לא רק האקלים: מה גורם לפגיעה בשוניות?
למה שוניות האלמוגים באיי שלמה משגשגות, ובג'מייקה הן דווקא מידרדרות? מחקר בינלאומי מגלה שהתשובה לא נעוצה בהכרח בים או בדגים, אלא בבני האדם. ומה המצב בישראל?
בשנים האחרונות אנחנו שומעים לא מעט על הידרדרות במצבן של שוניות האלמוגים ברחבי העולם. רק בחודשים האחרונים חשפו מדענים באוסטרליה שכ-90 אחוז מהאלמוגים בשונית המחסום הגדולה נפגעו מתופעת ההלבנה שפוגעת בשוניות בכל רחבי האוקיינוסים, ועדיין לא ברור עד כמה הם יצליחו להתאושש מהנזק.
עוד כתבות בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
אבל יש גם חדשות טובות לשוניות: מחקר רחב היקף שהתפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Nature, שבמסגרתו נדגמו כ-2,500 שוניות ב-46 מדינות ברחבי העולם ובעריכתו היו שותפים עשרות חוקרים מאוניברסיטאות שונות, בהם חוקרים מישראל, גילה שישנם אתרים שמצבם טוב מעבר למצופה: כמות וגודל הדגים שהתגלו בהם היו טובים בהרבה מהממוצע, דבר שמצביע על מערכת אקולוגית בריאה ומשגשגת יחסית לצפוי. כעת מנסים החוקרים ללמוד מהאתרים הללו כדי להבין כיצד ניתן לשפר את מצבן של השוניות שנמצאות במצב ירוד.
שונית בריאה, שונית חולה
"הכול התחיל ב-2009, אז יצאה קריאה לחוקרי אלמוגים לשתף מידע על שוניות אלמוגים ברחבי העולם לטובת מחקר שביקש לבדוק את השפעת האדם על השוניות", מסביר ד״ר ערן ברוקוביץ׳, אקולוג ימי והיועץ המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, שהיה שותף למחקר. "חוקרים מכל רחבי העולם שיתפו פעולה, וכך נאסף בסיס נתונים גדול מאוד של אלפי נקודות שנדגמו".
״כדי לבדוק את איכות ומצב השוניות בדקנו כמה דגים יש בהן והערכנו את משקלם, מה שמכונה 'ביומסה'", מסביר ד"ר ברוקוביץ׳. ״את הנתונים מכל השוניות הכנסנו למודל ממוחשב, שבחן מה הקשר בין משקל הדגים לבין תנאים סביבתיים (למשל עומק השונית וטמפרטורת המים), וגם גורמים חברתיים-כלכליים, כמו כמות האנשים שחיים בסמוך לשונית, האם יש שווקים קרובים וכמה האתר מבודד. כל זאת כדי לראות עד כמה הגורמים הללו משפיעים על השונית".
הייחוד האמיתי של המחקר, מעבר לאיסוף הנרחב של נתונים מכל העולם, הוא ההתמקדות של החוקרים באתרים שנמצאו חריגים - לטובה ולרעה. "הגישה הזו, של הסתכלות על ׳נקודות אור׳ ו׳נקודות חושך׳, מגיעה ממחקרים בתחום החברתי", מסביר ד"ר ברוקוביץ׳. "לדוגמה, יש שני כפרים שבהם רמת ההכנסה זהה וצורכים בהם את אותו סוג וכמות של מזון. באחד הכפרים הילדים סבלו מתת-תזונה. החוקרים בדקו מה היה שונה, וגילו שבכפר ה'בריא' האמהות האכילו את ילדיהן בכמות מזון זהה, אבל חילקו אותו לשש ארוחות ביום לעומת שתי ארוחות בכפר השני - מה שהתברר כמזין יותר. במקרה הזה, לקחו את התובנה הזו ולימדו את האמהות בכפר ה׳חולה׳ שעדיף לחלק את המזון לילדים על פני שש ארוחות ביום.
"החוקר הראשי לקח את שיטת המחקר מהתחום הזה ויישם אותה על חקר של שוניות אלמוגים, שגם להן יש מאפיינים חברתיים חשובים: מיליוני אנשים בעולם נשענים עליהן לפרנסתם ולצורך אספקת מזון. היישום הזה מאפשר לנו להתמקד בגורמים להצלחה וכישלון, ולהשתמש בתובנות האלה על מנת לפתח שיטות שיקום ושימור בשוניות אלמוגים ברחבי העולם".
פריזר פוגע בשונית
במחקר אותרו 15 "נקודות אור" ו-35 "נקודת חושך". תוצאות המחקר הראו שלאתרים החריגים יש מאפיינים משותפים, שיכולים להצביע על הסיבות להצלחה ולכישלון. "אחד הדברים העיקריים שנמצא כמשפיע, למשל, היה הקרבה לשווקים גדולים", מסביר ד"ר ברוקוביץ'. "במקומות כמו זנזיבר, קניה ואיי סיישל, ברגע שהאתר היה קרוב לשוק, הייתה לתושבי האזור מוטיבציה כספית לדוג יותר - לא רק כדי לאכול, אלא כדי להתפרנס. אינטרסים כספיים בדרך כלל גורמים לניצול יתר של משאבי טבע. קירבה לטכנולוגיות כמו פריזר גרמה גם היא להרעה בתפקוד השונית. לעומת זאת, בשוניות שהייתה הן מעורבות קהילתית גבוהה, ושמירה מסורתית על אזורים סגורים לדיג, נמצא שפע של דגים מעבר למצופה".
עוד הפתעה במחקר היתה שהאתרים המשגשגים או הדלים במיוחד נמצאו לאו דווקא היכן שהחוקרים ציפו למצוא אותם. "בדרך כלל מצפים שאתרים משגשגים יהיו מקומות נידחים, מפני שהשפעת האדם בהם קטנה. אבל זה לאו דווקא היה המצב", מספר ברוקוביץ׳. אתר שהחוקרים הופתעו מדלותו, לדוגמה, נמצא באיים הצפוניים-מערביים של הוואי - אחד המקומות המבודדים ביותר בעולם. "התגלתה באתר ביומסה נמוכה מאוד ביחס לממוצע, ולא ממש מצליחים להסביר למה. אין שם דיג - אף אחד לא מתקרב לשם, אין שום גורם ברור שיודעים להסביר באמצעותו את מצב השונית. אתרים משגשגים שהפתיעו, לעומת זאת, נמצאו באיי שלמה. אף שהאוכלוסייה מתבססת שם על הים ועל הדגים לקיומה, בכל זאת נמצא שפע של דגים בשונית. הסיבה היא כנראה בגלל מנהגים מקומיים של סגירת אזורים מסוימים לדיג בעונות מסוימות או לפני אירועים חברתיים גדולים".
שונית שדווקא לא הפתיעה את החוקרים היא שונית האלמוגים באילת, זאת למרות מחקרים שמצביעים על מגמת שיפור במצבה בשנים האחרונות. ״באילת מצאנו שהשונית מתפקדת כפי שמצופה ממנה בהתחשב בתנאים הסביבתיים והחברתיים-כלכליים באזור, ולכן לא התמקדנו בה כאתר חריג - היא לא מהווה אתר משגשג במיוחד וגם לא דל במיוחד", אומר ד"ר ברוקוביץ׳. ״חלק משמעותי מהשונית באילת מוגדר כשמורת טבע מפוקחת ומבוקרת, שהדיג בה הוא אסור, וככזו היה מצופה למצוא בה כמות מסוימת של דגים, וכך באמת היה".
שמירת הטבע כיום אינה מספיקה
התובנות הללו לגבי מה הופך אתר למוצלח או לכושל מאפשרות לחוקרים להתחיל בהסקת מסקנות שיאפשרו את יישומן כאסטרטגיות שימור. "כיום, ברור ששמירת הטבע בשוניות ברחבי העולם נכשלת ברובה", אומר ברוקוביץ׳, "למרות שיש אסטרטגיות שימור בהרבה מהאתרים, אנחנו רואים שמצב השוניות ממשיך להידרדר. לכן הגישה הזאת, שהיא קצת שונה - לחפש את המקומות יוצאי הדופן וללמוד מהם איך כדאי לנהל שוניות בצורה מיטבית - יכולה לסייע לשמור עליהן".
תוצאות המחקר הראו בבירור שהשוניות שמצבן קשה הן אלו שיש בהן פעילות אינטנסיבית ולא מפוקחת של האדם. עם זאת, אסטרטגיות השימור כיום מתמקדות בעיקר בהכרזת שמורות, ולרוב עושים זאת במקומות שאין בהם לחצים רבים מצד האדם. "הבעיה היא שעם התרבות האוכלוסייה, ההשפעה האנושית הולכת וגדלה - ויוצא שיש מעט מדי אזורים בארץ ובעולם שהם שמורים ומפוקחים ושהדיג בהם הוא אסור", מסביר ברוקוביץ'.
"יש דברים נוספים שאפשר לעשות בנוסף להקצאת שמורות", הוא מסכם. "קודם כל, להשקיע יותר בשיקום ובשימור של מקומות שיודעים שיש להם פוטנציאל להתאושש. בנוסף, חייבים לעבור לדוג בשיטות דיג בנות-קיימא. יש הרבה מגבלות שאפשר להחיל על הדיג: הגבלה על גודל הדג, איסור על דיג בעונות הרבייה, הגבלות על מיקום הדיג ועומקו, ובאופן כללי - ניהול של ממשק דיג מקיים שיבטיח שלא נמצה את משאב הדגה ונהרוס את המערכות האקולוגיות שהכרחיות לקיום שלנו. אם יחילו את השיטות הללו בקנה מידה רחב יותר, וכמובן יפקחו על כך שזה אכן קורה, זה בהחלט יעזור".
הכתבה התפרסמה בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
