יהודי רוסי עמד על שפת הנהר ואיכשהו נפל לתוך המים. למרבה האירוניה, הוא לא ידע לשחות, ועם כל רגע שעבר, סכנת הטביעה נעשתה מוחשית יותר. שני שוטרים שהיו בקרבת מקום שמעו את הקריאות לעזרה ומיהרו אל שפת הנהר. אבל כשהם זיהו שהוא יהודי, הם לעגו לו והחלו לחזור על עקבותיהם.

"הצילו! רחמו עליי!" צעק היהודי, "אני לא יודע לשחות!"

"לא נורא, תטבע בשקט", השיב בציניות אחד מהם.

לפתע נשמעה צעקה מפיו של היהודי: "שלטון מקולל!"..

השוטרים קפצו במהירות לתוך המים, משכו בכוח את היהודי אל מחוץ לנהר, ועצרו אותו על מרידה.

לפני כמה שנים, סבתא שלי, שתזכה לשנים רבות וטובות, השתתפה בחגיגת בר-המצווה של נכדה הגדול. ברוך השם, יש לה לא מעט נינים, והיא השתתפה פעמים רבות בחגיגות לכבודם, כך שזה לא היה באמת אירוע ייחודי. אך למעשה האירוע הזה היה ייחודי מצד אחר: האירוע הזה החזיר את סבתי לדבר בשפת האם שלה, האירוע התקיים בעיר פטרבורג שברוסיה.

בימים רביעי וחמישי בשבוע הקרוב, בתאריכים י"ב וי"ג בתמוז, אנו חוגגים 89 שנים לשחרורו של הרבי מליובאוויטש הקודם (רבי יוסף יצחק שניאורסון) מהכלא.

אבל קודם: מדוע הוא נכנס לכלא? ומה זה קשור לסבתא שלי?

כאשר הבולשביקים כבשו את רוסיה, הקומוניזם הפך לאלוקים החדש. לאזרחי רוסיה נהייתה פתאום משפחה חדשה: אמא רוסיה ואבא לנין. לא היה נתינת מקום לשום דבר אחר. בטח לא ליהדות שלוקחת את ה' ברצינות, ואנשיה חיים את חייהם על פי הוראותיו. בהתאם לכך, כל הפעילות היהודית נרדפה. בתי ספר יהודיים, בתי כנסת, ובתי מדרש נסגרו. הקומוניזם נחלו ניצחון על הצארים, והיו בטוחים שעל הדרך הם ניצחו גם את ה' ואת היהודים. ואכן, על פני השטח, מצב היהדות ברוסיה באותם שנים היה שמם במלוא מובן המילה.

אבל זה לא היה כך. הודות לפעילותם המסורה של לוחמי מחתרת, חיתה לה יהדות תוססת במרתפים מעופשים ובמחבואים מוזרים מכל הסוגים. בתי ספר לילדים, בתי כנסת, קבוצות לימוד סודיות ללימוד תורה. כל אלו הוקמו על ידי הרבי הקודם על מנת להבטיח שהיהדות לא תימחק.

הסיכונים היו עצומים, וכל צעד היה כרוך בסכנה. אבל הרבי לא ויתר שבוע אחרי שבוע ושלח את חסידיו כשליחים שלו ליישובים חדשים לפעול לחיזוק היהדות. הוא הצליח. למרות מאמצי הקומוניסטים להפוך את היהדות למשהו מן העבר, היו מאות בתי כנסת יהודיים בפעילות באופן מלא, בתי ספר וקבוצות לימוד.

ההישג של הרבי הקודם ביחס לקומוניסטים היה מדהים, וכאשר השלטון הקומוניסטי גילה את זה, הוא היה נחוש בדעתו למצוא את המנהיג של "המחתרת". הרבי הקודם נעצר ונלקח למאסר בבית הכלא האימתני בפטרבורג. מה הפשע? פעילויות אנטי-מהפכניות. גזר הדין? מוות בירייה.

האם הקומוניזם אכן יצליח להביס את היהדות?

ואז פתאום, בי"ב תמוז, הומר עונש המוות, ובי"ג תמוז, הרבי שוחרר. היה קשה להבין למה, אבל דבר אחד היה ברור: הקומוניזם לא יכול לנצח את היהדות. הרגע הזה היה תחילתו של תהליך הנפילה של הקומוניזם, תהליך שהגיע לשלמותו שישים וחמש שנים מאוחר יותר.

ועכשיו, שמונים שנה מאוחר יותר, סבתא שלי חוזרת לפטרבורג, העיר שהיא הכירה כעיר הבירה של הקומוניזם. היא זיהתה את הבניינים והכיכרות - אבל לא את ההבעה על פניהם של האנשים. היהדות פרצה מן המרתפים המעופשים והתגלתה במלוא יופייה ועוצמתה. במקום חגיגת בר מצווה סודית עם מניין גברים ומנת לחם מעופש כסעודה, באירוע של הבן-דוד שלי השתתפו מאה אורחים, כולל נכבדים חשובים ונציגי ממשלה. האירוע פורסם בעיתון המקומי. זה היה יפה, מלכותי, ושמח - כמו שבר מצווה צריך להיות.

זה הראה את התוצאות המדהימות ממסירות-הנפש של הרבי הקודם. הקומוניזם ברוסיה נעלם, והיהדות עדיין שם, משגשגת.

בפרשת השבוע אנו קוראים על מצות פרה אדומה, שנחשבת למצוה הבולטת ביותר בסוג המצוות שטעמם לא ניתן להבנת האדם. זה הוא סוג המצוות הנקרא 'חוקים', לעומת סוג ה'משפטים' המובן לכל אדם בר-דעת.

מעניין, שהמילה 'חוק' היא גם מלשון 'חקיקה', לחקוק באבן. כנראה שדווקא מצוות כאלו, שהרעיון העומד מאחוריהם לא נמסר להבנתי, הם דווקא המצוות שחקוקות ביהודי כמו אותיות שחקוקות באבן, ואי אפשר להפרידם לעולם.

הסיבה לכך היא, כיון שבמצוות אלו היהודי בעצם מבטא רעיון עצום: אני יהודי, זוהי המהות שלי. בין אם אני מבין ובין אם לאו – זה אני, ולא יכול להיות אחרת!

כשחיים מתוך הגישה הזו, אנו אכן מסוגלים למסור את נפשנו עבר תורה ומצוות, כיון שהם חלק מאיתנו. וכאשר אנו מחליטים למסור את נפשנו, הקשיים וכל הדברים המפריעים לנו – בטלים מאליו... כן, אפילו מעצמה כמו הקומוניזם.

שבת שלום