איפה הייתה כיפת ברזל?
הירי לשדרות בשעת צהריים, לעומת מקרי ירי קודמים בלילה או לשטחים פתוחים, נועד לפגוע בבני אדם. התגובה הישראלית החריגה בחומרתה מחטיאה את המטרה: המשימה הראשונה של צה"ל היא להגן על חיי האזרחים, אז איפה כיפת ברזל? למה נזכרים אחרי ש"הסוררים" ירו ובמזל לא פגעו?
ירי הרקטה אתמול לשדרות מסמן הסלמה בגבול רצועת עזה. אמנם חמאס לא ירה את הרקטה, וגם לא אחד מהארגונים הגדולים האחרים, אבל עצם הירי בשעת צהריים היישר לתוך השטח הבנוי בצפיפות מהווה הקצנה.
בשני המקרים הקודמים הירי לשדרות היה לעבר שטח פתוח או שבוצע בשעת לילה מאוחרת, שבה הרוב המכריע של התושבים נמצא בבתים וליד ממ"דים. הירי אתמול נעשה על מנת לפגוע בבני אדם, ובשל כך הוא מהווה החרפה לעומת המצב שנוצר אחרי מבצע צוק איתן בקיץ 2014.
גם התגובה של צה"ל ומדינת ישראל הייתה חריגה לחומרה בהיקפה, במשכה ובנזק שגרמה. היו לכך שתי סיבות: הצורך להגיב באופן פרופורציונלי בהתאמה להסלמת הירי מצד הארגונים הסוררים, וכן העובדה שבמשרד הביטחון יושב שר ביטחון חדש.
אולם מה שקרה אתמול מחייב חשיבה מחודשת. התגובה הצה"לית השגרתית כלפי ירי מעזה מחטיאה את המטרה. התקיפות מהאוויר ומהקרקע על מטרות חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית נועדו אמנם להמחיש לארגונים בעזה שישראל אינה משלימה עם שום סוג של ירי מהרצועה. כלומר להרתיע אותם, אבל התגובה הישראלית נועדה בעיקר לתמרץ את חמאס למנוע ולהעניש את היורים.
היורים הם הרי ארגונים סלפיים שמעוניינים לגרום להתלקחות בין ישראל לשלטון חמאס, ומעוניינים בהפלת חמאס, ולכן הארגון השולט ברצועה עושה מאמצים ניכרים כדי למנוע ירי לישראל ואף מגייס לשם כך ארגונים פלסטיניים גדולים אחרים.
חמאס גם מעניש בחומרה את מי שירה, אבל את הסוררים הג'יהאדיסטים שבדרך כלל רוצים להתקבל לדאעש זה לא מרתיע. התגובה הישראלית נועדה לגרום לחמאס לרדוף אותם ולמנוע מהם ירי ספורדי כזה. את זה ישראל מנסה לעשות באמצעות פגיעה בנכסים: בעיקר הביצורים שהקים לאורך הגבול, ובנקודות תצפית שמהן הוא אוסף מודיעין על צה"ל.
ובכל זאת, זה לא מספיק, והראיה לכך היא ש"הסוררים" ממשיכים לירות וכעת הירי נעשה מסוכן. את כל זה יודעים בצה"ל, ואף מבינים שזה רק עניין של מזל שלא נפגעו אתמול תושבים בשדרות. מכך עולה התמיהה הגדולה: היכן היירוט של כיפת ברזל? לישראל הרי יש יכולת מוכחת ליירט רקטות ביעילות שקרובה ל-90%. אז מדוע צה"ל ומערכת הביטחון בכלל מהמרים על ביטחון התושבים באזורים המועדים לפורענות?
דפוס פעולה ברור של "הסוררים"
בצה"ל מסבירים שהשמיכה קצרה והצרכים מרובים. צריך לאפשר לסוללות כיפת ברזל להתאמן ולבצע תחזוקה, וצריך להחזיק סוללות כיפת ברזל בכוננות לאפשרות שתהיה התפתחות לא רצויה. הכול נכון, אבל פה יש לנו כבר דפוס פעולה ברור של הארגונים "הסוררים" שמנסים באופן ברור לפגוע בתושבים ישראלים, ולכן המשימה הראשונה במעלה של צה"ל היא להגן על חיי האזרחים, וכיפת ברזל במקום נותנת הגנה היקפית לא רעה למה שמכונה "עוטף עזה".
אבל צה"ל משום מה מעדיף לסמוך על הערכות המודיעין ביחס לכוונות חמאס. כך לא בונים חומה. לישראל היכולת להגן על חיי האזרחים והיא כבר צברה יכולת לכסות על נקודות התורפה בנגב המערבי. וצריך לזכור: לארגונים הסלפיים-ג'יהאדיסטים "הסוררים" האלה אין רקטות ארוכות טווח, אלא רק קסאם ודומיו שמגיעים לטווחים של קילומטרים ספורים. זה טרף אידיאלי לכיפת ברזל, אז מדוע נזכרים אחרי ש"הסוררים" ירו ובמזל לא פגעו? צריך להקדים תרופה למכה ולא לסגור את דלת האורווה אחרי שהסוסים ברחו, גם אם תהיה פגיעה מסוימת באימונים וגם אם לא נוח לתחזק משגרי כיפת ברזל בשטח.
לפנייה לכתב/ת 
