צ'אבס קילל, ערפאת הביא אקדח. עצרת האו"ם חוזרת
135 מנהיגי עולם יגיעו היום לכינוס השנתי של עצרת האו"ם: באן קי-מון ואובמה ייתנו הופעת פרידה, וכולם בעיקר ינאמו את עצמם לדעת. מה נזכור מכל זה? בעיקר את מי שישתגע – כמו קדאפי שבכה על "ג'ט לג", חרושצ'וב שדפק עם נעל ונשיא ונצואלה שנשבע: "השטן עמד פה אתמול". זוכרים?
מנהיגי העולם יתכנסו היום (יום ב') כמדי שנה בניו יורק לקראת פתיחת הכינוס השנתי של העצרת הכללית של האו"ם. במהלך השבוע הקרוב יישאו נשיאים, מלכים וראשי ממשלות נאומים על במת העצרת וייפגשו מאחורי הקלעים בניסיון לקדם את הנושאים החשובים לארצותיהם – ולפתור את שתי הבעיות שמטרידות כעת יותר מכול את העולם: משבר הפליטים הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה והסכסוך בסוריה שנכנס לשנתו השישית וגבה כבר את חייהם של יותר מ-300 אלף בני אדם.
135 ראשי מדינות וראשי ממשלות מגיעים השנה לכינוס, ולצדם יותר מ-50 שרים. הם ינסו לקדם גם שורה של עניינים אחרים מלבד סוגיות הפליטים וסוריה. "אין זה סוד שיש פחד גדול", הודתה בסוף השבוע בפני כתבים שגרירת ארה"ב באו"ם, סמנתה פאואר, שציינה כדוגמה את פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי, איום דאעש ומתקפות הטרור שמבצעים ברחבי העולם גם ארגוני טרור אחרים. עם זאת, סוריה – שבה הפסקת האש שנכנסה לתוקף לפני כמעט שבוע הולכת וקורסת – תמשיך לתפוס את המקום הראשון בסדר העדיפויות של עצרת האו"ם.
הזרקור בשבוע הקרוב צפוי להיות מופנה במיוחד לשלושה מנהיגים, שכולם צפויים לנאום בישיבת הפתיחה הרשמית של הכינוס ביום שלישי: מזכ"ל האו"ם באן קי מון שיסיים את תפקידו ב-31 בדצמבר; נשיא ארה"ב ברק אובמה שיעזוב את הבית הלבן בינואר ויישא את נאומו האחרון באו"ם; וראש ממשלת בריטניה תרזה מיי, שתערוך את הופעת הבכורה שלה על הבמה הבינלאומית, פחות משלושה חודשים אחרי שהבריטים הצביעו בעד פרישה מהאיחוד האירופי.
במסדרונות האו"ם ובפגישות פרטיות ידונו רבות גם בשאלה מי יירש את באן קי מון. ראש ממשלת פורטוגל לשעבר אנטוניו גוטרס הוא כרגע המועמד המוביל אחרי שהגיע למקום הראשון בכל ההצבעות הלא-רשמיות במועצת הביטחון, אבל ייתכן שיוטל וטו על מינויו – אולי על-ידי רוסיה – ויש שמועות עקשניות שלפיהן אישים נוספים שלא הוזכרו עד כה כמועמדים מתכוונים להציג את מועמדותם.
המרוץ לנשיאות ארה"ב הוא כבר היום נושא בוער באו"ם, ואין ספק שמאחורי הקלעים בכינוס ידונו מנהיגים רבים בהשפעה שתהיה לניצחון של הילרי קלינטון ובמיוחד של דונלד טראמפ על האו"ם, שארה"ב היא התורמת הכספית הגדולה ביותר שלו. לארה"ב גם יש זכות וטו במועצת הביטחון, שנותנת לה כוח אדיר, והכוח הזה יופקד בבוא העת בידי קלינטון או טראמפ.
באחד הרגעים החשובים ביותר של הכינוס תיערך באו"ם פסגה ראשונה מסוגה שתעסוק בפליטים ובמהגרים. היא תתקיים בהזמנת מזכ"ל האו"ם מחר. לפי נציבות האו"ם לענייני פליטים, מספר האנשים ברחבי העולם שנעקרו מבתיהם הגיע בסוף 2015 לשיא של 65.3 מיליון – עלייה של יותר מחמישה מיליון לעומת השנה שלפני כן. זהו המספר הגבוה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. המספר הזה כולל 21.3 מיליון פליטים, 3.2 מיליון מבקשי מקלט ועוד 40.8 מיליון בני אדם שהפכו לפליטים בארצם שלהם.
לפי האו"ם, במהלך הכינוס ייערכו 545 פגישות, והמזכ"ל באן עצמו ישתתף ב-62 אירועים. ביום רביעי הוא יעמוד בראש כנס שיעסוק בהתחממות הגלובלית – נושא שאותו הציב באן בראש סדר העדיפויות שלו בשנים האחרונות. מועצת הביטחון של האו"ם תערוך ביום חמישי כינוס שיעסוק בשיפור האבטחה בענף התעופה, והיא עשויה להקדיש דיון נפרד למניעת ניסויים גרעיניים. גם הגורמים שהיו מעורבים בחתימה על הסכם הגרעין עם איראן צפויים להיפגש ביום חמישי, וכך יעשה גם הקוורטט לענייני המזרח התיכון שמנסה לקדם את חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.
נאום קדאפי: "קבלו את מלך מלכי המלכים"
הכינוס השנתי של עצרת האו"ם אמנם מקבץ שלל אישים מעונבים ומנומסים המדברים בשפה דיפלומטית ככל האפשר, אבל לאורך השנים הוא סיפק גם שלל רגעים מעונבים הרבה פחות וזכורים הרבה יותר. במת העצרת הכללית, שאליה עולים בזה אחר זה מנהיגים מכל רחבי העולם, מאפשרת לראשי מדינות להציג תלבושות ססגוניות, להעלות נושאים אזוטריים שלדעתם אינם זוכים לדי תשומת לב – וגם לספק הצהרות מפתיעות ומשעשעות.
כך למשל בסתיו 1974 עלה ראש אש"ף יאסר ערפאת לבמת העצרת הכללית נושא אקדח בחגורתו ועלה זית בידו, ואז הכריז על רצונו למחוק את מדינת ישראל – לקול תשואות ומחיאות כפיים סוערות. כעבור שנה, כשהאו"ם קיבל החלטה המשווה את הציונות לגזענות, אחז שגריר ישראל דאז חיים הרצוג את נוסח ההחלטה, אמר "עבורנו העם היהודי, זו לא יותר מפיסת נייר" – וקרע את הדף בהפגנתיות. ישראל עשתה כותרות גם ב-2012, כשראש הממשלה בנימין נתניהו עלה לבמה ובידו ציור של פצצה עם פתיל וטוש אדום – והציג את הקו האדום נגד פצצה גרעינית של איראן. השימוש שעשה נתניהו בציור פצצה המוכר יותר מסרטים מצוירים זכה לסיקור עולמי נרחב.
והיו הופעות שהמילה "מעניינות" גדולה עליהן – המילה "הזויות" תתאים יותר. בספטמבר 2005, למשל, הייתה לנשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד הופעה שרק מעטים ישכחו: הנשיא האיראני הטיף במשך זמן רב על במת העצרת מוסר למערב ואיים עליו לא להתערב בענייני ארצו, אך אז פתאום התחיל לתאר חוויה מיסטית שעבר כשחש שהשראה אלוהית נחה עליו. חברו של אחמדינג'אד, נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, סיפק גם הוא כמה "הצגות" שנויות במחלוקת. ב-20 ספטמבר 2006, בשיאה של המלחמה בעיראק, עלה צ'אבס לבמת העצרת וירק עליה. "השטן בא לכאן אתמול", אמר שליט ונצואלה בעווית של בוז והתכוון להופעתו של הנשיא האמריקני דאז ג'ורג' בוש הבן. "הוא בא לכאן ודיבר כאילו הוא השליט של העולם". ב-25 בספטמבר 2009 חזר נשיא ונצואלה לדוכן האו"ם, והכריז שהוא מריח "ניחוח של תקווה באוויר" משום שבוש כבר לא היה בבית הלבן.
אבל ההצגה הגדולה בכל הזמנים בעצרת האו"ם שייכת כנראה למועמר קדאפי. ב-25 בספטמבר 2009, אחרי כ-40 שנות עריצות, הוצג שליט לוב על ידי נשיא העצרת הכללית עלי טראקי הלובי במילים "קבלו את מלך מלכי המלכים". נשיא העצרת ביקש מכל הדוברים להקפיד על 15 דקות נאום בלבד, אבל קדאפי לא התחשב בבקשה ודיבר שעה וחצי. בן ארצו טראקי לא פצה את פיו ולא הביע כל מחאה. באותה שנה סיים הנשיא האמריקני ברק אובמה לנאום ומיהר לעזוב את אולם העצרת לפני שהרודן הלובי יפתח את פיו ויתחיל בהצגה שלו. "למה כולכם באים לכאן מעבר לאוקיינוס? זו ירושלים? זה הוותיקן? כולכם עייפים וסובלים מג'ט לג. למה? בחלק מארצותיכם עכשיו לילה וישנים. אני התעוררתי ב-04:00 כי בלוב זה כבר 11:00. אם שמנו את האו"ם כאן ב-1945 האם צריך להמשיך בזה עכשיו? אמריקה מארחת, משלמת את ההוצאות וצריך להודות לה על כך. אני רוצה לשחרר את אמריקה מהלחץ והצרות שאנחנו עושים לה. נאמר תודה לאמריקה. המקום הזה הפך למטרה של אל-קאעידה". גולת הכותרת מבחינת ישראל הייתה
כשקדאפי האשים אותה בחיסול הנשיא האמריקני ג'ון פ' קנדי משום שהחליט לחקור את הכור בדימונה.
והיה גם הנאום של ניקיטה חרושצ'וב, נשיא ברית המועצות המנוח, שבעיצומה של המלחמה הקרה שניהל מול ארה"ב ונשיאה קנדי, הופיע בעצרת הכללית של האו"ם. היה זה בספטמבר 1960. חרושצ'וב לא נאם, אבל הביע את זעמו על נאומו של נשיא הפיליפינים, חלץ את נעלו ודפק עם הנעל על השולחן. הצעד הוגדר במערב גסות רוח מצד המנהיג הקומוניסטי.
לפנייה לכתב/ת 
