"רציתי את הדבר האמיתי - שחקניות לסביות"
מיכל ויניק יצרה את דרמת ההתבגרות "ברש" בהשראת סביבתה האישית, וליהקה לתפקידים הראשיים לסביות. "הן צריכות להתנשק ולא היה לי חשק לכפות על אף אחד", היא מספרת למדור הערות הבמאי, ויוצאת נגד הגבלת הצפייה על הסרט: "הצנזורה עומדת בין אנשים למי שמייצג אותם"
בדרמת ההתבגרות "ברש" מככבות שתי שחקניות לסביות, שמגלמות תפקידים של לסביות צעירות במסע של גילוי עצמי. לכן זה כנראה לא יפתיע שגם הבמאית מיכל ויניק היא לסבית, ואין לה בעיה לדבר על זה בפתיחות. הרי בין השאר בשביל זה היא כתבה תסריט וגיבשה אותו לסרט ארוך. קשה להאמין, אבל הוא אפילו מופץ בבתי הקולנוע בישראל. לא שהוועדה לביקורת הקולנוע מטעם משרד התרבות סייעה לכך - על פי המלצותיה "ברש" מותר לצפייה מגיל 16 ומעלה.
"הסרט, למרבה הצער ולמרבה הצביעות, מוגבל מגיל 16, בתואנה שיש בו מספיק סצנות סקס", אומרת ויניק, שמתקשה להבין מה בדיוק ראו חברי ועדת הביקורת שגרם להם לזעזוע גדול כל כך, מלבד סצנת סקס אחת בין שתי נערות - אבל לא חושפנית במיוחד. היא מספרת כי בעקבות הגבלת הצפייה, קיבלה הודעה בפייסבוק מנערה לסבית שהודתה כי למרות רצונה הגדול לצפות בסרט, היא נמנעת מללכת לקולנוע מחשש שיזרקו אותה מהאולם. "זה נגע ללבי מאוד, כי חשבתי שהצנזורה מגבילה בדיוק את האנשים שצריכים לראות את הסרט הזה", מסבירה ויניק, "היא עומדת ביניהם לבין הייצוג של מי שהם, שנותן להם הרגשה שהם לא לבד בעולם. שהם לא בודדים, שיש עוד אנשים כמוהם".
אמנם יש ב"ברש" סצנת סקס, אך היא לא בוטה במיוחד. אלא אם כן לראות זוג נערות עושות אהבה על המסך גורם לכם לשאט נפש. חוץ מזה, יש גם עלילה והיא מלווה את הגיבורה - תלמידת תיכון, נעמה ברש שמה (בגילומה של סיון נעם שמעון), אשר מוצאת עצמה נמשכת לנערה פראית בשם דנה הרשקו (ג'ייד סקורי), שלוקחת אותה להרפתקה בתל אביב המתירנית של המועדונים, הסקס וגם הסמים. לצד הגילוי העצמי שברש חווה כשהיא מתאהבת בהרשקו ונסחפת לסצנה ההוללת של העיר הגדולה, היא מתמודדת עם משפחה מתפוררת ועם אב קשוח רק בעיני עצמו (דביר בנדק), אם מרירה (עירית פשטן) ואחות חיילת שדפקה נפקדות ונעלמה (בר בן וקיל).
לצד ענייני הסקס והמשפחה הלא מתפקדת, יש ב"ברש" גם התייחסות לתרבות הסמים שחדרה לצעירים הישראלים. ואם זה מפתיע מישהו, אז לוויניק יש חדשות בשבילכם - בסרט ובכלל: סמים נמצאים בכל מקום, אפילו אצל הילדים שלכם. "יש סמים ב'ברש', יש סמים בעולם. הנוער פוגש אותם, אני פגשתי אותם. מכריי פגשו אותם. זה לא אומר בהכרח שהם לקחו אותם או השתמשו בהם. אנחנו לא חיים בחלל ריק", היא מצהירה, "הסרט הזה לא ביקורתי כלפי סמים, הוא ביקורתי כלפי דברים אחרים בחברה שלנו - אולי סובלנות".
ויניק החליטה ללהק לתפקידים הראשיים נערות צעירות שהכירו את החוויה שהסרט מתאר מקרוב. גם אם משחק היה מבחינתן חלום רחוק. סיון נעם שמעון וג'ייד סקורי גויסו להפקה כשחקניות חובבניות על ידי ויניק והמלהקת אורית אזולאי. אחרי האודישן הסתבר שהן המתאימות ביותר לדמויות של נעמה ברש ודנה הרשקו.
"רציתי מאוד שיהיו לי שחקניות לסביות, מהטעם הפשוט שהן צריכות להתנשק ולא היה לי חשק לכפות על אף אחד משהו, וגם חשבתי שזה יהיה ניסוי קולנועי מעניין", מספרת ויניק, "עד עכשיו היו תמיד סטרייטיות מתנשקות וזה נראה לי קצת מוזר, אז חשבתי שזה יהיה מעניין שמלהקים את הדבר האמיתי". זה משתלב גם בגישה האותנטית ממנה יצאה ויניק לדרך: "רציתי לעשות סרט בשבילי, ובשביל חברות שלי, ובשביל נערות שאני מכירה, ואני מקבלת הרבה תגובות כאלה שסוף סוף יש סרט של בנות על בנות. שזה לא הילדות הטובות והנחמדות,וכל הכיף קורה בסרט של הבנים, שככה אנחנו. זה לא מוריד, זה לא מעלה. זה שיקוף כן של חוויית נעורים".
אז איך ויניק גילתה את סקורי ברחוב בעודה רוכבת על אופניים? מה חשבה כשצפתה באודישן של סיון נעם שמעון? ועד כמה היא מופתעת ש"ברש" פורץ הדרך מבחינת הנושא בו הוא עוסק, הגיע לבתי הקולנוע בישראל? זאת ועוד בכתבת הערות הבמאית עם מיכל ויניק על "ברש".
