האיסלאם של אינדונזיה מציע תרופה למזה"ת
מתינות, סובלנות וגישה מכילה וסתגלנית כלפי אמונות ומנהגים מקומיים. התנועה האיסלאמית הגדולה באינדונזיה מציעה לאיסלאם הערבי את המודל הדמוקרטי שלה על רקע התפשטות הקיצוניות הדתית והטרור במזה"ת
בין המזרח התיכון הסוני לבין מוסלמי הארכיפלג האינדונזי, "הפריפריה האיסלאמית" הרחוקה, מתקיימת זה מאות שנים מערכת זיקות בקונטקסט איסלאמי, שבבסיסה זרימה של רעיונות וידע מהמזרח התיכון לאינדונזיה. תהליך זה טיפח בחלקים ניכרים של "המרחב האיסלאמי" באינדונזיה הערכה רבה למוסלמים במזרח התיכון כמייצגי המודל האיסלאמי הראוי ותחושת סולידריות כלפיהם. כך גם דורות של צעירים אינדונזים עשו דרכם למרכזי לימוד איסלאמיים במזרח התיכון. מנגד, מוסלמי המזרח התיכון לא גילו ואינם מגלים גם כיום עניין של ממש בארכיפלג האינדונזי, שנותר מושג עמום עבור רובם המכריע.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
לפיכך, ומתוך פרספקטיבה היסטורית רחבה, מסקרנת יוזמה עכשווית של תנועת "נאהדאתול עוּלמא" (Nahdatul Ulama, בקיצור NU), הגדולה בתנועות האיסלאמיות באינדונזיה, שבה חברים כ-50 מיליון חברים, לקדם מאבק רעיוני בקיצוניות דתית במישור הגלובלי, בעיקר במזרח התיכון. יוזמה זו המקודמת תחת התמה של Islam Nusantara, כלומר "האיסלאם של הארכיפלג האינדונזי " (להלן "איסלאם נוסנטארה"), היא בבחינת הצעת איכויותיו של דפוס האיסלאם המתון והסובלני שהתפתח בתוך הקונטקסט החברתי-תרבותי של אינדונזיה, תוך מפגש עם תרבויות ודתות שהתקיימו עוד טרם הגעת האיסלאם אליה.
ה-NU מקפיד להדגיש כי אין המדובר באסכולה הלכתית איסלאמית חדשה או בתפיסה המצויה בסתירה כלשהי עם השריעה, ההלכה המוסלמית, אלא בתפיסה הדבקה בעקרונות היסוד של האיסלאם וערכיו, לרבות הליכה בדרך האמצע (תוסוט), איזון (תואזן), סובלנות (תסאמח) מתינות ואיפוק (אעתדאל). כמו כן, מודגש כי המדובר בפרדיגמה המכבדת תרבויות שלפני הופעת האיסלאם, כמו גם את התפיסה האידאולוגית של המדינה האינדונזית, הפנצ'סילה - שהיא בעלת אופי חילוני ומצויה בהרמוניה עם רעיון הלאומיות. לצורך קידום היוזמה במישור הגלובלי, בעיקר במזרח התיכון, כינס ה-NU במאי השנה ועידה תחת הכותרת "הפסגה הבינלאומית של מנהיגים איסלאמיים מתונים" בהשתתפות אנשי דת רבים מרחבי העולם המוסלמי הסוני.
אצבע מאשימה לעבר משטרים במזה"ת
ההודעה שפורסמה בתום הוועידה מיקדה תשומת לב במצב המורכב במזרח התיכון, שתואר כמקור עיקרי להתפשטות הקיצוניות הדתית והטרור, ולא נמנעה מהפניית אצבע מאשימה כלפי "משטרים שונים" באזור זה המנצלים לצורכיהם הבדלים דתיים ועוינות היסטורית בין עדות שונות ואף שואבים, בחלקם, את הלגיטימיות הפוליטית שלהם מפרשנויות בעייתיות של האיסלאם.
כשמציבים יוזמה זו בקונטקסט היסטורי רחב של יחסי מרכז-פריפריה בעולם המוסלמי, כלומר בין מוסלמי אינדונזיה לבין המרחב האיסלאמי הסוני במזרח התיכון, יש בה משום חידוש משמעותי. הדבר מתעצם לאור העובדה כי את "המהלך הגלובלי" מוביל ה-NU, ולא למשל תנועת "מוחמדיה", השנייה בגודלה במדינה (כ-30 מיליון חברים). בשעה ששורשיה הרעיוניים של תנועת "מוחמדיה" נעוצים במזרח התיכון, במורשת האיסלאם המודרניסטי שעיקר גיבושו במצרים של תפנית המאה העשרים, וככזו היא מצויה בזיקה לדפוסים איסלאמיים אורתודוכסיים אוניברסליים, שורשיה של "נאהדאתול עולמא" מצויים באזורים הכפריים של האי ג'אווה.
יוזמה בתמיכת הממשל
משמעויות עומק באשר ליוזמה זו עולות גם מתוך הצבתה בקונטקסט רחב של המדינה האינדונזית העצמאית, הן בהתייחסות לאינטרסים שלה והן בהתייחסות ישירה למדיניות החוץ המזרח תיכונית. משמעויות שכאלה מתבקשות ולו מהטעם הבא: עולה בבירור כי היוזמה נתמכת על ידי הממשל אינדונזי, מה גם שה-NU משמש שותף הבכיר לממשל, מתוך החברה האזרחית החזקה באינדונזיה, במאבקו בהקצנה הדתית. כמו כן, הוא משמש עבור הממשל משענת חזקה לשמירת בסיסיה הרעיוניים החילוניים של המדינה.
מדיניות החוץ האינדונזית מגלה זה כעשור עניין גובר במזרח התיכון. זאת במידה רבה מתוך רצון להביא להורדת רמת האלימות והקיצוניות הדתית במזרח התיכון המונע גם מהחשש מעוצמת גלי ההדף שלה אל עבר הארכיפלג האינדונזי. סביר כי הדבר משקף גם אינטרס של אינדונזיה לחזק את מעמדה בזירה הבינלאומית כמי ששותפה למאבק בינלאומי בקיצוניות דתית ובטרור. במסגרת זו ניתן היה להבחין כבר בעשור הקודם כי הממשל האינדונזי מאותת כי הוא מעוניין להיות מעורב בקידום פתרונות לסכסוכים במזרח וכי הוא אף מנסה בפועל לקדם תהליכי דמוקרטיזציה באזור.
אולם בזמן שמדיניות החוץ האינדונזית המזרח תיכונית ביטאה רצון לקדם דמוקרטיה במזרח התיכון, אינדונזיה נמנעה, כפי שנהגה מאז ומתמיד, מהבלטת "הדפוס" האיסלאמי שלה במדיניות החוץ, ודאי שלא כלפי המזרח התיכון הערבי. לפיכך, ביוזמת ה-NU, הזוכה כאמור עתה לתמיכת המשטר, יש אולי כדי לסמן שינוי מסוים במדיניות החוץ המזרח תיכונית שלה. זאת על רקע דאגה גוברת באינדונזיה בשנים האחרונות נוכח הקיצוניות הדתית הגוברת במזרח התיכון, לרבות הקמת "המדינה האיסלאמית" (דאעש) והחרפת המאבק הסוני-שיעי. דאגה זו לא מצטמצמת לאיומי טרור, ומתייחסת במידה רבה להשפעות שליליות אפשריות על מרקם היחסים בחברה האינדונזית, שהיא פסיפס דתי, תרבותי ולשוני.
אפשר שהממשל האינדונזי הנוכחי אכן תופס את ה-NU כפלטפורמה ראויה למעורבות אינדונזית למען הנמכת להבות הקיצוניות הדתית במזרח התיכון. עמדה שכזו יש בה כדי להעיד ביתר שאת על ביטחון עצמי גובר של מדיניות החוץ האינדונזית המזרח תיכונית. שהרי ה-NU מייצג יותר מכול את קווי המתאר הייחודיים, המקומיים, של האיסלאם האינדונזי.
ביוזמה הנדונה יש משום נכונות אסרטיבית של "פריפריה איסלאמית" להביא בשורה למרכזו של העולם המוסלמי. יהיו אשר יהיו תוצאות המהלך, במבט היסטורי רחב ומנקודת מבט אינדונזית, יש בו אולי כדי לסמן קו פרשת מים ביחסי מרכז-פריפריה, בקונטקסט איסלאמי. שהרי לאורך היסטוריה ארוכה ביחסי שני האזורים, רעיונות וידע בעלי תוכן איסלאמי זרמו בכיוון אחד בלבד - מהמזרח התיכון לארכיפלג האינדונזי. לא מפליא כי בתוך אינדונזיה, וכנראה אף בתוך ה-NU, יש החוששים משינוי שכזה בסדרי עולם. מבחינה זו מהלך שכזה במדיניות החוץ האינדונזית אף נועז יותר מקודמו שביקש לקדם דמוקרטיה במזרח התיכון.
גיורא אלירז הוא עמית מחקר במכון טרומן, האוניברסיטה העברית בירושלים; עמית נלווה במכון המלכותי ההולנדי ללימודי דרום-מזרח אסיה והקריביים בליידן (הולנד); חבר בקבוצת מחקר במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב; כותב אורח ב"פורום לחשיבה אזורית"
המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים