהבת את המקום הזה מאוד. בועז לא יסכים איתי, אבל מבחינתי, וסליחה על הביטוי, אני עדיין רואה בבית ליסין סוג של בית, למרות שיש לי בית אחד, והוא הבית הפרטי שלי. הבית של המשפחה שלי".
בן ציון: "שנים אני אומר לה שהיא תקועה והיא צריכה לעזוב, אבל היא מתעקשת להישאר".
דגן: "אני פשוט מכירה את זה מהצד השני, כשציפי מדברת על אנשים אחרים שהימרו את פיה. פשוט עכשיו אני שומעת את זה עליי. חבל לי. עצוב לי שציפי מכפישה את שמי בכל מקום אפשרי, אבל אני לא אגיד עליה שום דבר רע. אני באמת מאוד אוהבת אותה ומעריכה אותה, ובית ליסין הוא הבית שלי במשך קרוב לעשרים שנה. לא תשמעו אותי אומרת מילה אחת רעה, אבל למה לטנף את שמי. עצוב לי". •
לפנייה לכתב/ת 
