עירום נשי אאוט, קוביות בבטן אין
אחרי שנים ששחקניות התפשטו כדי לקבל הכרה קולנועית, הגיע תורם של הגברים החטובים להיות יפים ולשתוק, ולשמש כאובייקטים מיניים על המסך. החפצת גברים? מסתבר שיש דבר כזה. מסע בין שרירי הדלתא של כריס המסוורת', ראיין ריינולדס והטרזן החדש שיגרום לנשים בקהל לשאוג: אוהוווו
זה כמובן לא היה פשוט לאישה צעירה שרק הגיעה לאמריקה ופתאום מוצאת עצמה עירומה לגמרי עם ליאו במיטה – כשמולה מצלמה, צלם, במאי, איש סאונד וצוות שלם. וזה עוד כלום ביחס למיליונים שצפו בה על המסך הגדול בבית הקולנוע, ואחר כך על צג המחשב בחדר העבודה. "המונים צופים בך, אבל אין אפשרות אחרת", הודתה השבוע בראיון למגזין ואניטי פייר, "את מרגישה שזה מה שאת צריכה לעשות – להתחיל עם זה. ככל שתקדימי לעשות זאת, כך תקדימי להפסיק לעשות את זה".
ואכן, רובי עשתה זאת, ועכשיו כבר הפסיקה. ממרום מעמדה הנוכחי היא כבר לא חייבת להתפשט. היא עברה תהליך דומה לזה של אמיליה קלארק ב"משחקי הכס", שפרצה לתודעתנו כדיינריז החשופה והמנוצלת מינית ומאז מקפידה על לבוש הולם. כשחקנית מוכרת, הכריזמה של רובי עוברת דרך כל שמלה, גופיה או אפילו סוודר. די בפניה הקורנות, מיומנויות המשחק שפיתחה והשם הטוב שהולך אחריה – כדי לקבל תפקידים נשיים ראשיים בהוליווד, והרבה. הבמאים רוצים עירום? הפעם שהגברים יתפשטו.
ואכן, בסרט "האגדה של טרזן" בכיכובה, היא סוגרת מעגל. היא אמנם מגלמת את רעייתו של מלך הג'ונגל, ג'יין פורטר, אבל לא זו האקזוטית עליה פינטז הסופר אדגר רייס בורוז לפני מאה שנה. בגרסה של הבמאי דיוויד ייטס היא עוטה שמלה ויקטוריאנית מוקפדת. מי שכן פושט בגדיו, ונשאר בלבוש מינימליסטי לאורך רוב הסרט, הוא טרזן בגילומו של אלכסנדר סקושגורד טוב המראה. הוא חושף גוף חטוב ושרירי, המעוטר בקוביות בטן בולטות במיוחד – הופעה שאמורה לגרום לנשים בקהל לשאוג: אוווואווווווווו!
ההופעה של סקושגורד – סוג של אליל בנות (הצעירות שבהן למדו להכירו בתור הערפד אריק נורת'האם מהסדרה "דם אמיתי"), ושחקן לא רע בפני עצמו – דרשה המון עבודה בחדר הכושר, וגם במטבח. השבדי בן ה-39 נאלץ לאכול חמש ארוחות ביום כדי להגיע לרף יומי של 7,000 קלוריות, ובמקביל סיגל לעצמו שגרת אימונים אינטנסיבית שנמשכה כחצי שנה וכללה ריצות, הרמת משקלות, תרגילי כוח, יוגה, ואינסוף כפיפות בטן. הכל כדי להציג בפניכם את התוצאה של המאמצים: שרירים תפוחים וקוביות בטן מעוצבות להפליא. והכל טבעי, אין פה גרפיקה ממוחשבת.
כמובן חשיפת הגוף הגברי של סקושגורד מוצדקת תסריטאית. טרזן הוא בן אנוש שגדל בג'ונגל, בין חיות הבר והקופים. הוא למד לחיות כמותם. לרוץ כמו אנטילופה, לקפוץ מעץ לעץ כמו שיפנזה, וכן – גם להיראות שרירי כמו גורילה, בלונדינית. בגדים בכל אופן לא אמורים להיות חלק משגרת חיי הג'ונגל, וגם לא משגרת חייו של שליטו האנושי. זוהי הסיבה הרשמית והמהוגנת. בואו נודה על האמת, השחקן הנאה והמסוקס מופיע פה נטול בגדים, עם הסיקס-פאק המרשים שלו, כדי להסב לכם - ובעיקר לכן - עונג. תאווה לעיניים.
כל סטודנט לקולנוע שנה א' מכיר את תיאוריות המבע הקולנועי העוסקות בחוויית הצפייה בגוף האדם שנקלט על ידי המצלמה. רובן קושרות את העונג שנגרם לנו עם מציצנות – ואם מציצנות, אז בדרך כלל זו של קהל גברי לבוש ביציע המתבונן בנשים עירומות על המסך. הדיון האקדמי הזה מזמן ביקורת רבה מצד חוקרות פמיניסטית, אבל מעניין איך תעשיית הקולנוע המיינסטרימית מאתגרת את הגישה הזאת לאחרונה. האם זוהי רגישות מהזן הפוליטיקלי קורקט, מהפכה פמיניסטית של ממש, או סתם מקרה – כך או כך, ברור שהוליווד מעודדת החפצת גברים. במיוחד כשמדובר בגברים יפי תואר וחטובים.
אי אפשר להתכחש לכך שהוליווד של היום פתוחה יותר ואף מעודדת סרטים בעלי מסרים פמיניסטיים. "מקס הזועם: כביש הזעם" היה כזה. אלו שצפו בטרילוגייה המקורית חוו סצנות בוטות רבות של ניצול והתעללות בנשים. בסרט החדש הגיבורות נועזות ולוחמניות, אך באותה מידה לוהטות, מעודנות ולא לובשות יותר מדי. נודה על האמת: רוזי האנטינגטון-ווייטלי, אבי לי, קורטני איטון ושאר הדוגמנויות (ושרליז ת'רון בראשן) פה בשבילכם לצורך החפצה. טום הארדי כאן כדי להיות מחוספס, מלוכלך, שתקן וגברי מאוד – עם האפוד המיוזע שלו. זוהי הצהרה פמיניסטית של הבמאי ג'ורג' מילר – אבל היא מן הפה אל החוץ, לא אל העין.
ב"האגדה של טרזן" מתהפכות היוצרות. רובי יפה, מהוגנת ולבושה, בעוד שסושגורד יפה, פראי ולא לבוש. ממש הזמנה להחפיץ אותו, ליהנות ממנעמי גופו. אי אפשר להתעלם מכך שבעוד שהוא מזמן תחושת עונג מיני מצפייה בו, הוא עדיין נתפס מהוגן דיו עבור קהל של ילדים ובני נוער. אם יש הגבלת גיל של PG-13 שנועד להזהיר הורים מסצנות של אלימות בסרט, ולא מרגעי עירום. מה שאסור לנשים, מותר לגברים. חזה נשי חשוף הוא עדיין בגדר תועבה מבחינת מדד הצנזורה האמריקני, בעוד שפלג גוף עליון גברי הוא מראה מבורך: כתפיים, חזה, שרירי בטן – עד לגבול החגורה. קו אדום מבחינת הצנזורה.
כמובן שהגוף הגברי על הדו-ראשי, התלת-ראשי, הדלתא, החזה והבטן תמיד זכו לנוכחות בקולנוע האמריקני. ארנולד שוורצנגר עשה מזה קריירה, וכך גם שרירנים אחרים. כמעט תמיד שהם גילו טפח, הייתה שם אישה סקסית שגילתה טפחיים. כך למשל גם במקרה של "לילות בוגי" של פול תומאס אנדרסון, בו גופו החשוף של מארק וולברג הוגש לכם לטעימה, אבל לצדו היו שם גם ג'וליאן מור והת'ר גרהאם.
מארק וולברג ב"לילות בוגי"
השינוי הוא שהפעם הוליווד מרבה להפשיט גברים באופן מודע, לנהוג בהם כבובות סקס, לעתים כבובות סקס חלולות ומטופשות. והנשים לעומת זאת מגלמות דמויות מלאות – באופיין ולא פעם בגופן (אנחנו מדברים עליך מליסה מקארת'י). הן לא כאן כדי להיות מוחפצות, אבל הן כן מוכנות ומזומנות להחפיץ את הגבר העירום היפה שבקרבתן.
הדוגמה העדכנית והבוטה ביותר לכך היא לא סקושגורד השבדי, אלא כוכב בלונדיני אחר שמגיע דווקא ממולדתה של מרגו רובי, אוסטרליה. מדובר בכריס המסוורת'. מחוץ למסך הוא ידוע כחתיך על שלא מן העולם הזה, ועל המסך כגיבור על שלא מן העולם הזה – הלא הוא אל הרעם ת'ור מבית הנוקמים של מארוול. לא נעים להגיד, אבל הניסיונות שלו לעשות את זה בהוליווד כשחקן איכותי לא צלחו. כל כך הרבה כשלונות מסחריים הוא חווה לאחרונה ("בלאקהט", "בלב ים", "הצייד: מלחמת החורף"), שמה שנותר לו זה התפקיד של ת'ור – וגם להיות הבלונדיני הטיפש עם השרירים, לרשותם של הנשים סביבו.
זה התפקיד המיועד לו ב"מכסחות השדים" שעתיד לצאת בשבוע הבא בישראל. בקומדיית האקשן של פול פייג, נוטלות מליסה מקארת'י, קריסטן וויג, קייט מקינון ולסלי ג'ונס את המושכות מביל מורי, דן אקרויד והרולד רמיס שהיו שם בסרטים המקוריים בשנות ה-80. כמוהם, גם רביעיית הגיבורות החדשות חכמות, מצחיקות ונועזות, ולא סקסיות בעליל. הן גם לא מנסות להיות כאלה. מי שכן שם כדי להגביר את מפלס ההורמונלים הוא המסוורת' שלוהק כקווין, המזכיר רפה השכל שמכסחות השדים שכרו למשרדן. לא בגלל מנת המשכל שבראשו, אלא בגלל מאסת השריר שבזרועותיו. כל כך טיפש, אבל מה זה חתיך.
זו לא הפעם הראשונה שהמסוורת' מלוהק לסרט על תקן תהייה יפה ותשתוק (אבל נו, תשתוק כבר). בשנה שעברה הוא גילם דמות דומה בעוד סרט אתחול מהאייטיז – "חופשה בהפרעה". בסרטים המקוריים צ'בי צ'ייס הולך שבי אחר חתיכות במכוניות מהירות. בגרסה המחודשת יש לנו קריצה קומית מרושעת להומור המגדרי של פעם, ואחת עדכנית יותר בכיכובו של המסוורת' במפגן חשפנות מאולתר בפני בני הזוג ההמומים (אד הלמס וכריסטינה אפלגייט). אנחנו והם מקבלים לפנים כמעט כל אבר בגופו של המסוורת', גם מה שמוסתר בתחתוניו לא משאיר הרבה מקום לדמיון.
בז'אנר גיבורי העל שרירי חזה ובטן מפוארים הם חלק מהפק"ל, אבל רק כשהם עטופים בחליפת לייטקס צמודה. משטרת האופנה קובעת שעירום אינו בא בחשבון - אלא אם כן קוראים לכם וולברין, ואתם נראים כמו יו ג'קמן. אפילו המסוורת' לא קיבל אישור כת'ור. אבל ראיין ריינולדס זה כבר סיפור אחר. "הגבר הסקסי עלי אדמות" בדימוס הופיע לא פעם בעירום חלקי בקולנוע, וגם בחליפת סופר-הירוז ירוקה כגרין לנטרן ב-2011. כדדפול הוא הופיע לחילופין כשהוא חשוף וכשהוא עוטה חליפת סופר-הירו אדומה-שחורה. בסרט "דדפול" יש לו סצנות קרב איתה ובלעדיה – מה שתרם להיותו מצחיק, חצוף, שובב, וגם מוגבל לצפיית מבוגרים בלבד. לשם שינוי גם נשים בוגרות מן המניין יכולות ליהנות מסרט גיבור על.
הסימנים המוקדמים להחפצה גברית היו שם כבר בעבר. למשל ב"מופע הקולנוע של רוקי" ב-1975, בו גילם הבאדי-בילדר פיטר הינווד את רוקי הנחשק הן על ידי המדען הטרנסקסואל (טים קארי) וג'אנט התמימה (סוזן סרנדון). קשה להגדיר את סרט הקאלט הקאמפי של ג'ים שרמן מיינסטרים הוליוודי.
לעומת זאת, קומדיית החשפנים "מג'יק מייק" היא בהחלט כזה – ובניגוד ל"ללכת עד הסוף" ("The Full Monty"), הוא לא משתמש בגוף הגברי של כוכביו כדי להגחיח את עצמם, ולהצחיק אתכם. בניגוד לרוברט קרלייל הכחוש, מארק אדי השמנמן ואלו שביניהם, צ'אנינג טייטום, ג'ו מנג'ניילו, ומת'יו מקונוהיי הם כוכבי על לוהטים בתחתונים. הם מתפשטים כדי לעשות לצופות כיף בעיניים, ומספרים בדיחות כדי להצחיק באוזניים.
מי שהפך את זה לקריירה הוא זאק אפרון, שממשיך לזכות בתפקידים בזכות עבודה בחדר הכושר, ופחות בסטודיו למשחק. הוא בנוי לתלפיות, ואת זה אנחנו יודעים היטב מהופעותיו הקודמות. הוא ניסה לחלץ את עצמו מהטייפקאסט ההורמונלי הזה בדרמה היומרני "העיתונאי" שם הוא מופיע בעיקר עם תחתונים, אבל עם פנים רציניות. זה לא עבד כל כך טוב, אז הוא התמסר לקומדיות וולגריות מטופשות. בכולן ללא יוצא מן הכלל הוא מתפשט – עד כמה שאפשר.
קווי המתאר של גופו החטוב של אפרון לא זקוקים להדגשה, אבל הם זכו לאחד כזאת במעין תחרות חשפנות עם רוברט דה נירו ב"סבא רע" מינואר השנה, ולאחר מכן עם סת' רוגן ב"שכנים 2" שיצא לאחרונה. זוהי לא תחרות הוגנת במיוחד בין החתיך השרירי לגוץ השמנמן, אבל למען האמת גם הדמויות הנשיות לא מתקרבות למפלס הסקסיות שלו. קלואי גרייס מורץ, קירסי קלמונס וביני פלדסטין הן נערות מתבגרות שובבות – לא פתייניות בעליל. הן עסוקות בלעגוב על הבחור הלא יוצלח אבל חתיך שיכול להוביל אותן לקולג' – שנים אחרי שסיים את הלימודים ולא בהצלחה.
סקושגורד מבחינתו לא התכוון להצחיק אף אחד, והוא מודע לכך שהוא אמור למשוך תשומת לב באמצעות הקוביות, וזה בסדר מבחינתו. "אף פעם לא הייתה לי בעיה עם הגוף שלי או עם עירום בכלל, ובסך הכל אני מוצא את העניין הזה מאוד משעשע", הודה סקושגורד בראיון ל-ynet , אך ביקש להבהיר: "אני יותר מחתיכת בשר".
ציטוטים שכאלה שמענו לאורך השנים משחקניות, וביניהן גם מרגו רובי. לא רוצים שאף אחד ירגיש כמו אובייקט מיני, אבל אם אי אפשר להימנע מזה בקולנוע - אז שיהיו גם גברים כאלה. ואם זה בחור לוהט כמו סקושגורד, אפשר לוותר למרגו רובי על זה שהיא נשארה לבושה – בסרט וגם בהקרנת הבכורה שלו בלונדון, שם כמעט וקרתה לה תאונת ביגוד חמורה. למזלה היה לה את טרזן שהציל אותה בדיוק בזמן, ושמר עליה לבושה - הפעם כשהוא בחליפה ועניבה.
