כשהלב שלי הפך לתחרות בין הוריי הגרושים
עם השנים הבנתי שאבא שלי קיווה שאחשוב שהוא הטוב ואמא היא הרעה. רק כשגדלתי הבנתי שהלב שלי היה מוקד לתחרות ביניהם. הם השתמשו בי
"עד יום מותם, היו להורי שני דברים משותפים: הם מאד אהבו אותי, והם שנאו אחד את השני. אמא שלי ברבות הימים הפסיקה לכעוס, אבל מאד שמחה שנפטרה ממנו. אבי שנא אותה עד יום מותה, במשך 40 שנה". את הציטוט המדאיג הזה הביאה בפני חברתי, שאת חלקים מספור הגירושין של הוריה כבר הבאתי כאן בעבר. אחרי שחשפה בפני את הדברים הללו, היא סיפרה לי בפרטי פרטים על איך זה להיות נערה כשההורים הגרושים מצויים בתחרות על אהבתה ועל אהבתם של יתר הילדים. זהו סיפורה של חברתי.
"אבא טוב, אמא רעה"
"כל ילד להורים גרושים מכיר ודאי את הסיטואציה הזו, שבה הוא נדרש להכיר את בן הזוג או בת הזוג החדשים של ההורים. במשך 3 שנים אבא ניסה להכיר אישה חדשה במטרה להינשא לה. שלא בשליטתי, ושוב, מבלי שאף אחד שאל אותי, הפכתי להיות חלק מהמשחק.
אבא הבין שנשים אוהבות את ה"אב המושלם" (גם אם בשוטף זה לעיתים מטרד), ולכן נהג לצרף אותי אליו לכל היכרות שנראתה לו בעלת פוטנציאל לקשר ממוסד. מה אני זוכרת מזה? בעיקר נשים שמכרכרות סביבי כדי למצוא חן בעיני ובעיקר בעיני אבא. ואבא? במקום לספר כמה אמא איומה, מרעיף עלי פינוק ואהבה. אז מה רע?
שלוש שנים לאחר שהורי התגרשו, אבי נישא מחדש. הוא הכיר אישה גרושה עם שתי בנות, שבעלה נטש אותה לטובת אישה אחרת, והם חיו יחד בביתה. באותה תקופה בערך אחותי הבכורה נישאה. אני הייתי בת 11, אחי היה בן 17, והתחילה תקופה חדשה שנמשכה כשש שנים.
אלה היו שנים מורכבות, טובות מאד, שהסתיימו באכזבה גדולה. אמא עבדה בכל השבתות ואני הייתי נוסעת לבית אבא. אני זוכרת אותנו רוכבים על אופניים. אבא אהב מאד את הים ואני זוכרת אותנו הולכים הרבה לים, זוכרת אותו מלמד אותי לשחות, זוכרת אותנו מדברים המון. בתקופה הזו היתה לי תחושה שאבא מאד מפנק אותי, דואג לי לשיעורים פרטיים במתמטיקה. מתלמידה עם מתעודה גרועה, הפכתי לתלמידה מעולה. מצבי החברתי השתפר. ימים יפים...
אלא שמתחת לפני השטח רחשו זרמים שלא הרגשתי בהם, עד שהכל התפוצץ בהפתעה. באחת השבתות קרה דבר נדיר - אמא לא עבדה! חגיגה! החלטנו, אמא ואני, לעשות יום כיף ולבקר קרובי משפחה. כאשר היינו מוכנות ליציאה, נשמע צלצול בדלת: אבא שלי ואשתו באו לקחת אותי לקרובי משפחה שלו, ללא כל תיאום מוקדם. הרגע הזה, ובעיקר תחושת חוסר האונים שלי, זכור לי היטב: את מי אני הולכת לאכזב עכשיו - את אבא או את אמא? שניהם חיכו שאבחר לבלות אתם. בסופו של דבר, בחרתי להישאר עם אמא, ואבא עזב את הבית בכעס.
עם השנים יחסו של אבי אלי התקרר. יום אחד אמר לי: 'חשבתי שתביני', ותוך כדי שיחה באמת הבנתי: הוא קיווה שבמהלך השנים אחשוב שהוא האבא הטוב, ואמא היא הרעה. כל מה שעשינו יחד, נועד כדי לבצר את מעמדו בחיי תוך כדי כרסום מעמדה של אמי. פתאום הבנתי שהלב שלי היה מוקד לתחרות.
המחשבה שאבי עזר לי כל הזמן הזה לא מתוך דאגה כנה אלא כדי שאבין מי הטוב ומי הרע בסיפור, לא הרפתה. שתקתי והלכתי עם המסקנה שאהבת חינם זה לא דבר ברור מאליו.
היום, באמצע שנות ה-50 לחיי, כאם וכאדם, אני מביטה בבוז ענק כלפי הורים שמעניקים לילדים רק כדי שהאחרונים יאהבו אותם. אני בזה לכל אלה שכאשר הם מעניקים עזרה ותמיכה לילדיהם הם חשים שכך הם רכשו את ליבם, את נשמתם, שיש להם שליטה בחייהם".
השאירו את הילדים מחוץ למאבק
בכל פעם שחברתי פותחת בפני צוהר לעולמה כילדה להורים בגירושים רעים, לבי נחמץ. כשהיא מספרת את ספורה, רואים שהכאב מציף מחדש. אבל כשאני חושבת על אביה, אני חושבת כמה מעורר חמלה הוא היה בניסיונו לבנות דימוי עצמי של אב טוב ומיטיב. עצוב לראות כיצד אנשים עסוקים כל כך בבניית הדימוי העצמי שלהם, עד שאינם מרגישים שבתהליך הבנייה הזה, הם משתמשים בילדים שלהם.
הם אינם מבינים שכאשר הם מנסים להפחית בדמותו של ההורה האחר, הם מעבירים לילד שלהם מסר ש-50% מהגנים שלו, אלה שקיבל מההורה האחר, הם פגומים, שהם מבטלים למעשה את אישיותו של הילד שלהם ומרסקים את הדימוי העצמי שלו. הם אינם רואים את הנזק שהם עושים לילד, שיבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, לפעמים במחיר ניתוק הקשר עם אחד ההורים.
בנאלי לומר אבל נראה שיש נקודות זמן בחיים שחשוב להזכיר – תאהבו את הילדים שלכם בגלל מה שהם, תלמדו אותם לאהוב את עצמם, תעריכו את תכונותיהם הטובות, תחזקו אותם במקומות שהם צריכים, תהיו שם בשבילם. ילדים זכאים לאהבה ללא תנאי, ילדים זכאים לגדול בעולם בטוח. הילדים שלכם אינם חלק ממאבק הגירושין, למעשה הם הדבר הטוב והאחרון שנותר מקשר הנישואין. אל תקלקלו את הדבר הזה.
הכותבת הינה מגשרת-עו"ד בתחום המשפחה, בעלת הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי, ועוסקת במשך שנים כעו"ד בתחום הגישור.
לפנייה לכתב/ת 
