"כלבי מלחמה": עושים צחוקים ולא נושכים
הוא מבוסס על סיפורם האמיתי של שני צעירים יהודים שהפכו לסוחרי נשק ועוסק בנושאים חשובים ומעוררי מחשבה, ולמרות כל זאת - "כלבי מלחמה" הוא פארסה קומית. כנראה זה מה שקורה כשבמאי שמזוהה בעיקר עם טרילוגיית "בדרך לחתונה" מנסה לשלב בין ביקורת ובידור מסחרי
המשבר הכלכלי של 2007, וההתפלשות המתמשכת של הצבא האמריקאי במזרח התיכון הם שני נושאים מ"העולם האמיתי" שמהם אפילו הוליווד לא יכולה להתעלם. מכיוון שרוב הקהל בא ליהנות, ולא כדי להתמודד עם ביקורת חריפה המכוונת כלפי אנשים, מוסדות או האתוס האמריקאי עצמו, האתגר הוא השילוב בין ביקורת ובידור מסחרי.
"כלבי מלחמה" ("War Dogs") מהדהד את שני הנושאים כבדי המשקל. התסריט מבוסס על סיפורם האמיתי של אפרם (אפריים) דיבורלי (ג'ונה היל) –דיוויד פאקוז (מיילס טלר) – שני יהודים ממיאמי שבאמצע העשור הקודם, בהיותם בסביבות גיל 20, הפכו לסוחרי נשק בינלאומיים. יש כאן את אלמנט תאוות הבצע של "הזאב מוול סטריט" כשאליה חוברת התבוננות בעלת פוטנציאל סאטירי במעורבות הצבאית של ארה"ב במלחמות במדינות מוסלמיות.
מתיאור זה נדמה כי מוצדק להעריך את הכיוון אליו חותר "כלבי מלחמה". אבל הפוטנציאל אינו מתממש לסרט משמעותי. הנושאים בהם הוא מתחכך חשובים, אך אופן הטיפול מעצב אותו כפארסה דרמטית-קומית שלא חורגת מפני השטח. לא מדובר רק על האתגר בבחינה של תהליך מערכתי במסגרת קולנוע מסחרי, אלא גם על מידת המורכבות בה מוצגת מערכת היחסים בין שתי הדמויות הראשיות.
הבימאי הוא טוד פיליפס שמזוהה בעיקר עם טרילוגיית סרטי "בדרך לחתונה", כלומר עם קומדיות שבהן חבורת גברים עושה דברים מטופשים והרסניים ומשלמת על כך מחיר משעשע של השפלה וכאב. גם "הזאב מוול סטריט", שהפך את סיפורו של הנוכל ג'ורדן בלפורט לחינגה פרועה באורך שלוש שעות, הושווה לקומדיות עכשוויות. אך סקורסזה השכיל לעצב את בלפורד ואת הטירוף שמסביבו בדרך המהדהדת את העיוות המוסרי של מנטאליות וול סטריט. לכן הערך של "הזאב", להבדיל מזה של "כלבי מלחמה", אינו מתפוגג לאחר הצפייה.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע:
יש שתי קבוצות שאליהן משתייכות הדמויות הראשיות ושיכולות להיבחן בסרט. הראשונה היא הקהילה היהודית הדתית במיאמי ממנה הם יוצאים. התסריט מאזן בין מה שניתן להגדיר כ"סטריאוטיפיים יהודיים שליליים" של הדמויות הראשיות לבין העמדה המוסרית של שאר חברי הקהילה. קבוצת הייחוס השניה היא של העוסקים בסחר בנשק בארה"ב, קבוצה הראויה לבחינה ביקורתית מעמיקה אך זו לא נעשית. הסרט מסתפק בהצגת פני השטח של טירוף המערכות המאפשר לשני צעירים מפוקפקים להיות מעורבים בעסקת נשק בסך 300 מליון דולר.
העלילה מבוססת על תחקיר של העיתונאי גאי לווסון שהופיע בשנת 2011 ב"רולינג סטון" תחת הכותרת "סוחרי הנשק הסטלנים", והורחב לספר "Arms and the Dudes" ("נשקים והאחים" – "אחים" במלעיל) ב- 2015. את הזכויות לכתבה ולספר קנה פיליפס. דמות המפתח בעיבוד היא תסריטאי בשם סטיבן צ'ין שבמשך שנים ניסה לכתוב תסריט על המלחמה בעיראק. כחלק מניסיון זה הוא יצא למסע מסוכן למדי באזור שסוע המלחמה. "כלבי מלחמה" אמור להציג את עלילותיהם של דיבורלי ופאקוז, אבל המהלך העלילתי שהוא שיאו של הטירוף "מסכן החיים" שאליו נכנסו - הגעתם לאזור המלחמה והנסיעה עם מבריח נשקים ב"משולש המוות" – הם עיבוד לחוויותיו של צ'ן עצמו.
משמעות הדבר שאלמנט המסע הגברי המוטרף, זה שכל כך מרכזי בסרטיו הקודמים של פיליפס, הוא תוספת יצירתית. ההצלחה של דיבורלי ופאקוז להשתחל לעסקאות נשק בקנה מידה עצום היא מטורפת למדי, אך רובו המוחלט של הזמן הם לא היו במצב מסכן חיים. מרבית ההתרחשות בסיפור האמיתי הייתה מאחורי מסכי המחשב ולא בזירות הלחימה ואת זה קשה יותר להפוך למהלך עלילתי סוחף.
מערכת היחסים המשמעותית השניה בסרט (מלבד זו של דיבורלי ופאקוז) היא בין פאקוז ואשתו איז (אנה דה ארמס) שכניסתה להריון מדרבנת אותו לעבור מעבודות דלות הכנסה לעיסוק הרווחי אך הלא מוסרי בנשק, בחירה שבהמשך תערער את משפחתו. איז היא העוגן המוסרי ואהבתו של פאקוז אליה היא המניע מאחורי כמה מההחלטות המשמעותיות שהוא לוקח. הבעיה שזו דמות פיקטיבית, תוספת תסריטאית בנאלית ומוסרנית. נדמה כי מעבר לפיתרון שבלוני של בעיות בכתיבת התסריט תכליתה הנוספת היא להפוך את פאקוז לדמות חיובית יותר, לצ'פר אותו על כך ששיתף פעולה עם יוצרי הסרט והוא אפילו מופיע בו לכמה שניות, כזמר בבית אבות. דיבורלי (הנמצא בימים אלו בכלא פדראלי) לא רק החרים את יוצרי הסרט אלא גם מכין תביעה נגדם.
בעיה מהותית נוספת היא בליהוק. הדמויות האמיתיות החלו לשתף פעולה כשדיבורלי היה בן 18 ופאקוז בן 22. בסרט דיבורלי מגולם ע"י היל בן ה-33 שעודף המשקל שלו (דיבורלי עצמו היה בחור רזה) מבגר אותו עוד יותר. יחסית להיל, הפער בן 7 השנים בין פאקוז וטלר אינו משמעותי, למרות שגם הוא ניכר.
שוני זה הוא בעייתי מבחינת הנאמנות לעובדות אך מאוד תכליתי בהפיכת הסרט למוצר בידורי. בלעדיו הסרט היה חסר את האטרקציה המרכזית שלו – הדמות הנכלולית, ה"גדולה מהחיים", המרתיעה והמשעשעת אותה מעצב היל. נוכל פזיז וחסר מצפון עם חלומות להשתוות לגיבורו טוני מונטנה – הגנגסטר הקובני שמשתלט על שוק הסמים במיאמי ב"פני צלקת" המצוין של בריאן דה פאלמה. הכימיה בין היל לטלר עובדת לא רע, אבל היל גונב כל סצנה בה הוא נמצא. זו המהות של העדפת הצחוקים על מה שיכול היה גם לעורר מחשבה.
