אני מובטל, המעסיקים לוחצים - אבל לא אעבוד בשבת
אני לא דתי, אבל כבר בתחילת דרכי כשכיר הבנתי שאין אפשרות מבחינתי שאעבוד בשבת. הנשמה לא נתנה לי. זו גם הסיבה שאמרתי "לא" לכל מקומות העבודה שביקשו ממני לעשות את אותו הדבר בדיוק במשך שבוע ימים, במשמרות, בלי לחשוב לרגע שמגיע לעובד לנוח בדיוק כמו שהמעסיק שלו נח בשבת
כבר ארבעה חודשים שאני מחפש עבודה. אני בן 31, ולא זוכר מתי בפעם האחרונה הייתי מובטל לאורך תקופה כל כך ממושכת. בסך הכל אני אדם שאוהב לעבוד, ואפילו יש לי תחומי עניין ויידע מגוונים: מצד אחד, אני טכנאי אלקטרוניקה מוסמך, שעבד בחברות מובילות בתחום; ומצד שני - זה של "הנשמה" - אני עוסק באיפור ושואף לעסוק בתחום הזה כשכיר.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לא סתם הדגשתי את עניין הנשמה. זה מושג בעל ערך משמעותי עבורי, בייחוד בכל הקשור לעבודה. אני לא דתי, אבל כבר בתחילת דרכי כשכיר, הבנתי שאין אפשרות מבחינתי שאעבוד בשבת. הנשמה לא נתנה לי. הייתי מגיע לסוף השבוע "עם הלשון בחוץ", עייף ועמוס מכל טרדות השבוע, ורוצה רק לנוח.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "רוצה להגיד לו תודה אישית": במוסקבה זוכרים את אלי ויזל
- החרדית שצמררה את אייל גולן נשברת: "החרימו אותי. מחקו אותי לגמרי"
- ללא חופה וקידושין: עלייה של 30% במספר הזוגות שאינם מתחתנים
לא לרבוץ בבית, אבל כן לעשות דברים שנותנים לי רוגע, שקט ושלווה. לנוח בשבת מבחינתי, זה אומר לפתח את תחביבי הבישול והאפייה שלי, להיפגש עם חברים, לטייל בטבע או ללכת לים. הגעתי לתובנה שהפעולות האלו פשוט עוזרות לאיזון הנפשי שלי, ותורמות לחידוש האנרגיות לקראת שבוע עבודה נוסף.
השקט שלי בשבת שווה כל שקל
זו גם הסיבה שאמרתי "לא" לכל מקומות העבודה שהציעו לי לעבוד בשבת בחודשים האחרונים. ביקשו ממני לעשות את אותו הדבר בדיוק במשך שבוע ימים, במשמרות, בלי לחשוב לרגע שמגיע לעובד לנוח בדיוק כמו שהמעסיק שלו נח בשבת.
אני יודע שרבים מחבריי עובדים בשבת. חלקם בגלל הרצון להרוויח עוד כמה שקלים, בעיקר משום שבשבת משלמים כפול - וחלקם פשוט כי הם לא מבינים שבסופו של דבר, זה עלול לפגוע בהם נפשית ופיזית. השחיקה שנוצרת כתוצאה משבוע עבודה של שבעה ימים, היא כמו בלון שמתנפח עד שמתפוצץ. שלא יתפלאו אם ימצאו עצמם חולים במחלות של סטרס ועייפות. אני לא מוכן להגיע למצב הזה, ולא אעבוד בשבת תמורת כל סכום שיציעו לי. השקט שלי בשבת שווה כל שקל.
המון ישראלים, ובעיקר חילונים כמוני, מפנטזים על אירופה ומהללים את שם ברלין. אבל שם לא תראו חנויות שעובדות ביום ראשון הקדוש לנוצרים, כי החברה הגרמנית הבינה שיום מנוחה איננו רק עניין של דת. יש כאן עניין סוציאלי לחלוטין, שסביבו שוררת תמימות דעים בין דתיים לחילונים. אז אם רצינו להידמות לאירופה – בבקשה.
בראיונות העבודה סירבו לקבל
כשהסברתי את ה"אני מאמין" שלי בראיונות עבודה, נעניתי בתשובות נוסח "צריך להבין שהשוק משתנה, ואתה צריך להתאים את עצמך אם אתה רוצה עבודה". אז זהו, שלא. יש פה ניסיון של בעלי אינטרסים לשנות את השוק, ויש מי שמשתפים עם זה פעולה – מוכרים וקונים.
אבל יש גם הרבה כאלה שלא, ואני ביניהם. אני לא הולך להשתנות. להפך: בגלל שצרכי השוק מכתיבים לנו באמצע שבוע עבודה לעתים אחרי שעות העבודה המקובלות (ולפעמים מבלי שנתוגמל על זה כספית, ומבלי שנוכל גם להגיד למעסיקים שלנו שהם הגזימו) – אנחנו חייבים עוגן קבוע למנוחה, שלא ניתן לשינוי: השבת.
אני לא יודע עוד כמה זמן אהיה מובטל, אבל כן ברור לי שאני מוכן להתגמש על הרבה דברים בדרך חזרה אל שוק העבודה. בכל מה שקשור למנוחה בשבת – אני לא מתכוון להתפשר. אני רוצה להאמין שיש מספיק מקומות עבודה שירצו את שירותיי מתוך הבנה שיום מנוחה עבורי, משמעו עובד פרודוקטיבי יותר בשאר ימות השבוע עבורם.
לפנייה לכתב/ת 
