חוזרים ללימודים - העצות של כל המומחים
חודשיים של חופש גדול מסתיימים השבוע, וזה הזמן להכין את התיקים, לכוון מחדש את השעון הביולוגי של הילדים ולנסות להפיג שלל חששות שעלולים לצוץ לקראת אחד בספטמבר. איך עושים את זה? הנה המלצות המומחים
• "בוא נסדר יחד את התיק": חשוב לשלב את הילדים בהכנות לקראת בית הספר. אלה שיודעים לכתוב יוכלו לכתוב את פרטיהם על המדבקות, וכולם יוכלו לסדר בעצמם את החפצים בילקוט במקום שיהיה להם נוח. זה מחבר אותם לציוד שעד לפני רגע לא הכירו, ועכשיו הוא שלהם ועליהם לשמור עליו. כאשר הם אלה שמחליטים על המקום הנוח להם ביותר, הם יידעו לאן להחזיר את החפצים; וכמובן - זה מעודד לעצמאות.
• "בוא נלך יחד לבית הספר ונראה איפה הכיתה שלך": כדי שהילד ירגיש שהוא מגיע למקום מוכר ובטוח כדאי לעשות חזרה יום או יומיים לפני תחילת השנה וללכת בדרך הקבועה לבית הספר, לראות איך נראית הכיתה ואיפה השירותים, המזכירות וכו'. אם הוא אומר "אני יודע!" – נוכל לבקש ממנו שייקח אותנו לסיור בבית הספר כי אנחנו לא ממש מכירים, וכך הוא ירגיש גדול ובוגר בתפקיד "מדריך התיירים" של אמא ואבא.
• "זה בית ספר טוב, והמחנכת שלך ממש מקסימה. אני חושב/ת שהיא תמצא חן בעיניך": כשאנחנו עסוקים בלקטר על בית הספר והמורים, זה מה שהילדים שלנו קולטים. כדי שהם יקבלו את הסמכות של הצוות החינוכי וירגישו בטוחים בבית הספר, קודם כל אנחנו צריכים להיות משוכנעים שהפקדנו את הילד בידיים טובות. עם זאת, לא נקבע "אני בטוח/ה שתאהב את המורה" – כי אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בכך ואנחנו לא נחליט עבורו על רגשותיו. עלינו רק להעביר את המסר ולקוות שהוא יאמץ את התפיסה הזאת.
• "גם אם אמרו לך שהדרישות השנה יהיו גבוהות, אני מאמינ/ה שתוכל להצליח. כבר הוכחת לעצמך שאתה משקיע בלימודים כשאתה מעוניין בכך": ילדים עלולים להילחץ ממה שאומרים ילדים אחרים (אחים או חברים), או הצוות החינוכי שמעוניין לדרבן את הילדים ללמוד ואגב כך עלול להכניס לו פחדים ולחצים. תפקידנו להרגיע את הילד, להזכיר לו את היכולות הגבוהות שכבר הוכיח בעבר, ועם זאת לא לבטל את רגשותיו בנוסח "זה שטויות, קטן עליך" – כשהוא מרגיש בדיוק ההפך.
• "אתה ילד חברותי והיו לך חברים רבים בבית הספר הקודם. זה אולי לא יקרה ביום, אך אני מאמינ/ה שתוכל לרכוש חברים גם בכיתה החדשה": לקראת מעבר לבית ספר חדש כדאי להזכיר לילד את היכולות החברתיות שהפגין בעבר, אך להיזהר מהבטחות בנוסח "אני בטוח/ה שמהרגע הראשון כולם יתלהבו ממך ויהיו חברים שלך" – זה עלול לא לקרות והוא רק יתאכזב.
מה ניתן להם לאכול?
עדינה בן אהרון, מנהלת היחידה לתזונה ולדיאטה במרכז הרפואי סורוקה, ממליצה לתכנן מראש עם הילדים את ארוחות העשר שלהם לאותו שבוע, ולהקפיד על:
• ארוחת בוקר לפני היציאה לבית הספר. ארוחה זו מספקת אנרגיה לאחר צום הלילה, נותנת הרגשת שובע, מונעת נשנושים מיותרים בהמשך היום, משפרת
את מצבם התזונתי ומסייעת לילדים להיות יותר מרוכזים, רגועים וערניים ולהצליח יותר בלימודים. על ארוחת הבוקר לכלול: פחמימות (פרוסת לחם, לחמנייה, פיתה מחיטה מלאה, לחם מדגנים מלאים, עוגיות שיבולת שועל, דגני בוקר מלאים או גרנולה העשירים בסיבים תזונתיים, בוויטמינים ובמינרלים), חלבון (חלב מועשר בסידן, גבינות מכל הסוגים עד 5% שומן מועשרות בסידן, יוגורט או מעדנים עם פירות, ביצה, טונה, סרדינים), ירקות (מכל הצבעים) ושתייה.
• מומלץ לצייד את הילדים בארוחת עשר שהוכנה בבית ולא בכסף לקנייה בקיוסק – ברוב המקרים הילדים קונים חטיפים וממתקים שאינם מזינים. ארוחת העשר תכלול: כריך המורכב מפחמימות (לחם – רצוי מדגנים מלאים, לחמנייה או פיתה – רצוי מחיטה מלאה), חלבון (גבינה לבנה או צהובה עד 5%, חביתה, טונה או פסטרמה) ושומנים (חומוס, טחינה, אבוקדו או זיתים) בתוספת ירקות קשים חתוכים, פרי ושתייה – מומלץ לצייד את הילדים בשתייה, רצוי מים, ולא לסמוך על הברזיות בבתי הספר.
• ביום לימודים ארוך מומלץ לצייד את הילד בכריך, בירק, בפרי ובשתייה נוספים.
• אפשר להוסיף חטיפים בריאים כמו יוגורט, מעדן עם פירות, גבינה באריזה אישית, בייגלה, פופקורן, חטיף גרנולה או דגנים, פירות יבשים, גרגירי חומוס, גרגירי אפונה, גרגירי תירס או קלח תירס, אגוזים ושקדים או חטיף חלבה.
אל תפספסו:
- מה יהיה ב-1 בספטמבר? אין לי חברים
- קשב וריכוז: לעזור לילדים בדרכים אחרות
- כניסה לכיתה א' מהצד של המורה
איך נבטיח שיישנו מספיק?
פרופ' אביב גולדברט, מומחה בהפרעות שינה ומנהל מחלקת ילדים ב' במרכז הרפואי סורוקה, מזכיר שלילדים בגיל בית ספר יסודי דרושות 11-10 שעות שינה בלילה כדי לתפקד היטב ביום הלימודים, ולנערים בגיל תיכון דרושות לפחות תשע שעות שינה. הנה עצותיו:
• בשבוע לפני תחילת הלימודים יש להשכים את הילד בשעה קבועה ומוקדמת.
• לשוחח עם הילד ולהבהיר לו שעייפות בתקופת הלימודים תפגע בהישגיו בלימודים.
• מומלץ שהילד ייחשף לאור השמש מיד עם ההתעוררות.
• יש להימנע משינה במהלך היום. אם הילד מאוד עייף ניתן לאפשר לו לישון לא יותר מ־45 דקות, ולקום לא יאוחר מ־17:00 אחרי הצהריים.
• בשעות אחרי הצהריים מומלץ מאוד לבצע במשך 45 דקות פעילות גופנית שלא תימשך אחרי 18:30 בערב: הליכה, רכיבה על אופניים, משחקי כדור או כל פעילות גופנית אחרת.
• בשעות אחרי הצהריים מומלץ להימנע מצריכת חומרים מעוררים כמו משקאות מוגזים ושוקולד.
• רצוי לאכול כשעתיים לפני שעת השינה.
• אם יש הפרעות נשימה בשינה יש לטפל בבעיה הראשונית: טיפול קפדני בבעיה (אם מדובר באסתמה) והתערבות טיפולית אם מדובר בהגדלה של השקדים והפוליפים.
איך נדע שהילקוט לא כבד מדי?
ד"ר מוטי קרמר, מנתח בכיר ביחידה לעמוד שדרה בסורוקה:
• משקל התיק צריך להיות קל ככל הניתן ולא לעלות על 15% ממשקל הילד.
• התיק צריך להינשא קרוב ככל הניתן לגו.
• כדאי להימנע מתיקים עם ריבוי תאים.
• רצוי להכניס את הציוד הכבד לכיס הקרוב ביותר לגבו של הילד.
• בעת נשיאת הילקוט יש להקפיד שהרצועות יהיו על שתי הכתפיים. התיק צריך להינשא באופן סימטרי עם כתפיות רחבות ככל הניתן.
• בחרתם בתיק "טרולי"? רצוי לוודא שגובה ידית הגרירה מותאם לגובהו של הילד, ושמשקלו אינו מאלץ תנועות סיבוביות של הגו. יש להקפיד לשאת תיק זה ביד אחת בכל פעם ולהרבות בהחלפה תדירה בין הידיים.
מה עדיף - טרולי או תיק על הגב? צפו:
איך נקל על החרדה מפני כיתה חדשה?
יעל אברם, מנחת הורים במכון אדלר:
כאשר ההורים עצמם לא חרדים, הילד לא חרד והוא לומד ומתחזק. כשנבין כהורים כי מסגרת הגן או בית הספר נותנת לילד הזדמנות להתאמן במיומנויות חברתיות, בתחרותיות, בפתרון קונפליקטים, בהקשבה ובשותפות עם ילדים אחרים – יהיה קל יותר להורה ולילד.
אם ילדכם מסרב ללכת לגן או לבית הספר או נהיה מתוח לפני ההליכה לגן או לבית הספר, עליכם לגלות ממה הוא בדיוק חושש: השלב הראשון הוא לשאול את ילדכם שאלות פשוטות וענייניות כדי לעמוד על פחדיו ואז להעביר מסר שאתם באמת מבינים שהוא מודאג ושיש בעיה שצריך ואפשר לפתור.
כדי שילדכם יחוש ביטחון ויידע שבעיות הן דבר פתיר עליו ללמוד למצוא את הפתרונות בכוחות עצמו. היו שם איתו. אם הוא מבולבל אתם יכולים לחשוב יחד על כמה פתרונות, אבל חשוב שהילד ירגיש שהוא בחר את הפתרון הטוב ביותר עבורו. זה מעלה את הערך העצמי שלו ומחבר אותו לכוחותיו.
ניתן להיעזר בספרי ילדים שנושאם השיבה לגן או לבית הספר, שיעבירו את המסר שהחששות מפני כיתה חדשה לגיטימיים, ורבים חווים אותם.
איך נגלה מה באמת היה היום בגן?
גליה אלכסנדר, מנחת הורים, תעזור לכם לשמוע יותר מה"בסדר" האופייני בעזרת השאלות הבאות, שתצטרכו לשאול את עצמכם:
• את מי זה מעניין? צריך להבין שמה שמעניין אותנו לא בהכרח מעניין את הילד. הוא כבר היה היום בגן, הוא לא הורה ולא יכול להבין את הסקרנות שלנו, אין לו באמת סיבה טובה להתחיל לפרט כל מה שעשה והיה היום בגן, זה מיותר מבחינתו. ילד קטן לא מסוגל להתחיל לאסוף את כל המחשבות, לנסח ולהוציא לנו פלט מדויק של היום.
• כשאנחנו שואלים "איך היה", האם אנחנו באמת מתכוונים לזה? לא פעם קורה שאוספים את הילד ושואלים, על הדרך, מהפה לחוץ, ויש תחושה שזה נאמר בשביל להיאמר. כך הילד חווה את זה וכך הוא ישיב. אם באמת מעניין אתכם לשמוע מה היה בגן – חשוב לפנות לזה זמן ומקום מתאימים.
• פיניתם זמן ומקום להקשבה? הילדים מרגישים את מידת הפניות שלנו. אם אני מעוניין לשמוע איך היה, כדאי למצוא את הרגע הנכון, להתרווח לרגע, ליצור קשר עין ולתת לילד תחושה אמיתית שאנו מתעניינים ופנויים להקשבה. חשוב כמובן שגם הילד יהיה פנוי.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
• תשתפו בעצמכם – במקום לבוא לאסוף את הילד ולהפוך את המפגש לחקירה צולבת, נסו לאסוף עם חיבוק ושמחה בלב, להיכנס לרכב או להתחיל לצעוד הביתה כשאתם הראשונים לשתף באיך עבר עליכם היום או אפילו רק באנקדוטה קטנה. חשוב שהשיתוף שלכם לא יהיה מניפולטיבי ולא יסתיים ב"עכשיו ספר לי אתה מה עשית היום". השיתוף צריך להיות אותנטי, ומטרתו להכניס את השיתוף בחוויות לשיח המשפחתי. אם תשתפו אתם בזמן האיסוף מהגן, בזמן ארוחת הערב או בכל רגע אחר תגלו שבאופן טבעי הילדים לומדים ומתחילים לשתף אתכם. אבל סבלנות, זה לא יקרה ביום אחד.
• תהיו ממוקדים – אם בכל זאת מדגדג לכם, נסו למצוא נושא/תחום אחד ולשאול לגביו. למשל, "איזו חיה הביאו היום בחוג חיות?" או "במה הכי נהנית לשחק היום בגן?" או "מה היה לך הכי טעים היום מכל מה שאכלת?" בהמשך לתשובה אפשר כמובן לשתף במה עבר עלינו היום. שאלה אחת ממוקדת תעזור לילד למקד את עצמו בתשובה ותהיה התחלה טובה לסמול־טוק לא מאיים, מרגיז או מלחיץ.
איך נדע שטוב להם בבית הספר?
גלית כץ, עובדת סוציאלית בכירה בשירותי בריאות כללית במחוז חיפה: "כהורים יש לנו נטייה לרצות עבור ילדנו את הטוב ביותר. הנטייה הטבעית והחיובית הזאת עלולה לגרום לחשדנות מיותרת או לניפוח כל תסכול מבית הספר. השאלה כיצד נדע שהילד שבע רצון מושפעת בהכרח מעמדת ההורים, אולם יש לנסות להתמקד ככל האפשר בילד עצמו. היא מציעה לזכור כי במצבי סבל ו/או מועקה הנפש מייצרת סימפטומים, לכן ברוב המקרים שבהם ילד יתפקד באופן תקין ניתן להסיק כי הוא חש בטוב". תפקוד תקין נבחן בשלושה פרמטרים:
• תפקוד לימודי – מוטיבציה סבירה ומעורבות בתהליכים הלימודיים.
• תפקוד חברתי – מהווה בבואה לבריאות נפשית. פעמים רבות קשיים חברתיים מהווים רמז לקשיים רגשיים שונים.
• מצב רוח – תנודות רבות במצב הרוח, הסתגרות מחד או התפרצויות מאידך, בכי מרובה לאורך תקופה וחרדות יכולים לסמן שקיימת מצוקה.
כץ: "חשוב לדעת שכבני אדם, המצבים הרגשיים וההתנהגותיים שלנו תמיד מתקיימים על רצף. לכל אדם מנעד שאופייני לו, וכהורים עלינו להכיר את המנעד הטבעי שמאפיין את ילדנו. סטייה חדה ממנעד זה תהווה מקור לשאלות או לחשד למצוקה. עם זאת יש לזכור שבית הספר אינו הגורם היחיד שיכול לייצר מצוקה, וש'חפרנות' הורית אינה הדרך לייצר דיאלוג עם הילד. התעניינות מתונה ובניית אמון יעשו את העבודה הרבה יותר טוב".
הכתבה התפרסמה במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
