בגיל 43 הורדתי טינדר
באיחור אופנתי של שלוש שנים גם תיקי הצטרפה לטינדר, ואחרי שבועיים של שיטוט באפליקציה היא מסכמת: כל מה שנראה כמו לונה פארק במערכה הראשונה, יעורר בך בחילה במערכה השלישית
איזה מושבים יש במרחק של 8 ק"מ מתל אביב? מסתבר שבכלל לא הייתי מתעסקת בשאלה הזאת אלמלא הורדתי לפני שבועיים את "טינדר", אפליקציית ההיכרויות מבוססת המיקום. לפני שלוש שנים, כשהתחיל דיבור על האפליקציה שכל רווק ורווקה חייבים שיהיה להם אותה בסמארטפון שלהם, הייתי עסוקה בדברים אחרים.
מעולם לא נרשמתי לאף אתר היכרויות, את הדייטים שלי אני מעדיפה לבחור בשיטה הקלאסית של 'פייס טו פייס', וגם כשהתפתיתי להוריד את "אשלי מדיסון" זה לקח בדיוק שבוע עד שקיבלתי בחילה קשה ומחקתי אותה לנצח.
אני מודה ש"טינדר" תמיד קרצה לי. אני זוכרת את הסיפורים של א', חברי לעבודה שהיה חוזר מברלין, נכנס כמו טווס למערכת העיתון, ומספר לכולם כמה מגניב זה כשיש אפליקציה מבוססת מיקום, ואיך הוא חגג בארבעה ימים שהיה שם. כך, כשידידי נ' התגרש מאשתו, מיד ידעתי להמליץ לו על האפליקציה ש"תרים אותו מהקרשים". בכל פעם שהוא סימן וי על דייט מוצלח, הוא היה מעדכן את זה בקבוצת הוואטסאפ של החבורה, ואני הייתי מתמלאת בגאווה על כך שזיהיתי מה יעשה לו טוב.
אהבתי גם את השטח האפור בהגדרה שלה – "טינדר" היא לא בדיוק אפליקציה למי שמחפש סקס זמין ולא מחייב, והיא גם לא בדיוק אפליקציה למי שמחפש חתונה ברבנות. אבל אין ספק שאת המסמר האחרון תקעה חברתי הטובה י', שפתחה לאחרונה חשבון ב"טינדר" והתחילה לספק לי מדי ערב צרורות של חוויות. מודה, רציתי גם.
במוצאי שבת אחד, אחרי שתי כוסות יין במרפסת עם שתי חברות, החלטתי שאני הולכת על זה. לא הגדרתי לעצמי בדיוק מה אני מחפשת בגיל 43 עם ילדה בת 9, אבל היי, תמיד אפשר למחוק את האפליקציה ולפנות מקום בזיכרון של האייפון לעוד תמונה של סטייק. היומיים הראשונים היו לא פחות מלונה- פארק. לא זוכרת מתי רצו אותי כל כך הרבה גברים בו זמנית. הרגשתי מחוזרת ולא רציתי כלום חוץ מעוד ועוד "מאטצ'ים" – התאמות בשפת האפליקציה. התכתבתי עם שבעה בחורים במקביל והגבול נראה לי אז הרבה יותר רחוק מהירח.
אבל האופוריה נמשכה בדיוק 48 שעות, עד שיחת הטלפון הראשונה. הייתי חדשה בעניינים ולא ידעתי שלא נותנים את מספר הטלפון שלך לכל אחד. אז נתתי, והוא התקשר, מחסוי. הוא לא בדיוק נשוי אבל גם לא פנוי לגמרי, והוא לא עשה סקס כבר 10 חודשים (אינפורמציה שבאמת ובתמים אינה נחוצה לי אחרי שלוש דקות שיחה), ואחרי ארבעה משפטים כל מה שעניין אותו זה אם אני לובשת חוטיני ואם אני חושבת שאני סקסית. את השיחה הזאת אפשר לסכם במילה אחת: איכסוש.
בפעם השנייה (והאחרונה) שנתתי את מספר הטלפון שלי למישהו, כבר הייתי הרבה יותר סלקטיבית. ארבעה ימים התכתבנו והוא אפילו לא שאל אותי מה צבע התחתונים שלי. מקסים. ואז הוא התקשר. מושבניק, גר 8 ק"מ מתל אביב, ימני – אבל לא קיצוני, אהה – וגם בעל חוש הומור נדיר, כי אחרת אי-אפשר להסביר למה היה חשוב לו כל כך לבחון את התגובה שלי כשהמציא איזו נכות מולדת. מקסים, כבר אמרתי?
האפליקציה הזאת התגלתה כמשעשעת במיוחד כשהיא ניסתה להציע לי את החבר שהיה לי במשך שלוש שנים אחרי הצבא (משמיש – היוש!), ואת השף שראיינתי בדיוק שבוע לפני כן (איקס על שניהם, אם חשוב לכם לדעת). עוד גיליתי למשל, שלכולם יש נסיכים ונסיכות במקום ילדים; ושבמרחק של 10 ק"מ מתל אביב יש מלא גברים גרושים בני 38 עם שני ילדים, שזה היה לי לא פחות מהלם תרבות, כי בעיר שבה אני גרה, גברים בני 43 מרגישים "שמלחיצים אותם" כשמזכירים את המילה "מונוגמיה" בטווח השמיעה שלהם.
אז אחרי 0 פגישות, 2 שיחות טלפון די טראומטיות ועשרות התכתבויות עם בחורים בגילאים שונים, גיליתי פתאום שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה, והערפל שהיה לי בנוגע למטרת ההתחברות לאפליקציה התפוגג – אני רוצה לבלות עוד ערב עם י' במסעדה, עוד אחר צהריים עם חברות וכוס יין במרפסת, ועוד בילוי של שבת עם החבר נ' והילדות. תכל'ס, אם להודות על האמת, אף פעם לא באמת קרצו לי החיים במושב המרוחק 10 ק"מ מתל אביב.
לפנייה לכתב/ת 
