רוני ארז: כל אישה יכולה להגיע לאורגזמה
בתום מסע מחקרי של כמעט 20 שנים, מאמנת הכושר הישראלית מכריזה: "הבנות שהגיעו אליי חיות היום בצורה אחרת. כשאישה בת 44 שמעולם לא חוותה אורגזמה פתאום חווה זאת לראשונה – זה חיים חדשים"
השנה היא 1958. וויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון, צמד חוקרים אמריקאים, מנהלים ביחד מעבדה שבה הם בוחנים את ההתנהגות המינית האנושית, אקט פרובוקטיבי ושערורייתי שמהווה פריצת דרך בחקר המיניות. עד לשנת 1965 הם כבר יספיקו לצפות בלא פחות מ-382 נשים וב-312 גברים מתנדבים, שהסכימו לקיים יחסים בתנאי המעבדה של צמד החוקרים. השניים, שהיו הראשונים שבחנו ומיפו את ההתנהגות המינית האנושית בתנאי מעבדה, הצליחו להוכיח היתכנות של מולטי-אורגזמה בקרב נשים, גילוי משמעותי למדי באותם הימים.
העיסוק באורגזמה הנשית נחשב לצעיר מאוד במונחים מערביים. בזמן שהמדע תמיד הסתכל על הנושא מנקודת המבט הגברית, האורגזמה הנשית הוסיפה לרקד לה בערפל, מתנדנדת בין תיאוריות כאלו ואחרות, שאת מרביתן העלו – איך לא – בני המין הגברי. אחד הראשונים לצאת בהצהרות היה זיגמונד פרויד, "המסגביר" הידוע, שטען שאישה שחווה אורגזמה נרתיקית היא בעלת אישיות בוגרת ובשלה, בזמן שזו שחווה אורגזמה מהדגדגן היא לא פחות מילדותית.
היה גם את הביולוג רובין בייקר, שטען שהאורגזמה הנשית כרוכה בלא מעט מאמץ פיזי מצד הגבר והאישה גם יחד, מה שהופך אותה לסוג של מנגנון תת-הכרתי שמטרתו להוכיח לאישה שהגבר שאיתה חזק ובריא ומהווה מועמד מוצלח לרבייה. בייקר התעלם כאמור מהיכולת של נשים להגיע לאורגזמה בעצמן, כשם שפרויד התעלם מ-80% מהנשים שגומרות רק מהדגדגן, איבר שכל תכליתו היא עונג מיני ותו לא.
מאסטרס וג'ונסון הישראלים
ניצן ורוני ארז בקלות יכולים להיתפש כ"מאסטרס וג'ונסון" הישראלים. כמו צמד החוקרים, גם הם עסקו ועוסקים במחקר מיני, ויותר מזה – גם להם יש מסקנות מרחיקות לכת על מיניות האישה. ההבדל הוא שאת מעבדת הסקס החליפה הסקרנות שלהם לקרוא, לחקור, להתנסות ולגלות כמה שיותר על סקס בכלל ועל המיניות הנשית בפרט. למעשה, רוני וניצן מצהירים שהם בוחנים את העולם הזה של מיניות נשית כבר קרוב לעשרים שנה, ולדבריהם בשנה וחצי האחרונות הם סוף-סוף מצאו את התשובה.
"אנחנו מרגישים שיש לנו סטארט-אפ ביד", מכריז ניצן, ורוני מרחיבה: "אנחנו 20 שנה ביחד ועברנו כל כך הרבה דברים בדרך ועשינו חתיכת מחקר. היום אני יכולה להגיד לך מה נשים מרגישות, מה הן חוות, מה הן מספרות לעצמן, עד כמה הן פתוחות וכן הלאה. אני, מטבעי, בן אדם מאוד סקרן ותמיד רציתי לשאוף ליותר. ידעתי שיש דברים שסיפרו לי עליהם ואני רוצה לחוות בעצמי, כשאחד הדברים האלה זה אורגזמה נרתיקית".
הזוג, שאלו הם נישואיו השניים, נראה במבט ראשון כמו זוג נורמטיבי ככל הזוגות. הם מתגוררים בצפון תל אביב ומגדלים ביחד חמישה ילדים, חלקם מהנישואיהם הקודמים. הוא מרצה לקולנוע ומוזיקאי, והיא מאמנת כושר ומדריכת פילטיס. לא בדיוק הזוג שהייתם מצפים שיהפוך את המחקר המיני לחלק אינטגרלי מהחיים שלו.
איך הגעתם למצב שאתם מעבירים 20 שנה במחקר עצמי על מיניות נשית?
ניצן: "כמו רוב הבחורות, גם רוני היתה מאלו שגומרות מהדגדגן. זאת עבודה קשה, ולפעמים לא בא לה כי היא עייפה ולפעמים עובדים קשה מאוד ביחד כדי להגיע לשם, אבל זה היה העניין ואנחנו החלטנו לחפש את העניין. זה לקח 20 שנה של עבודה, במהלכן הגענו גם לטנטרה והתחלנו לתרגל ולהשתתף בסדנאות. לפי התפיסה של הטנטרה, האנרגיה המינית של האישה רק מתעצמת, והאישה היא המובילה. זה דורש מהגבר להיות באותו הקו, כי אם הוא ייגמור אז הוא ידכא את האנרגיה".
רוני: "כל הדברים האלה הם תוסף נחמד, אבל זה לא הדבר העיקרי. בטנטרה המיניות מקודשת ואת מתחברת לבן הזוג דרך נשימות, כשהמטרה היא לא להגיע מהר לשיא, אלא להפוך את המין למקום מקודש ויפה. אני יכולה להגיד לך שגם בכל הסדנאות הללו, עדיין הייתי במחקר ועדיין לא מצאתי את מה שחיפשתי. בסופו של דבר, רציתי לדעת איך אפשר להיות במקום שבו אני שולטת בהנאה המינית שלי בעצמי. לא להיות ליד, לא להתחמם, אלא תכלס".
"אמרתי לעצמי שאני יודעת שיש נשים שגומרות נרתיקית ואני רוצה לדעת איך זה קורה. כל הזמן ההוא גמרתי כמו 80% מהאוכלוסייה הנשית, מה שנקרא 'גירוי דגדגני', ובעזרת מערך שלם של תנאים שרק דרכם האורגזמה שלי התאפשרה: הייתי צריכה מוזיקה, להיות בראש טוב, שהוא לא יעצבן אותי, שמטלות הבית ייעשו – כל הדברים שרוב הנשים צריכות להוריד מסדר היום, כדי שהן יוכלו בכלל להיות בהנאה, להיות ב-BEING".
"לורי, אני אומרת לך שהיום, גם אם אני אהיה עצבנית עליו – זה פשוט לא ישנה כלום. אני עושה את מה שאני עושה ומביאה את עצמי למצב שאני גומרת. ובגלל שאני כבר כל כך בקיאה במנגנון, אני בהחלט יכולה לבוא ולהגיד שאני מביאה את הבשורה. אין אישה שתבוא אליי ולא תלמד להגיע לאורגזמה. במובן הזה אני מרגישה סוג של שליחות".
מה ההבדל בין אורגזמה דגדגנית לאורגזמה וגינלית?
רוני: "כשאישה גומרת בגמירה חיצונית, אז בשלב מסוים היא תרצה להפסיק, בניגוד לאישה שגורמת גמירה נרתיקית ויש לה רצון בעוד ועוד. כשאישה לומדת איך לגמור בצורה נרתיקית, זה כבר בסיסטם שלה. יש המון נשים שמגיעות למיטה עם חשיבה כמו 'אוף, מה עכשיו?', והן לא ממש בסיטואציה. אני מתייחסת היום לסקס כמו שאת אוכלת ארוחה טובה ונהנית ממנה – אז ככה. זאת תפיסה שונה לחלוטין. האורגזמה בעיני מקרינה על כל הרבדים בחיים שלי - על ההתייחסות לילדים, על האושר מהמשפחה ועל הסיפוק מהעבודה – זה תדר אחר לגמרי".
הילדים שלכם מבינים במה ההורים שלהם מתעסקים?
ניצן: "כן, אנחנו מדברים על זה בצורה פתוחה וזה גם בפייסבוק".
רוני, אילו נשים מגיעות אלייך?
רוני: "מגיעות אליי נשים שמתקשות להגיע לאורגזמה. יש כאלו שבכלל לא גמרו, ויש שבדרך ויש 'מה פתאום, הכול אצלי בסדר'. אבל ברגע שעוברים את אלמנט הבושה - מי שמגיעה לפה מרוויחה את החיים שלה, ואני יכולה לחתום על כך. אבל צריך לרצות את זה באמת. המוטיבציה היא פרמטר מאוד חשוב בהצלחה".
הכל התחיל במכשיר הפיזיותרפיה
רוני מספרת שמלבד סדנאות הטנטרה, את השינוי המשמעותי ביותר בהנאה המינית שלה היא גילתה בכלל לבדה, כשעבדה על שרירי ריצפת האגן שלה: "לפני שלוש וחצי שנים נכנסתי לתקופה שבה הרגשתי כל הזמן צורך מוגבר במתן שתן, וזה שיבש לי את החיים. חוץ מזה, אני עובדת עם שרירי האגן שלי כל הזמן מתוקף הפילאטיס, ולא הבנתי למה אני מוצאת את עצמי בסיטואציה הזאת. אז הלכתי לרופאת נשים והיא אמרה לי שאני צריכה לחזק את שרירי רצפת האגן שלי. הפנו אותי לפיזיותרפיסטית של רצפת אגן, והיא המליצה לי על איזשהו מכשיר פיזיותרפיה לתרגול אישי".
"קיבלתי את המכשיר וישבתי עם עצמי, והתחלתי לכווץ ולהישאר 5 שניות ועשיתי כל מיני משחקים עם עצמי. פעם כיווצתי ופעם שחררתי ופתאום הרגשתי שממש נעים לי. ואז שמתי לב שכשאני משחררת ומתרכזת בשחרור ואז מכווצת – משהו נורא נעים ממתרחש מבפנים. אחרי חודש עזבתי והבנתי שדרך העבודה על שרירי רצפת האגן, אם מתכווננים ונמצאים בנשימה ומפעילים את הדמיון – מגיעים לאורגזמה. היום אני יכולה גם ללמד איך עושים את זה לבד".
ניצן: "אגב, בהתחלה פחדנו שאולי היא עושה לעצמה נזק. הרי אף אחד לא מדבר על הדחיפה, רק על הכיווץ. זאת לגמרי הבנה של המנגנון ולדעת לשלוט בשחרור ובכיווץ".
איך את מעבירה את הגילוי הזה לנשים שמגיעות אלייך?
רוני: "מדובר בשני מפגשים, כאשר במפגש הראשון אני רוצה להבין קצת על החיים של האישה שמולי. האם היא הסתכלה בכלל אי פעם על איבר המין שלה, האם היא מכירה את עצמה. אחר כך אני מבקשת ממנה לעלות על מתקן של קרייזי פיט – זהו מכשיר ספורטיבי שאני מתאמנת איתו, ומייצר ויברציות. המטרה היא להזרים דם מהרגליים כלפי מעלה".
"האישה עומדת על המכשיר בעיניים עצומות כעשר דקות, והרעיון הוא לגרום לזרימה מוגברת של דם ולהתבוננות פנימית. אני ממש שואלת אותן מה הן רואות ומה הן מרגישות. תופתעי, אבל יש המון נשים שמעולם לא התבוננו על עצמן. בהמשך אני מלמדת איך להשתמש ואיך להפעיל את השרירים מבפנים. ואז, אם אני מרגישה שאני צריכה לצאת מהחדר אני יוצאת. אם הן רוצות שאהיה לידן, אני אהיה לידן".
אילו תגובות את מקבלת?
"כל הבנות שהגיעו אליי חיות היום בצורה אחרת. מישהי אמרה לי שעכשיו כשהיא עצבנית, היא הולכת לחדר, עושה כמה תנועות אגן וזהו, כבר השתפר לה מצב הרוח. בכלל, התגובות מהבנות מאוד מאוד טובות. מגיעות אליי בנות שמעולם לא חוו את זה ועושות את הדרך ומנסות ומתאמצות ובאות לפה, ובאמת, זה משנה להן את החיים. כשאישה בת 44 שמעולם לא חוותה אורגזמה ופתאום היא חווה פה אורגזמה – זה חיים חדשים".
"פתאום אין מצב שהן נכנסות למיטה ולא נהנות. היום הן אלו ששולטות בהנאה שלהן. זה לא תלוי בבן זוג ובמה שהוא יעשה. את מכינה את השרירים ואת דואגת לעצמך. זאת הסיבה שכל כך חשוב לנו להביא את זה לידי מודעות ולהגיד הלו, זה אפשרי. יש פה פתרון אמיתי, זה לא רק דיבורים".
ניצן: "אני ורוני חיים יחד מתוך אהבה גדולה. קשה לי להאמין שזוגות שחיים בזוגיות מינית טובה -חיים רע".
רוני: "בסופו של דבר, את מבינה שהאוצר נמצא אצלך. בראייה לאחור אני יכולה להסתכל על מה שעברנו כעל סוג של מחקר ואני מאמינה שיש לי מה ללמד ומה לתת לנשים אחרות".
לאתר של רוני ארז
לפנייה לכתב/ת 
