בתו של פרס: "אני נפרדת משני אנשים - מכבוד הנשיא ומאבא"
"בעיני הציבור הרחב ייזכר כמי שסעד על שולחנות מלכים. אני זוכרת אותו ליד השולחן במסעדה צרפתית כשהוא לוחש לי, 'זה טעים אבל אין כמו הסלט של אימא'". בתו של פרס נפרדה ממנו בהר הרצל כשחלקה עם הציבור רגעים פרטיים. צפו בהספד המלא שלה ושל שני בניו, יוני וחמי פרס
מכל רחבי העולם הגיעו להלווייתו של שמעון פרס, נשיאה התשיעי של מדינת ישראל. עבור ילדיו ונכדיו, בני משפחתו וחבריו הקרובים - הפרידה הפרטית הפכה ציבורית. פרופ' צביה ולדן, בתו של פרס, ספדה לו בבית העלמין בהר הרצל שבירושלים: "רבים וטובים היו ימי שני חיי אבא שלנו. אני נפרדת היום משני אנשים. מפרס שמעון, שמעון כבודו, כלומר כבוד הנשיא, וגם ממי שאמא קראה לו בוז'יק, ואני אבא, סבא וסבא רבא. לראשון, פרס של המדינה, פרס של העם, פרס אזרח העולם יספדו אחרים. אני אחלוק איתכם כמה רגעים פרטיים.
"אני זוכרת אותו בשנה האחרונה בערבי שבת כשהוא הראשון לקום לקידוש. מפענח את מילות השירים דרך עדשות משקפיו, לא מדלג על אף מילה, שר במלוא הגרון.
"תיארו אותו כמי שהטיב לנהל מו"מ ומצא כל דרך אפשרית להשיג את מבוקשו. אני הייתי עדה לגבר צעיר שהפעיל את כישוריו היצירתיים כדי להאכיל אותנו. שחתך סנדוויצ'ים למעוינים, סנדוויץ' גורמה. בעיני הציבור הרחב ייזכר כמי שסעד על שולחנות מלכים. אני זוכרת אותו ליד השולחן במסעדה צרפתית כשהוא לוחש לי, 'זה טעים אבל אין כמו הסלט של אימא'. עגבניות ומלפפונים של ישראל היו בעיניו מיטב המעדנים.
"ראו בו הרפתקן שממהר לאמץ כל חידוש. אבל כשנישאתי ובחרתי להיקרא ולדן, לקח לו כמעט שנה לעכל את הרעיון. כל פעם שנכנסתי הביתה היה מודיע: 'סוניה תראי, גברת ולדן הגיעה'. מרוצה מעצמו כמו נער.
"רבים וטובים היו ימי שני חייו. בכל אותן שנים היה איש מאוהב. מאוהב בסוניה, ממש בימים אלה היינו אמורים לחנוך את בית סוניה, מרכז רווחה וטיפול לילדי כפר הנוער בן שמן, שבו נפגשו והתאהבו. אימא האמינה שאפשר לתקן את האי-צדק בעולם והייתה פנויה בכל עת להקשיב, לתמוך ולעזור. אבא העריץ את התכונה הזאת שלה.
"אבא שלי איש חפץ חיים ושועט קדימה. ימים רבים רצתי אחריך. כעת עכשיו בהרבה אהבה שמע לי, אתה ראוי למנוחה נכונה".
בנו יוני נפרד ממנו: "בילדותי זכיתי לצפות ולהאזין בהתפעלות לשיחותיו בבית עם סופרים, משוררים, אמנים, אנשי רוח. אבא הגדיר את עצמו ביישן, למרות שהיה תמיד תחת אור הזרקורים. כנראה שירשתי ממנו תכונה זו. היה בינינו קשר עמוק ומיוחד, שלא תמיד התבטא במילים".
"את דרכך אין איש יכול להמשיך במקומך, אבל רבים מספור הולכים בנתיבותיך, כל אחת ואחד על פי דרכו ובאמונתו. ואני ביניהם כפי יכולתי. נפלה בחלקי זכות גדולה להיות אחד משלושת ילדיך ואב לשלושה מנכדיך. עוד בחייך הספקתי לומר לך שאני אוהב אותך כפי שאשתי היקרה אמרה לי לעשות. אך לא שיערתי עד כמה עזה אהבתי אליך. רק כאב האובדן וצער הפרידה שאופף את כולנו לימדוני. לבטח נצעד בדרך שסללת לנו. היה שלום מורי ורבי, נוח בשלום אבא וסבא אהוב שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
