"אותנו הקריבו על מזבח האסבסט, לא ניתן שזה יקרה שוב"
עיריית נהריה אישרה תוכנית שנויה במחלוקת להקמת שכונה פסטורלית בחוף אכזיב. אבל מה יהיה המחיר שישלמו אלו שיעברו אליה? בקרקע המיועדת נקברו בעבר טונות של אסבסט מסרטן. בניסיון אחרון למנוע את הבנייה, נשים שכבר איבדו את יקיריהן כתוצאה מהחשיפה לחומר המסוכן, מזהירות: "מי שיגור בשכונה הזו אולי מאוד ישמח שיש לו נוף לים, אבל הוא לא ישמח כשבעוד כמה שנים יתחילו להתגלות המחלות". עיריית נהריה: "השטח נוקה מאסבסט". הכתבה מתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות"
"אתה לא יודע מי הבא בתור", מוסיפה שרה וולורד־פרץ. "נשים בכל גיל, בכל מקום פה באזור, יכולים לחלות. אנחנו חיות בחשש תמידי". "אני חוששת לחיים של הילדים שלי", אומרת איילת ברונר. "האסבסט נמצא פה בכל מקום".
במקרה של הגליל המערבי, האסבסט אכן נמצא בכל מקום. מפעל "איתנית", שפעל במשך עשרות שנים על שפת ימה של נהריה, ייצר כמויות עצומות של החומר הזה, שהתגלה רק באיחור ניכר כמסוכן. פסולת האסבסט נקברה בכל רחבי האזור והפכה אותו לאחד המקומות המובילים בעולם בכל הקשור לתחלואה כתוצאה מחשיפה לאסבסט. שרה ונעמי שאיבדו כך את אבותיהן, ואיילת שאיבדה את בעלה, מייצגות רק שבריר של אחוז מקורבנות הרוצח השקט הקבור באדמות הגליל המערבי.
אבל למרות הסכנה הברורה והמוחשית, בימים הקרובים יחלו עבודות להקמת שכונה חדשה על חוף ימה של אכזיב, כמה מאות מטרים בלבד מגדר מפעל "איתנית", בדיוק באזור שבו נקברו כמויות הפסולת הגדולות ביותר של האסבסט. "השכונה תמוקם על האדמות הכי מזוהמות בכל הסביבה", מזהירה שרה. "זה בית קברות לאסבסט, ובבית קברות לא מקימים בית. אותנו הקריבו על מזבח האסבסט, ולא ניתן שזה יקרה שוב".
זו הפעם הראשונה ששלושתן נפגשות, מגלות עד כמה הסיפור שלהן דומה. ביחד, הן מתייצבות למאבק שנועד למנוע מאחרים את הסבל שהיה מנת חלקן. הן לא מבקשות רחמים, הן רק רוצות להניף דגל אזהרה אדום. "זה שוב אותו סיפור שחוזר על עצמו", אומרת נעמי. "גם אז הסתירו מידע מהתושבים ואנשים התעשרו על חשבונם. אבל הפעם אנחנו לא נשתוק. חייבים לעצור את הקמת השכונה".
הפעם היחידה שבה נשברו ולחלוחית הופיעה בקצה העין, הייתה כשירדנו למפעל "איתנית" הנטוש כדי להביט בו מקרוב. כבר שנים שהן לא ביקרו במקום הזה, שהיה מקור הפרנסה והגאווה של משפחותיהן עד שהתגלה כמפלצת איומה. השומר במקום ניגש אלינו ודרש שנסתלק, טען שאנחנו מסיגים גבול. בשלב זה שרה כבר לא הייתה יכולה להתאפק. "אבא שלי נתן את החיים שלו במקום הזה!" היא צעקה, וקולה הדהד בין הקירות החשופים של המפעל.
ניצולים וקורבנות
שרה וולורד־פרץ (68), אם לחמישה וסבתא ל־11, גרה בנהריה ופעילה בולטת בפוליטיקה המקומית. אביה אלברט היה ניצול של מחנה הריכוז מאוטהאוזן באוסטריה, ולאחר השואה עלה לישראל. המשפחה הגיעה לנהריה ב־1949 והאב החל לעבוד בבנייה. ב־1954 התקבל למפעל "איתנית" (לשעבר "ישאסבסט"), שם עבד על המכונה החדשנית שייצרה פלטות של אסבסט. "המפעל הזה היה בזמנו השיא", נזכרת שרה. "זו הייתה משכורת חודשית, ארוחת צהריים על חשבון המפעל, עבודה בטוחה ויציבה. מי שהתקבל נחשב כמי שזכה במפעל הפיס. 28 שנים אבא שלי עבד בתוך האבק. רק לימים התברר שזו הייתה מלכודת מוות".
לאורך כל התקופה עבד האב ללא אמצעי הגנה, שואף לריאותיו את הסיבים הדקים והקטלניים. מעט לאחר שיצא לפנסיה החל לסבול מקשיי נשימה. "אחרי מאמץ הוא לא יכול היה לנשום. כל דבר שעשה הפך לקושי עצום. בלילות הוא לא יכול היה לישון. סבל. אני זוכרת אותו משתעל הרבה, מסתובב עם ונטולין כל הזמן. זה היה איש פעיל, עם ידי זהב, שעשה הכול בבית. לאט-לאט הוא נגמר". בגיל 69 נפטר אלברט מאסבסטוזיס, מחלת ריאה הנגרמת מחשיפה לאסבסט.
הסיפור הזה מוכר מאוד לנעמי פיינר, 55, מורה למתמטיקה מהמושב בן עמי הסמוך לנהריה. "גם אבא שלי, אריה, היה ניצול שואה", היא מספרת. "הוא עלה ארצה עם השומר הצעיר וב־1959 התחיל לעבוד במפעל. במשך 20 שנה שימש חשמלאי ראשי. אהבנו את המפעל והיינו גאים בו. בגיל 70, כשכבר היה בפנסיה, יום אחד הוא הרגיש שהוא לא יכול לנשום. הלכנו לבדיקות בבית חולים, ושם גילו שהוא חולה בסרטן מסוג מזותיליומה. אחרי חצי שנה הוא נפטר".
כמו אסבסטוזיס גם מזותיליומה — סרטן נדיר הפוגע בריאות — הוא תוצאה של חשיפה לאבק אסבסט. לשתי המחלות הללו, שנפוצות בגליל המערבי, תקופת דגירה ארוכה, אך כשהן מתפרצות כמעט שלא ניתן לעשות דבר.
המזותיליומה הרגה גם את דני, בעלה של איילת ברונר (65), תושבת קיבוץ כברי בגליל המערבי. במקרה שלו החשיפה לאסבסט לא הייתה כתוצאה מעבודה במפעל, אלא דווקא מעבודה בחקלאות. "בשבילים של מטעי הבננות והאבוקדו של הקיבוץ פיזרו פסולת אסבסט", מסבירה איילת. "זו הייתה שיטה זולה לייצר דרכים והאסבסט היה בכל מקום. היינו תמימים כל כך, שהיינו מכינים עציצים משאריות אסבסט ומכניסים אותם הביתה. בגיל 58 דני התחיל לחוש כאבים. היינו בטוחים שזה ענייני לב. הלכנו לבית חולים ומצאו שזה מהריאות, ואז הבנו שזה סרטן. עשו לו ניתוח והורידו לו ריאה אחת, אבל הוא לא החזיק מעמד הרבה זמן. עשרה חודשים".
אף שכל המקרים הללו הם שריד לתקופה אחרת, שלושתן לא רגועות. בהתחשב בהיסטוריה שלהן זה ממש לא מפתיע. שרה עדיין מסתובבת בתיקה עם מסמכים המעידים על שיטות ההסתרה של מפעל "איתנית", ועל הפנסיה המוקדמת שקיבל אביה בתמורה לכך שיימנע מלתבוע את בעלי המפעל בעתיד בשל מחלתו. כמו תושבים רבים באזור, היא טוענת שבמשך שנים סכנות האסבסט הוסתרו. לכן היא לא סומכת על הרשויות שיטפלו בבעיה כפי שצריך לפני בניית השכונה. "אי-אפשר לנקות את אבק האסבסט, זה נשאר".
אזור אסון
התוכנית להקמת שכונה בחוף הים של אכזיב, או בשמה הרשמי "תוכנית ג/4870", קיימת על הנייר כבר מאז 1994. השכונה, האמורה להיבנות בסמוך לאחד החופים היפים בישראל, הייתה ונותרה בבת עינו של ראש עיריית נהריה ג'קי סבג, שמכהן בתפקיד מאז 1989. במקום אמורות להיבנות 840 יחידות דיור ועוד כ־700 יחידות מלונאות שיימכרו במחירים אטרקטיביים, יציעו לדיירים נוף עוצר נשימה ויכניסו לקופתה של העירייה לא מעט מזומנים.
במשך שנים שכבה התוכנית במגירה, עד שנשלפה משם בשנת 2010. כמה יזמים, שחברו לקבוצה בשם "שחף נהריה", החליטו לנצל את ההזדמנות, לרכוש את הקרקע ולהתחיל בעבודות. בין היתר שכרו את שירותיו של הדוגמן נועם טור, שהשתתף בקמפיין פרסומי רחב היקף תחת הכותרת "לכו עם הלב, בואו לחיות את הים", שנועד לפתות משקיעים לרכוש דירה בפרויקט. המילה אסבסט לא נאמרה בשום מקום.
המיזם הנדל"ני הקים את המשרד להגנת הסביבה על רגליו האחוריות. המשרד התנגד גם לבנייה קרובה לקו החוף וסמוכה לאזורי תעשייה, והצביע בחשש גם על פסולת האסבסט, שנמצאת באזור בהיקפים מעוררי דאגה. לפיכך הורה המשרד ליזמים לבצע סקרים להימצאות אסבסט בשטח התוכנית וכן באזורים הנמצאים בטווח של 500 מטר מסביב לו.
במקביל יצא המשרד במבצע ניקוי אסבסט גדול ברחבי הגליל המערבי, שמומן בעשרות מיליוני שקלים בידי המדינה ובעלי מפעל "איתנית". עובדי המשרד, עטופים בחליפות מגן, פינו על פניו את שאריות החומר מכל מקום שבו נמצא, תוך שהם משתמשים באוהלי טיהור ובאמצעי הגנה משוכללים. תושבים שנתקלו במפנים סיפרו שהרגישו כאילו נקלעו לאזור האסון בצ'רנוביל.
גם שטח התוכנית בחוף אכזיב נוקה בידי היזמים, שנאלצו לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציב להם המשרד. לפני כחודש, לאחר תקופה ארוכה, אישר המשרד מתן היתר בנייה לפרויקט, בכפוף למגבלה אחת: כל חפירה נוספת במקום תהיה מחויבת בסקר לנוכחות אסבסט ומלווה במפקח אסבסט שממונה בידי המשרד. "על פי מידע הנמצא בידינו, נכון להיום מולאו כל דרישות המשרד להגנת הסביבה לעניין נושא האסבסט בשטח התוכנית, וניתן לקבוע כי שטח התוכנית נקי מאסבסט", מבטיחים במשרד.
חפירות מסוכנות
אחת הטענות העיקריות של הפעילים נוגעת לנושא האסבסט. לדבריהם, הקמת שכונה באזור שהיה בעבר מטמנת אסבסט ענקית, מהווה איום על התושבים העתידיים. כמו כן, לטענתם, כל עוד האסבסט נותר קבור בקרקע, הוא אינו מהווה סכנה. ואולם ברגע שיחלו עבודות חפירה בשטח, ענני האבק שיעלו לאוויר יתפזרו ויפיצו את סיבי האסבסט לכל עבר, ואלה יישאפו לתוך ריאותיהם של תושבי נהריה והסביבה. טענה נוספת מתייחסת למפעל "איתנית", שיושב על קרקע שעדיין לא נוקתה מאסבסט. החשש הוא כי הקמת השכונה החדשה בסמוך למפעל תמנע את היכולת לנקות את השטח בעתיד.
"היות ששטח התכנית צמוד לשטח מפעל 'איתנית', שאמור לעבור הליך ממושך של טיפול לניקוי ופינוי האסבסט המצוי בו, צפויה סכנה של זיהום לדיירי הפרויקט לאורך ביצוע ההליך", מוסרים מעמותת "אדם, טבע ודין", המלווה את המאבק. "החשש הזה עלול לעכב בעתיד את פינוי האסבסט, או, אם הפינוי יתבצע בכל זאת, לסכן את כל מי שישהו בסביבה באופן קבוע באותה עת".
עד כה, הלכו הפעילים יד ביד עם המשרד להגנת הסביבה במאבק נגד הקמת השכונה. לכן האישור למתן היתר בנייה, שהעניק המשרד ליזמים לפני כחודש, נתפס בעיניהם כהתקפלות חסרת אחריות. את החששות שלהם הם מבססים על ניסיון העבר: בינואר 2016 כבר הצהיר המשרד כי אזור התוכנית נקי מאסבסט, תוך שהוא נשען על סקר שבוצע במקום. ואולם, ארבעה חודשים לאחר מכן נערכו חפירות באותו שטח עצמו, והתגלו מרבצי אסבסט נוספים. באפריל פונו עוד 38 טון אסבסט מהשטח שהוכרז כנקי.
"הסקרים האלה לא אמינים, והראיה היא שלמרות הסקרים מצאו יותר אסבסט ממה שציפו", אומרות שרה, נעמי ואיילת. "אנחנו דורשות שהמשרד להגנת הסביבה יחמיר את הדרישות שלו ויוודא שאכן אין אסבסט באזור. הבריאות חשובה יותר מהיתר בנייה ורווח כלכלי מיידי של מישהו". את השיחה מסיימת שרה עם אזהרה של מי שחשה על בשרה את כוויות האסבסט הצורבות ביותר. "מי שיגור בשכונה הזו יהיה אולי מאוד שמח שיש לו נוף לים", היא אומרת, "אבל הוא לא ישמח כשבעוד כמה שנים יתחילו להתגלות המחלות".
במשרד לאיכות הסביבה מוסרים בתגובה: "למען הזהירות ומתוך אחריות, התנה המשרד כי בכל החפירות לשם הנחת יסודות או תשתיות בשטח התוכנית או בשטח במרחק כ־100 מטר מתחום התוכנית, ילווה את ביצוע החפירות מפקח אסבסט, לשם בדיקה אם נמצא אסבסט שלא התגלה במסגרת הסקר. אם יימצא אסבסט, על המפקח לעצור את המשך העבודות ולפעול לניקוי האסבסט.
"דווקא העובדה כי באפריל 2016, מפקח אסבסט שליווה את החפירות בשטח התוכניות מצא אסבסט, עצר את העבודות והאסבסט פונה, מלמדת כי התנאי שנקבע על ידי המשרד היה נכון, וכי הוא התקיים. אם יימצא אסבסט, ניתן לנקותו בהתאם לנהלים המחמירים ולשיטות עבודה באופן שאינו מסכן את הציבור ובוודאי שלא מסכן את תושבי השכונה העתידיים. נדגיש כי ניקוי הקרקע מאסבסט עדיף על המשך הימצאותו בקרקע, ומפסיק את הסיכון שבחשיפה לאסבסט אחת ולתמיד".
מעיריית נהריה נמסר בתגובה: "שטח השכונה נקי מאסבסט וזאת בעקבות עבודות שבוצעו בשנים האחרונות. עיריית נהריה חברה בוועדת ההיגוי של פרויקט 'דרך ירוקה' שהוקם תחת המשרד להגנת הסביבה על מנת לאתר, לנקות ולטהר כל זכר לאסבסט בגליל המערבי בכלל ובנהריה בפרט. כל האישורים לבנייה בשכונה ניתנו בהתאם לחוק וכפופים לכך שהשטח יהיה נקי".
בחברת "שחף נהריה" בחרו שלא להגיב.
הכתבה מתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
