מרקורי רב בישראל: מוזיקה שנועדה לגעת
הופעתה של מרקורי רב בבארבי התל אביבי הייתה בו בעת אפית ואינטימית, מסע של ביצועים בומבסטיים, אגדות וסיפורים מאחורי הקלעים של "Deserter's Songs", אלבומה הקלאסי שכמעט לא קרה. אפילו הסאונד הבעייתי לפרקים לא גרע מהתחושה שלפחות לערב אחד, המוזיקה תנצח והשירים נכתבו במיוחד בשבילך
כבר עם הישמע הצלילים הראשונים של "Holes", השיר הפותח את האלבום הקלאסי "Deserter's songs", צלל הקהל בבארבי דרך חור מחילת הארנב אל תוך עולמם הקסום של מרקורי רב. הלהקה, שזו לה הפעם הרביעית בישראל, הודיעה במפתיע מספר ימים לפני הופעתה המתוכננת כי תבצע את שירי האלבום האהוב מ-1998 מתחילתו ועד סופו, ובכך גרמה התרגשות רבה למעריציה הוותיקים. ואכן, האווירה אמש (ד') במועדון הבארבי בתל אביב הייתה חמה ועוטפת, הן מצד הקהל והן מצד הלהקה.
טיים אימפלה: בדרך הנכונה לרשת את רדיוהד
פסטיבל Open'er: סקס, פולין ורוקנ'רול
קווין ואדם למברט בהופעה: כמעט כמו בתקופת מרקורי
הפרונטמן ג'ונתן דונהיו, אמן ופרפורמר בכל רמ"ח אבריו, שבה את הקהל בסיפורים אינטימיים על תקופת היצירה של האלבום, על פיהם הוא היה מיועד להיות שירת הברבור של הלהקה, לאחר כישלון אלבומם הקודם. "היינו נרגשים כל כך להשמיע את השירים שלנו שכל כך האמנו בהם, עם כל התיזמורים הקלאסיים, אך לא ידענו שבאופק מתרקם ענן אפל שעליו כתוב 'בריט פופ', ושירים כמו שלנו כבר לא יעניינו אף אחד", הוא צחק בפתיח ההופעה, שהייתה כולה חגיגת ניצחונה של הלהקה, בשורה של שירים מרגשים שהיו לפס הקול בחייהם של אנשים רבים כל כך.
גם הקטעים האינסטרומנטליים, כמו "I Collect Coins", והאווירתיים, כמו "Endlessly", זכו לעיבודים מלאי אנרגיה, הרבה בזכות המתופף ג'ייסון רוברט מירנדה, שהכניס בהם גרוב מרענן. הסאונד בבארבי אינו מושלם וקולו של דונהיו נבלע לפעמים, אך המקום היווה לוקיישן נהדר באינטימיות שלו ומאפשר לזמר לפלרטט עם הקהל במחוות, פיטפוטים, ריקודים, מבטים וחיוכים. השיא מגיע עם הלהיטים "Opus 40" - עם תוספת אינסטרומנטלית אנרגטית - ו-"Goddess on a Highway". כשמגיעה המנטרה "and I know, it ain't gonna last" שחוזרת שוב ושוב באחרון, קשה שלא לחוש התפעמות ומלנכוליות על זמניותם של כל רגעי הקסם המזדמנים אל חיינו ומתפוגגים כאשליה. ועם זאת, כשהם שם - כמה זה טוב.
"The Funny Bird" האפלולי עדיין מהווה את אחד משיאי האלבום ונותן את הבמה לגראסהופר על הגיטרה החשמלית, אותה גיטרה שאחראית לרגעים נפלאים כל כך בשירי ההרכב לאורך השנים. אל הלהקה הצטרף בסיבוב ההופעות הנוכחי סיימון ריימונד, בסיסט להקת קוקטו טווינס לשעבר והבעלים של הלייבל האיכותי בלה יוניון, בו יצא אלבומה האחרון של מרקורי רב, "The Light In You" מ-2015. הגעתו גרמה להתרגשות בקרב הקהל, שהורכב ברובו מבני שלושים ומעלה, וזכה לחזות בו מנגן דווקא על גיטרה, כשתפקידי הבס הגיעו בעיקר מכיוון הקלידים. ברגע מרגש אחד התוודה דונהיו על ההשראה שהיווה להם ריימונד וחלקו בהמשך פעילותם כלהקה, וכן על חשיבותה של החברות רבת השנים בינו לבין גראסהופר, שותפו הוותיק.
צליליו המשמחים ומרחיבי הלב של האורגן הפותחים את "Delta Sun Bottleneck Stomp", השיר המסיים את האלבום, נותנים את האות להשתחרר ולהתפרק. הקהל אמנם נותר מעט מאופק פיזית אך החיוכים מתפשטים והעיניים נוצצות. הלהקה יורדת מהבמה וחוזרת להדרן בו הם מבצעים גרסת כיסוי לשיר "A Man Needs a Maid" של ניל יאנג, את השיר "Queen of Swans" מהאלבום החדש ואת "The Dark is Rising" המוכר והתזמורתי.
מרקורי רב הצליחו להעניק לקהל חוויה שלמה שהיא מצד אחד אפית, בזכות הלחנים והעיבודים הבומבסטיים, ומצד שני אינטימית. המילים והתקשרות הבלתי אמצעית של הלהקה עם הקהל גורמים לכל אחד להרגיש כאילו השיר נועד לו, כשההגשה הייחודית וחיוכו החם של דונהיו חודרים אל אותו מקום רגיש וחם בלב. וגם אם כמאמר השיר, כולנו יודעים שזה לא יכול להימשך - הקסם של המוזיקה המשיך ללוות את הקהל בצאתו אל הקיץ התל אביבי המהביל והוכיח שוב כמה מרוממת יכולה להיות השפעתה של מוזיקה ושל חוויית המפגש הנדיר פנים אל פנים עם האמנים שהצליחו למצוא את הגישה אל לבנו ולייצר רגעים טהורים של חום אנושי.
