גלגל ענק: הקאמבק המדהים של אלכס זנארדי
מחוץ לרדאר: שתי רגליו נקטעו אחרי תאונת מרוצים קשה, אבל בניגוד לכל הסיכויים הוא חזר לנצח במרוצי מכוניות, זכה בארבע מדליות זהב פראלימפיות ואפילו השלים את טריאתלון איש הברזל
13 סיבובים לסיומו של מרוץ 'קארט׳ (גרסה אמריקאית למכוניות פורמולה) שנערך בגרמניה בספטמבר 2001, נהג המרוצים האיטלקי, אלכס זנארדי, נכנס לרחבת הטיפולים לתדלוק. אלוף הסדרה בעבר שהוביל את המירוץ, יצא בחזרה למסלול אך האיץ כנראה חזק מדי ואיבד שליטה על המכונית. נהג שלא זיהה בזמן את מכונית המירוץ של זנארדי פגע בחלקה הקדמי של מכוניתו בעוצמה אדירה.
"חלק מהמכונית נשאר איתי וחלקה עף לצד השני יחד עם חלקים מגופי", שיחזר לאחר מכן זנארדי את רגעי האימה. זנארדי איבד המון דם, הרופאים במקום ניסו לעצור לפחות זמנית את הדימום הבלתי פוסק אבל בגלל חומרת הפציעה, נאלצו להטיסו לברלין. בדרכו לבית החולים, ליבו חדל מלפעום שלוש פעמים. עם הגעתו הוא הובהל מיד לחדר הניתוח. אחרי ניתוח שארך שמונה שעות, מצבו של זנארדי הוגדר כקשה מאוד אך יציב. המשך הטיפול והשיקום נמשך חודשים במהלכם הותקנו לזנארדי פרוטזות במקום רגליו שנאלצו הרופאים לקטוע.
קשה להחליט מהיכן להתחיל לספר את סיפורו של אלכס זנארדי (49). כל כך הרבה שיאים שזורים בסיפור חייו, ממש תיבת אוצר לתסריטאי הוליוודי שמחפש חומרים לסרט הספורט הבא שלו. הסיבה שבחרתי דווקא בתאונה המחרידה ולא באחד משלל הישגיו הספורטיביים כדי לפתוח את סיפורו, היא שזנארדי עצמו לא רואה בהתנגשות ההיא בגרמניה כנקודת שפל בחייו, אלא כ"יום בו נולד מחדש וזכה להזדמנות הגדולה של חייו".
החלום הגדול: להחזיק את בנו על כתפיו
עוד מילדותו, הייתה לזנארדי חיבה מיוחדת למהירות. בגיל 13 הוא התחיל להשתתף במרוצי קארטינג וכשהיה בן 22, המשיך להתקדם בהיררכיית המרוצים. הוא עבר למרוצי הפורמולה 3 ולאחר מכן לפורמולה 3,000.
בתחילת שנות התשעים, הגשים זנארדי חלום גדול והחל להשתלב בסבב הפורמולה 1 היוקרתי ביותר. בעונת 1991, זכה לזנק שלוש פעמים כנהג של קבוצת ג'ורדן. למרבה הצער זנארדי לא ממש מצא את עצמו בסבב האיכותי. את הנקודה היחידה שלו בקריירה הוא השיג במרוץ בברזיל ב-1993 בו סיים במקום השישי. תאונת דרכים שעבר באותה שנה ועלתה לו במספר עצמות שבורות, פגעה עוד יותר בהתקדמות שלו.
פרישתה של קבוצתו האחרונה של זנארדי, לוטוס, מסבב הפורמולה 1 נתנה את האות עבור זנארדי לחפש עבורו סבב מרוצים אחר. ב-1995 עבר זנארדי לארה"ב כדי להשתלב בסבב מרוצי ה-Championship Auto Racing Tems, או בשמם המוכר יותר, CART. בניגוד לפורמולה, ב-CART ההתקדמות שלו דווקא הייתה מטאורית והוא זכה בשתי אליפויות רצופות ב-1997 ו-1998.
זנארדי מנצח ב-2005 לראשונה מאז הפציעה. צפו
ההצלחה הגדולה שלו ב-CART לא נעלמה גם מעיני ראשי הקבוצות בפורמולה 1 האורבים לנהגים מצטיינים בסבבים המשניים. סר פרנק וויליאמס, שעמד בראש קבוצת וויליאמס, התלהב במיוחד מיכולותיו של זנארדי והחתים אותו בקבוצתו לשלוש שנים. זנארדי חזר לפורמולה 1 מהדלת הראשית אבל גם הפעם לא ממש הצליח להתרומם. העונה היחידה שלו במדי וויליאמס הסתיימה ללא נקודות ובמקום ה-19 מתוך 24 נהגים. בסיום העונה החליטו שני הצדדים על פרידה.
למרות הכישלונות החוזרים בפורמולה 1, זנארדי סירב להתייאש ולא זנח את אהבתו הגדולה למרוצי מכוניות. הוא חזר לסבב ה-CART בו רשם את הצלחותיו הגדולות, אך שנה לאחר מכן הגיעה אותה תאונה מחרידה שקטעה את הכול.
ההלם במשפחת זנארדי אחרי התאונה היה גדול. המשפחה הייתה למודת כאב מטרגדיות כאלו. אחותו הגדולה של זנארדי, כריסטינה, הייתה שחיינית מבטיחה לפני שנהרגה בתאונת דרכים, כשאלכס היה בן 13.
גם לזנארדי עצמו לא היה קל בהתחלה להתמודד עם הסיטואציה החדשה בחייו והוא שקע בדיכאון עמוק. מאחד שחולם לנצח במרוצי המכוניות החשובים בעולם, חלומותיו באותם ימים הסתכמו בלנשוא את בנו בן השלוש על כתפיו.
הפרוטזות שהיו אמורות לשמש עבורו כתחליף לרגליים לא עזרו. זנארדי סבל מהן ואף סיפר כי לא אחת הן היו קורעות את מכנסיו. בסופו של דבר הוא החליט לקחת את האחריות לידיו ויחד עם מומחים בתחום, עיצב לעצמו פרוטזות מותאמות אישית שהקלו עליו משמעותית.
אלכס זנארדי מספר על חייו. צפו
הקאמבק המדהים למסלולי המרוצים
ב-2002, שנה לאחר הפציעה הוא חזר לראשונה למסלולי המרוצים כשהנהלת מרוצי ה-CART העניקה לו את הכבוד לנופף בדגל הזינוק. לאף אחד לא היה מושג שהחזרה הזו למסלול היא רק תחילתו של אחד מהקאמבקים המדהימים ביותר שידע הספורט מעולם.
שנתיים לאחר שחייו עברו את הטלטלה הגדולה ביותר, זנארדי חזר לאותו המסלול בגרמניה שבו איבד את רגליו. במכונית מיוחדת שהותאמה עבורו עם ברקס ידני, הוא השלים את 13 הסיבובים שחסרו לו באותו מרוץ ב-2001 לקול תשואות של 50,000 צופים במקום.
אלא שסגירת המעגל הזו הייתה הרבה יותר מסמלית. זנארדי הציג באותו יום ביצועים פשוט בלתי נתפשים בהתחשב במצבו הפיזי. חישוב זריז הראה שבמהירות שבה נהג הוא יכול היה לסיים במקום החמישי במרוץ האמיתי. זנארדי השתכנע שהוא מסוגל ורוצה לחזור לסבב המרוצים, למרות שאיבד את רגליו.
ב-2004 זנארדי כבר חזר להיות נהג מרוצים במשרה מלאה. הוא הצטרף לסבב ה-Touring Car האירופי ששנה לאחר מכן הפך לסבב אליפות העולם. כבר במרוץ הראשון שלו מאז הפציעה הוא סיים במקום השביעי המרשים. באוגוסט 2005 הוא רשם את הניצחון הראשון שלו מאז הפציעה ולאחר מכן רשם שלושה ניצחונות נוספים ב-2006, 2008 ו-2009.
בין לבין, גילה זנארדי אהבה חדשה בחייו, מרוצי אופני היד. ב-2007 הוא התייצב למרתון ניו יורק וסיים במקום הרביעי המכובד בקטגוריית אופני היד. "הייתי כל כך לחוץ שישנתי בקושי שלוש שעות לפני המרוץ", הוא סיפר לאחר מכן.
ב-2009 הודיע זנארדי על פרישה ממרוצי מכוניות מתוך מטרה מוצהרת להעפיל למשחקים הפראלימפיים בלונדון באופני יד. זנארדי הציג התקדמות אדירה, החל לנצח במרתונים מסביב לעולם וב-2011 סגר חשבון גם עם התפוח הגדול כשניצח במרתון ניו יורק.
איש הטלוויזיה אלכס ברוקר מדבר על אלכס זנארדי . צפו
זנארדי אכן העפיל למשחקים הפראלימפיים אבל הוא ממש לא הסתפק בכך, ב-5 בספטמבר 2012 הוא זכה במדליית הזהב במרוץ נגד השעון וכמו גיבור אמיתי, הניף מעל ראשו את האופניים ביד אחת. יומיים לאחר מכן הוא כבר חגג מדליית זהב שנייה כשניצח במרוץ הכביש. "הוכחתי שאני רוכב שלם, גם אם חסרות לי שתי רגליים", הוא אמר. בעקבות הישגיו בלונדון, תוכנית הרכב המפורסמת, "טופ גיר", בחרה בו אחד מאנשי השנה שלה ב-2012.
כאילו ההישגים המטורפים שלו לא הספיקו, עוד בחגיגות בלונדון, הבהיר זנארדי כי כעת יצטרך למצוא לעצמו עוד עיסוק חדש כדי לא להשתעמם. כצפוי, השיגעון הנבחר היה מאתגר במיוחד: טריאתלון איירון-מן, מרוץ מפרך הכולל 3.86 ק"מ שחייה, 180.25 ק"מ רכיבה על אופניים וריצת מרתון (42.195 ק"מ) לקינוח.
ב-2014 זנארדי סיים מקום ה-272 באליפות העולם באיירון מן בהוואי ובמקום ה-19 בקטגוריית הגיל שלו כשסיים את המסלול ב-9:47:14 שעות. את החלק של האופניים הוא עשה באמצעות אופני יד ואת ריצת המרתון הוא עשה בכסא גלגלים. ב-300 המטרים האחרונים הקהל בהוואי הריע לו בקולניות, זנארדי סיפר שבאותם רגעים היה קרוב לדמעות.
"פעם רק רציתי להשתין בכוחות עצמי"
השבוע בריו רשם זנארדי את פרק מי-יודע-כמה בסיפור הקאמבק המדהים שלו כשבגיל 49 הוסיף למאזנו האולימפי עוד שתי מדליות זהב ומדליית כסף. מדליית הזהב בה זכה במרוץ נגד השעון הושגה באותו האתר שבו בעבר היה מסלול המרוצים בו ניצח לראשונה במקצה דירוג, מדליית הכסף במרוץ הכביש הייתה אף היא סנטימנטלית במיוחד שכן היא הושגה בדיוק 15 שנים אחרי אותה תאונה מחרידה בגרמניה.
באופן לא שגרתי לאחר הניצחון במרוץ נגד השעון, זנארדי, נוצרי אדוק, נשא את עיניו אל השמיים והודה לאל. "לרוב אני לא מודה לאלוהים על דברים כאלו, אני מאמין שיש לו דברים יותר חשובים לדאוג להם, אבל היום זה היה כבר יותר מדי", הסביר זנארדי שפרץ לאחר מכן בבכי על הפודיום.
למרות שהוא עצמו מתעקש שלא לראות בעצמו כדמות מעוררת השראה, לפחות לא יותר מכל אחד מהספורטאים הפראלימפיים האחרים, אנשים רבים בעלי
מוגבלויות שואבים עוצמות מסיפור הקאמבק המדהים של זנארדי ובעיקר מהאופטימיות האדירה שהוא מפגין ומהיחס החיובי שלו כלפי מצבו הפיזי.
אלכס ברוקר, מגיש טלוויזיה בריטי קטוע רגל מלידה, היטיב לתאר זאת בתוכניתו: "זנארדי הוא הגיבור שלי, יותר מג'סטין טימברלייק ויותר מתיירי הנרי. היחס שלו כלפי הנכות הוא משהו שלא נתקלתי בו מעולם. אני עצמי נכה כל חיי והתלוננתי על כך בכל פעם שהתחשק לי. נכון, יש לי תוכנית טלוויזיה שאני חוגג בה את המגבלה שלי, אבל לעולם לא אהיה שלם איתה לגמרי".
ואיך זנארדי עצמו מסביר את הפוזיטיביות המאפיינת אותו? "התאונה הפכה להזדמנות הגדולה של חיי. כל מה שאני עושה היום קשור למצב החדש שלי. החיים שלי הם זכות בלתי נגמרת ואני מרגיש בר מזל. היו ימים ששאלו אותי אם אי פעם אכנס שוב למכונית מרוץ, אבל באותה תקופה כל מה שהיה חשוב עבורי היה להשתין בכוחות עצמי. לא הייתי מסוגל לעשות את זה בלי עזרה. כיום אני לא יכול לבקש יותר, אולי רק נשיקה מאשתי ומהבן שלי כשאחזור הביתה".
לפנייה לכתב/ת 
