אחיות בתינוקיות מספרות: "זה נס שלא קרה אסון עד כה"

בבתי חולים רבים ברחבי הארץ ריעננו אתמול את הנהלים בעקבות תחקיר "ידיעות אחרונות" שחשף את הקלות שבה ניתן להיכנס לתינוקיות, לגעת בתינוקות, להזיז את העריסות ממקום למקום, ואף לצאת עם תינוקות מבלי שאף אחד יוודא שאכן מדובר בהורים שלהם.

בחלק מבתי החולים כבר ניסו לחשוב על פתרונות לשיפור האבטחה בכניסה למחלקות היולדות והיילודים, אבל משיחות עם אחיות באותן מחלקות מתברר שהאבטחה היא לא הדבר היחיד שאמור להטריד כל הורה שמשאיר שם את ילדיו. "זה נס שלא קרה אסון עד עכשיו", אמרה אחות בבית חולים גדול במרכז. "אנחנו צריכות להיות ממש ערניות כדי לוודא שאף תינוק לא נחנק, ובגלל שאנחנו עסוקות מעל הראש כל הזמן — אפשר בקלות לפספס תינוק שפולט ונחנק מהפליטה שלו".

צפו בתגובת שערי צדק על ממצאי התחקיר

בעקבות הכתבה פנו אלינו אתמול אחיות מבתי חולים שונים ברחבי הארץ, וסיפרו כי עניין האבטחה הוא רק קצה הקרחון בנוגע למה שמתרחש בתינוקיות. תהילה, אחות באחד מבתי החולים הגדולים בארץ, סיפרה שהבעיה מתחילה בעומס הגדול ובאי־עמידה בתקנות ובתקנים. "אני עובדת כבר כמה שנים, בכמה בתי חולים", סיפרה.

"הבעיה העיקרית היא עומס מאוד־מאוד גדול. בבית החולים הקודם שבו עבדתי הממוצע היה 20 עד 30 תינוקות לאחות, כשהנהלים קובעים שהמקסימום זה 12 תינוקות למטפלת. היו מקרים שטיפלתי ב־30 תינוקות, במשך שמונה שעות ברציפות, וצריך גם להתייחס ל־30 אמהות, להיות נחמדה, להסביר, להנחות. יש משמרות שלמות שאת לא הולכת לשירותים ולא אוכלת. במסגרת התפקיד שלנו אנחנו גם צריכות לתעד, לדווח ולפעמים לבצע מעקב רפואי אחר התינוקות. זה בלתי אפשרי".

העומס בתינוקיות עצום

מה המשמעות?

"לפעמים נוצר מצב שאחות אחת עם הרופא בביקור רופאים, אחות שנייה עסוקה בהחתלה ואחות שלישית מנחה זוג הורים. אז מי שייכנס לתינוקייה עלול לחשוב שאין מי שמטפל בתינוקות. הזמנים הכי קשים הם בלילה. לצערי רוב התינוקות עדיין לא בביות מלא, ונמצאים איתנו. יכול להיות מצב שעשרה תינוקות רוצים לאכול באותו זמן, ואחרים צריכים החתלה, ואז מרוב עומס ולחץ אנחנו רוחצות אותם מהר מאוד, בצורה לא נעימה, והם מבוהלים וצורחים בכיורים בזמן המקלחת".

יש בזה גם סכנות לתינוק?

"בוודאי. אנחנו צריכות להיות ממש ערניות שאף תינוק לא נחנק. זה לא קרה עד עכשיו בנס, וגם כי אנחנו נזהרות ולא נחות לרגע. אבל לא צריך לחכות לאסון שיקרה יום אחד. תינוקות כמה שעות אחרי לידה פולטים מי שפיר, התינוק יכול להכחיל ואף אחת לא תהיה שם בשבילו בזמן. אני אגלה לך עוד סוד, שלא נעים לי לומר: אנחנו לא מוציאות גרעפסים לתינוקות, אלא מאכילות ומשכיבות חזרה בגלל העומס.

"אנחנו בוודאי לא עושות את זה מרוע. אנחנו אוהבות את המקצוע. אבל כשיש לי עשרה תינוקות להאכיל בזמן נתון, וכולם בוכים, אין לי זמן להחזיק אותו לגרעפס. אני רוצה להאכיל את הבא בתור. בלי קשר למסוכן, זה פשוט טיפול פחות טוב לתינוקות שזקוקים ליחס עדין וצמוד הרבה יותר. קרה גם שנתנו תחליף חלב לתינוק שהאמא ביקשה רק הנקה, פשוט מחוסר תשומת לב".

צפו בתיעוד מהתינוקיה:

"לא נותן לכם לצאת בלי פתק, מספיק עשו עלינו כתבות"

במחלקת יולדות ב' בשערי צדק, שם התגלו כשלים האבטחה החמורים ביותר, ההורים אתמול נראו מוטרדים אבל לפחות האבטחה בכניסה הייתה קפדנית יותר. "תראו לי את הצמידים, איפה פתק השחרור?" הקשה המאבטח על הורים שניסו לצאת עם תינוק בן יומו. "אני לא נותן לכם לצאת בלי פתק, מספיק עשו עלינו כתבות".

בקרב ההורים הדעות היו חלוקות. רבים מהם סיפרו שבעקבות התחקיר הם ביקשו לעבור לביות מלא — כלומר לשמור את התינוקות צמוד אליהם במשך כל שעות היממה, מלבד בזמני בדיקת הרופא. אחרים הודו שהם מוטרדים, אבל הסבירו ש"אין מה לעשות. בכל מקום יכול לקרות משהו, גם בבית. אז סומכים על הקדוש ברוך הוא".

מהתחקיר שפורסם כאן אתמול, התברר שלחלק גדול מהתינוקיות בבתי החולים ברחבי הארץ כל אחד יכול להיכנס בלי שום בעיה, לגעת בתינוקות, ואף להוציא אותם החוצה מבלי שאנשי האבטחה יוודאו שמדובר באבא או באמא. בבית החולים שערי צדק בירושלים המצב היה חמור במיוחד. בתינוקייה של מחלקת היולדות ב', למשל, אף אחד לא בדק אותנו בכניסה ולא תהה למעשינו בתוך התינוקייה. ראינו גם כיצד לא בודקים את ההתאמה בין ההורים לתינוקות ביציאה.

בשערי צדק אמרו בתגובה ש"מדובר בתקלה נקודתית במחלקה ב'", אבל במהלך העבודה על התחקיר הגענו לשם כמה פעמים, במשך מספר חודשים, ובכל המקרים נכנסנו לתינוקייה בקלות. יותר מכך, גם בשתי מחלקות יולדות נוספות בבית החולים הצלחנו להיכנס לתינוקיות בלי צמיד זיהוי, ולתעד את הנעשה שם.

במשרד הבריאות קראו ככל הנראה את התחקיר ואולי גם צפו בסרטון. למרות זאת, העדיפו לקבל באופן גורף את הגרסה של בית החולים שערי צדק. "מבירור עם בית החולים הודגש כי לא ניתן להוציא מהתינוקייה תינוקות ללא בדיקת התאמת תג התינוקות להורה", נכתב בתגובה. "לגבי כניסת העיתונאית בשעות הביקור לתינוקייה, אירעה תקלה נקודתית והיא תוקנה". זאת למרות שהתיעוד שהבאנו בתחקיר הראה תמונה שונה לגמרי.

"אנחנו שלוש אחיות על יותר מ־50 תינוקות"

העומס הרב, שעליו המתלוננות האחיות, משפיע לרעה גם על רמת האבטחה במחלקות. "תינוקייה זו מחלקה מאוד דינמית, כמו תחנה מרכזית", אומרת האחות תהילה. "זו רוצה להתקלח אז היא מכניסה את התינוק, ואז מגיעים אורחים אז מוציאים שוב, ואחרי זה האבא מופיע ורוצה לראות את התינוק. בבית החולים הנוכחי שלי אנחנו שלוש אחיות על יותר מ־50 תינוקות. שזה אומר יותר מ־100 הורים. ואנחנו הרי חייבות לבדוק את הצמידים והשמות, וזה גוזל המון זמן שאמור להיות מוקדש לתינוקות. אני יודעת לספר על מה שקורה אצלנו, ואנחנו מקפידות לבדוק, אבל נניח שאני מחתלת תינוק ונמצאת עם הגב אלייך, ואת נכנסת, זה בלתי אפשרי לעקוב אחרי מה שאת עושה בתינוקייה. לכן אני יכולה להבין איך קרה מה שקרה בשערי צדק. תחשבי איזה שוטרות אנחנו צריכות להיות: להתעמת, לפעמים ממש פיזית, עם סבים וסבתות ואחים ואחיות. החלק הזה צריך ליפול על המאבטחים ולרדת מאיתנו".

לפני שבועות אחדים פורסם בפייסבוק פוסט נוקב שכתבה אחות בתינוקייה וזכה למאות שיתופים. אתמול פנתה אלינו אחות מתינוקייה במרכז הארץ, סיפרה שהיא מכירה היטב את האחות שכתבה אותו והוסיפה שהיא עצמה חותמת על כל מילה בפוסט. "תינוקות יקרים, אם רק הייתם יכולים לדבר — הבכי הכואב שלכם בשעות היום ובעיקר בלילה, מחכים שנסיים לשקול לרחוץ ולטפל בכולכם היה מזעזע מישהו", נכתב שם. "איפה יש מטופל שסובל כל כך? בוכה לפעמים עשר דקות רצוף, לפעמים שעה. לפעמים פשוט נרדם בייאוש כי אף אחד לא שמע אותו. או יותר נכון שמעה, אבל לא יכולה לעשות עם זה משהו. דמיינו לעצמכם יולדת צועקת, בוכה, מתחננת לעזרה אפילו חמש דקות ואף אחד לא יכול לעזור לה? מזמן היו מרימים את העולם על טיל".

אחות נוספת בתינוקייה בירושלים סיפרה שהדברים מדוייקים לחלוטין. "אין דרך בעולם שאנחנו יכולות לטפל בכל תינוק בוכה בזמן סביר", היא אומרת. "יש תקן, אבל לאף אחד לא אכפת ממנו. לפעמים אני נשארת לטפל ביותר מ־20 תינוקות לבד, ואני לא מספיק לחתל, לקלח, להאכיל את מי שצריך. אז מפספסים. למזלנו אף תינוק לא מת מזה, אבל אם אני הייתי אמא — בחיים לא הייתי מוותרת על ביות מלא, כשאני יודעת מה קורה כאן ובבתי חולים אחרים".

הורים רבים שקראו את התחקיר דיווחו אתמול שהם ביקשו ביות מלא, למרות שבכל בתי החולים ריעננו את נהלי האבטחה. "אם הייתי יודעת, הייתי לוקחת את התינוקת לישון לידי בלילה", סיפרה אתמול אמא טרייה בבית החולים שערי צדק. "האחיות היו נהדרות וטיפלו בי ובתינוקת במסירות, אבל אני לא מוכנה שמישהו זר ייגע בתינוקת. למזלי הכל מאחורינו ואני מקווה שלא קרה כלום".

בלובי מחוץ למחלקה אני פוגשת יולדת בחלוק, שגם היא מאושפזת במחלקה ב'. "תראי", היא אומרת. "יש לי שמונה ילדים בבית, זה הילד התשיעי. בבית לא מסוכן? עושים השתדלות. אני לא חושבת שזה נורא כמו שתיארת את זה". לא רחוק ממנה קבוצה של נשים חרדיות. אני משתפת אותן בממצאים, והמבוגרת שבהן פולטת, "השם ישמור". "במקומה", ממשיכה חברתה, "אני לוקחת את התינוק ומבקשת להשתחרר עכשיו". והשלישית מוסיפה באימה, "יכול להיות שמישהו לא מכאן נכנס לתינוקייה?" המבוגרת מתערבת, "השם ישמור, מה שלא נעשה כדי לשמור עליהם לא יספיק".

הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות"