'ארבע על ארבע': בדרך לפוקימון עוצרים בסרט
עצוב שאילו הברירות הטבעיות להנאה עבור צעירי ישראל בקיץ: לשחק בפוקימון גו או לחילופין לצפות בעוד קומדיה מטופשת של שי כנות. "ארבע על ארבע" מתאמץ להיות מחווה ל"בדרך בחתונה עוצרים בווגאס", מאשר עוד "איביזה", אבל מתחפר עוד ועוד בהומור הסטריאוטיפי - בלי להצחיק
טוב, זה לא שהגיהינום ממש קפא. "ארבע על ארבע", השגריר המקומי של עונת הקיץ בבתי הקולנוע, הוא עדיין סרט משעמם ולגמרי לא מצחיק. אבל לפחות לא מדובר בשבירה של שיאי המבוכה שרשם "איביזה" אשתקד, גם הוא - כמו "שושנה חלוץ מרכזי" לפניו - בבימויו של שי כנות, המקפיד לספק מדי שנה את זיבורית יולי-אוגוסט.
נראה שאין כל טעם לציין את המובן מאליו: "ארבע על ארבע" נראה כמו מופע לא מושקע במיוחד לחופש הגדול. תסריט מרושל, שחקנים שאינם מתביישים לחלטר, סיטואציות קומיות כושלות וייצוגים סטריאוטיפיים מעליבים. בקיצור, עוד דרך למשוך אל בתי הקולנוע קהל צעיר הסובל מרפיסות מוחית של קיץ ומנות גדושות מדי של פוקימון גו. או, כך לפחות, משוכנעים היוצרים.
המודל שעמד הפעם בפני כנות והתסריטאי רועי עידן ("נויורק") הוא סדרת סרטי "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" (לקשי התפיסה, מקור ההשראה מאוזכר בסרט עצמו). מדובר פה בעובד הייטק מתוסכל (אושרי כהן) המוכר לבוס המטורף שלו (עוז זהבי) איזה סיפור על חוף סודי בסיני שהוא נוהג לנפוש בו.
כאשר הבוס מתלהב מהרעיון, מתגבשת חבורה הכוללת גם חבר הנהלה לקקן הלוטש עיניים אל עמדת הסמנכ"ל (שלומי קוריאט) ואשף מחשבים רוסי (אבי דנגור), והארבעה יוצאים אל חצי האי. חוף מגניב הם כמובן לא מוצאים שם, אבל שבט בדואי ששובה אותם דווקא כן - כולל גם צעירה מקומית (רוני דלומי) המנפנפת במשגר אר-פי-ג'י וחולמת להיות זמרת מפורסמת, בישראל.
"ארבע על ארבע" מוגדר בכרזות כקומדיית קיץ מטורפת. למרבה הצער, רק המילה קיץ היא בבחינת אמת בפרסום. זה לא שאי אפשר היה אחרת. אבל יכולותיהם הקומיות של מרבית העושים פה במלאכה מוגבלות למדי, שלא לומר מאוד, והסיטואציות - שאחת מהן, כאשר הארבעה מתעוררים בבית מלון אילתי אחרי שלגמו משקאות שבתוכם סם אונס - שאולות בחלקן, שלא לומר סחובות, מ"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס".
אין טעם לטרחן על הייצוג המבזה של נשים בסרט – אליאנה תדהר מגיחה בו לרגע כמושא הפנטזיה של הגיבור החבוט - או על הקריקטורה הרוסית נוסח לובה המיתולוגית מ"ארץ נהדרת" שמציע דנגור. יוצרי הסרט יענו שהכל הוא בבחינת הפוך-על-הפוך, אבל האמת היא שזו הדרך הקלה והפרימיטיבית ביותר לסחוט צחוקים מקהל החש עצמו מתנשא.
מוגזם יהיה ליישם על "ארבע על ארבע" פרמטרים ביקורתיים רציניים, ובכל זאת - מה עושה פה הדמות של רוני דלומי? זמרת-משגרת ותו לא. ועל תדהר הרחיב הכתוב הרבה מעבר למה שתפקידה בסרט מאפשר. הנה, גם שלומי סרנגה מגיח פה לרגע המיותר ביותר בקריירה שלו.
אז כן, ישנן בסרט כמה סיטואציות מעוררות חיוך. גבר אפריקאי קטוע גפיים החופר את דרכו אל החופש באמצעות כפית שהוא אוחז בפיו, או מחשב פטפטן נוסח האל-9000 מ"אודיסיאה בחלל" שמפעיל את מכוניתו של הבוס - אבל רק משום שלא היה לי כוח, לא ניסיתי להיזכר באמת איפה כבר ראיתי גם את אלה. הקהל, על כל פנים, בהקרנה שבה נכחתי לא בדיוק הגיב לסרט בשאגות צחוק היסטריות. אבל אולי סתם מדובר היה בקהל לעומתי שלא ייצג שום דבר.
כוונותיו של "ארבע על ארבע" טובות. הוא בסך הכל רוצה לבדר חיילים בחופשה ובני נוער. זהו קהל היעד שלו. אבל הייתי רוצה להאמין שגם הקהל הלא-ממש-בררני הזה היה חפץ במעט יותר מבדיחות אינפנטיליות, הומור רדוד-עד-מזלזל, חבורת שחקנים נטולי כל חוש קומי, ותחושה שבכרזת הפרסומת הושקעה יותר מחשבה מאשר בתסריט.
"ארבע על ארבע" (ישראל) - במאי: שי כנות. שחקנים ראשיים: אושרי כהן, שלומי קוריאט, עוז זהבי, אבי דנגור, רוני דלומי, אליאנה תדהר ושלומי סרנגה. אורך הסרט: 93 דקות.
