צפו: כך הצילו את המקור של העוף הדורס הנדיר ביותר בישראל
בחי בר כרמל הבחינו כי עוזניית נגב, זכר בן כ-21 שנה, סובל מבעיה במקור שהקשתה עליו לאכול את הפגרים. לאחר שהחל לאבד ממשקלו, הוא הובא לטיפול בביה"ח לחיות בר שם שייפו לו את המקור והוא שב אל בת הזוג שלו. עוזניות הנגב הם עופות דורסים עצומים שנכחדו מהטבע המקומי
זכר של עוזניית הנגב, עוף דורס נדיר ועצום בעל מוטת כנפיים של שלושה מטרים, שחי עם בת זוג בחי-בר כרמל, סבל מבעיה במקור שהקשתה עליו לאכול.
הזכר, בן 21 שנה, מנהל זוגיות ארוכת שנים עם נקבה. השניים הוחזקו בגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב אך לא הצליחו להתרבות. בשנה שעברה הם עברו אל מתקן רשות הטבע והגנים, כדי לקחת חלק בפרויקט הרבייה של העופות הנדירים המצויים בסכנת הכחדה עולמית ונכחדו מהטבע בישראל בשנות ה-80.
"העוזנייה הוא עוף דורס המסוגל לקרוע עור של פיל. לפני כשבוע, הבחנתי שהוא מתקשה באכילה מפגר ולא מצליח לסגור את המקור בצורה טובה. הוא הצליח לבלוע את חתיכות המזון, אבל הוא נצפה רוב הזמן עומד עם פה פתוח", מספר ל-ynet יגאל מילר, אחראי על פרוייקט רבייה ושחרור דורסים ברשות הטבע והגנים.
מקור לדאגה
"הוא עוף דורס שאוהב לאכול, שוקל כמעט עשרה קילוגרם. שמנו לב שהוא עומד רוב הזמן עם מקור פעור. בתחילה חשבנו כי עושה זאת כדי להתמודד עם החום, אך כשהוא החל לאבד ממשקלו, התחלתי לבחון את הצילומים שלו בזמן האכילה והבנו שמדובר בבעיה במקור שמקשה עליו לסגור אותו ולקרוע את המזון", מציין מילר.
עופות דורסים מגבירים את קצב נשימתם עם מקור פתוח כדי לקרר את האוויר החם שנכנס אל הנחיריים שלהם וזו אחת הדרכים שלהם להתמודד עם החום. לדברי מילר, העוזנייה ככל הנראה קיבל מכה בחלק העליון של המקור ואילו החלק התחתון של המקור לא השתייף באופן טבעי.
העוזנייה הובא אל בית החולים לחיות בר של רשות הטבע והגנים והספארי ברמת גן בשבוע שעבר, שם עבר טשטוש ע"י הצוות הרפואי כדי שיוכלו לשייף את המקור ולהקל על העוף הדורס במהלך ההליך הרפואי.
"עשינו בעבר תיקוני מקור לעופות דורסים כמו בזים מצויים או עקבים שהוחזקו בשבי באופן לא חוקי, אך זו הפעם הראשונה שעושים שיוף מקור לעוזניית נגב", אומר ד"ר יגאל הורוביץ, מנהל בית החולים לחיות בר ווטרינר הספארי.
"כנראה הוא קיבל מכה בחלק העליון והמקור גדל בצורה לא נורמלית, כמו אצבע מכופפת ולכן היתה פחות שחיקה בין המקור העליון לתחתון. הדבר איפשר למקור התחתון הישר לגדול יותר מדי, כך שעבר את הקצה של המקור העליון ולא איפשר לו לסגור את הפה בצורה טובה".
ד"ר הורוביץ מציין כי חלק מהמקור מורכב מקרטין, שאינו מכיל כלי דם והליך השיוף דומה לגזירת ציפורניים אצל בני אדם. "היינו צריכים לחתוך אותו במקום הנכון בעזרת משחזה מבלי שנפגע בכלי דם סמוכים ולשמור על צורת המקור הטבעית", הוא מסכם. "אני מעריך שנצטרך לחזור על ההליך בכל מספר חודשים".
לאחר הליך התאוששות קצר, הושב העוזנייה בחזרה אל בת הזוג שלו בחי בר כרמל.
נכחדו מהטבע המקומי
כ-25-30 זוגות של עוזניות הנגב, דורסי יום ממשפחת הנציים, בעלי מוטת כנפיים עצומה המגיעה לכשלושה מטרים, קיננו עד שנות ה-50 באזור ערב והנגב. בשנות ה-80 צנח מספרן משמעותית, ונמנו רק כארבעה זוגות מקננים בלבד. הקינון הידוע האחרון נרשם באזור יוטבתה בשנת 1989.
ציד, לקיחת הדורסים לגידול בשבי ובגני חיות, וכן הרעלות, התחשמלויות, הפרעות האדם באזורי קינון ומחסור במזון טבעי, הם חלק מהגורמים שהובילו להיעלמותו של המין הזה מאזורנו. כיום עוזניית הנגב נחשבת לדורס נדיר שמגיע לבקר בישראל והיא אינה מקננת עוד בטבע המקומי. מצבה בטבע באפריקה ובמזרח התיכון ממשיך להידרדר. כיום נותרו פחות מ-6,000 פרטים בלבד בטבע.
בתחילת 2015 הובאו לחי-בר כרמל שלוש עוזניות נגב לגרעין הרבייה. ביניהן, זכר ושתי נקבות בניסיון להרבותם במסגרת פרויקט "פורשים כנף". בקיץ שעבר הגיע זכר חלש ורעב לחי-בר כרמל וזו היתה הפעם הראשונה מזה 26 שנה שנצפתה עוזניית נגב בטבע המקומי.
הזכר לכד את עצמו בכלוב הנשרים לאחר שניסה לחפש מזון. הוא הובא לטיפול וטרינרי וכעת חי עם בת זוג בתקווה כי יצליחו להתרבות.
כיום בארץ נותרו רק שש עוזניות נגב בלבד המצויות בגרעיני רבייה. ארבעה פרטים בחי-בר כרמל, פרט בספארי ברמת גן ופרט נוסף בחי-בר יטבתה. לפני כ-14 שנה בקע גוזל של עוזניית נגב בחי-בר כרמל אך הוא מת לאחר מספר שבועות. בשבי מסוגלות העוזניות להגיע לתוחלת חיים של 50 שנה.
לפנייה לכתב/ת 
