הצוותים הישראלים סיימו את ראלי דרך המשי
שני הצוותים הישראלים, רז הימן והלל סגל ואביב קדשאי ויזהר ערמוני סיימו היום את ראלי דרך המשי ממוסקבה לבייג'ינג. 72 מתחרים הגיעו לקו הסיום, וקדשאי וערמוני סיימו במקום ה-28, הימן וסגל במקום ה-32
אביב קדשאי ויזהר ערמוני, ברכב השטח "דזרט ווריור", סיימו במקום ה-28. ההתחלה לא הייתה קלה לצוות שנאלץ להתמודד עם תקלות טכניות, אך בהמשך התקדמו השניים בדירוג הכללי וסיימו במיקום גבוה משציפו.
"המירוץ הזה הוא כמו הדקאר האפריקני של פעם, לפני שהפך לממוסחר כמו היום. באורך, בקושי של העבירות, בטמפרטורות הגבוהות, בנופים הבתוליים עם הדיונות הצהובות האינסופיות ואפילו באווירה הטובה בין הצוותים". אמר קדשאי בשיחה ל-ynet בסיום המירוץ. "לא חשבנו שהרכב המיושן יחסית שלנו, יסתדר עם האתגר הזה. ורק בזכות צוות הסיוע (מעוז וילדר, יונתן לוינסון ועומר בנגל - נב"ז) שלא עצמו עין כל לילה והכינו את הרכב כל בוקר, הצלחנו לסיים. ההתחלה לא הייתה קלה, אבל בקטעי הדיונות הקשים הלך לנו יותר טוב מהאחרים כנראה. שמרנו על האוטו כשהיה צריך וזה הוכיח את עצמו. אין אף צוות עם רכב בתקציב כמו שלנו שהצליח לסיים לפנינו".
רז היימן והלל סגל ששאפו לסיים בין 20 הראשונים נאלצו להסתפק במקום ה-32. במחצית המירוץ הצליחו השניים להתברג למקום ה-24, אך בחלקו השני נאלצו להתמודד עם התחממות המנוע בטמפרטורות שהגיעו ל-45 מעלות, מסרק הגה שהתנתק וצירייה שנשברה וחייבה אותם לחצות את הדיונות הענקיות בהנעה אחורית בלבד.
"זה מירוץ יותר קשה משחשבנו ולדעתי יותר קשה מהדקאר. הימים מאוד ארוכים, אתה מבלה המון שעות בתוך האוטו ותנאי השטח, בעיקר בסין, קשים למעבר עם דיונות ענק והחום שמעיק. ברוב הימים לא ידעתי מה קורה בדירוג הכללי של הראלי כי כל הזמן היינו עסוקים בהישרדות האישית שלנו. אתה מגיע לחניון לילה, אוכל ארוחת ערב, מתקן את האוטו, מכין את הניווט למחר, הולך לישון שעתיים במקרה הטוב וקם מוקדם בבוקר ומזנק שוב" אמר רז בסיום.
אתם מאוכזבים?
"לא באנו לנצח. המשימה הייתה להגיע לבייג'ין על הגלגלים. ציפינו להיות בעשירייה השנייה ובשבוע הראשון שהיה נטול תקלות הוכחנו שאנחנו יכולים להיות שם. לצערי זה בסוף לא קרה. מצד שני החוויה של לנצח את הקשיים שעמדו בפנינו בשבוע השני הייתה חזקה כל כך. לצאת מ-70 ק"מ של דיונות בלי 4X4 בהנעה אחורית בלבד, ותעצומות נפש שצריך בשביל זה הם בלתי רגילים. גם המזל היה לצידנו כשגשם חזק שירד באמצע המדבר הידק את החול ובזכות זה הצלחנו לצאת משם. במהלך הלילה היו קטעים שהיינו צריכים לרדת מהרכב וללכת 200 מטרים כדי להבין איפה הנתיב. אז בסיכום זו הייתה חוויה מטורפת שלא נשכח אף פעם. היכולת להתגבר על כל הקשים תיחרט בזיכרון הרבה יותר מהשאלה אם היינו יכולים לסיים 10 מקומות גבוה יותר".
אז אתם כבר מתכננים את הקאמבק לשנה הבאה?
"זה לא שאלה ששואלים בסוף ראלי. בדרך כלל לוקח לפחות חודש כדי לשכוח את הדברים הקשים וכדי לייצר את האנרגיה המתבקשת כדי לחזור לכאן או לחפש אתגר חדש".
לפנייה לכתב/ת 
