בבז"ן ממשיכים לזהם - ואף אחד לא לומד לקח
התקלות החוזרות במפעל בז"ן הובילו לאחרונה את המשרד להגנת הסביבה לזמן לשימוע את מנהלי המפעל. אבל הניסיון מלמד שהשימוע הוא יותר אמצעי תקשורתי-ציבורי מאשר כלי אכיפה. הגיע הזמן שהמשרד להגנת הסביבה ינקוט באמצעים משמעותיים, ויראה מי כאן המבוגר האחראי. דעה
הפעילות התעשייתית במתחם בז"ן שבמפרץ חיפה לא מפסיקה לתפוס כותרות . כמו בריטואל קבוע, הלפיד במתחם פתאום מתחיל לבעור - ולהבה גבוהה ועשן שחור מתמרים בלב המפרץ; תושבי האזור המודאגים ומלומדי הניסיון מצלמים ומתעדים, פונים לתקשורת ומפיצים ברשתות החברתיות וזועקים לרשויות; המפעל מוציא הודעה לקונית בדבר "שיבוש הפעילות הסדירה של אחד המתקנים", ומבקש לשכנע את כולם שהלפיד בכלל שומר על הבטיחות ועל איכות הסביבה ומונע פליטה של גזים רעילים על ידי שריפה שלהם.
גורמים במפעל מוסיפים גם ש"הנהלת המפעל והעובדים נוקטים את כל האמצעים כדי לחזור לפעילות שגרתית בהקדם האפשרי", כמו גם ש"הפעילות מבוצעת בתיאום מלא עם הרשויות"; איגוד הערים לאיכות הסביבה במפרץ חיפה ממהר לדווח שלא נרשמו חריגות במזהמים או על תקלה מסתורית במערך הניטור; והמשרד להגנת הסביבה בודק, בוחן, ומאיים.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה הירוקה
נכון, תקלות מתרחשות, ולא ניתן להימנע מהן. אבל במקרים שבהם תקלה חוזרת שוב ושוב, או במקרים של ריבוי תקלות במתחם אחד, מדובר ברשלנות. ובמקרה הזה תקלה רודפת תקלה - מאחר שגם הלפיד, שאמור להגן על הציבור במקרה של תקלה, לא עובד כראוי - ולראייה העשן השחור והסמיך שנפלט ממנו, אשר ומצביע על הפעלה לא נכונה ושריפה חלקית. לכל אלה מצטרפים גם ליקויים בדיגום בארובה ובדיווח לרשויות. במקרה הזה מדובר בתקלות נראות לעין, הודות לעשן השחור שהיתמר מעל האזור. ומה באשר לתקלות שאינן נראות?
התקלות הרבות והחוזרות במפעל כרמל אולפינים מקבוצת בז"ן, הובילו לאחרונה את המשרד להגנת הסביבה לזמן לשימוע את מנהלי המפעל, מיד לאחר החג. אבל אל תתלו בכך תקוות גדולות. ניסיון העבר מצביע על כך שהזימון לשימוע הוא יותר אמצעי תקשורתי-ציבורי מאשר כלי אכיפה מול המזהמים, ולכל היותר הוא יוביל להגשת תוכנית פעולה לצמצום המפגעים מטעם המפעל, אשר לא היו אמורים להתרחש מלכתחילה. במקרה הגרוע ביותר יספוג המפעל עיצום כספי. גם אם המשרד להגנת הסביבה יראה נחישות למיצוי הדין עם המפעל ומנהליו ולהגיש כתב אישום פלילי, אז צפוי לנו תהליך ארוך שלרוב מסתכם בפסיקה על פיצוי כזה או אחר.
אולם יש דרך אחרת. אם המפעל לא פעל כנדרש, לא עמד בהיתר הפליטה ופלט חומרים מסוכנים, המשרד להגנת הסביבה יכול להוציא צו מנהלי ולהפסיק את פעילותו של המתקן מיידית ועד שהכשלים יתוקנו, ולהראות לכולם מי פה המבוגר האחראי. דרך אגב, חשוב לציין כי כרמל אולפינים לא לבד. רק בתחילת החודש המשרד להגנת הסביבה ערך בדיקות בארובות של חמישה מפעלים במפרץ חיפה, חיפה כימיקלים, כרמל אולפינים, גדיב, גדות מסופים וש.ח. אלחלד, ומצא שכולם מפרים את התנאים בהיתר הפליטה או ברישיון העסק.
לישראל אין חצר אחורית
התעשייה ככלל והתעשייה הכימית בפרט מהוות בסיס מרכזי בכלכלה של מדינת ישראל, תורמות לחלק נכבד מהתל"ג הלאומי ומשמשות מקור תעסוקה לרבים מאזרחי ישראל. לכן המאבק לא אמור לפנות נגד המפעלים ככלל, אלא נגד אותם המפעלים אשר מזהמים ואשר עוברים על החוק. גם סוגיית מיקום מפעלי התעשייה - בלב או בסמוך לאזורי אוכלוסייה - חוזרת ועולה לאחר כל אירוע של תקלות ופליטות של מזהמים ממפעלים, והיא מצריכה התייחסות מערכתית יותר. לעתים קרובות נדמה כי הפתרון הפשוט ביותר הוא להרחיק את המפעל, ובכך להיפטר מהצורך לטפל במפגעים. אבל למדינת ישראל אין חצר אחורית ואין לה את הפריבילגיה להרחיק את המפעלים. יתרה מכך, המפעלים מהווים מנוע צמיחה מקומי לישובים הסמוכים.
כדי להפסיק את הפארסה הזאת דרושה פעילות נחושה ושיתוף פעולה בין הציבור הרחב וארגוני הסביבה, הרשויות המקומיות במפרץ חיפה, המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ומשרד המשפטים והתאחדות התעשיינים. כל הצדדים אמורים להחזיק באינטרס משותף - להמשיך ולפתח את התעשייה בישראל ולהבטיח שתהיה בטוחה ונקייה. אם נדמה לכם שהאינטרסים מנוגדים, אז מישהו מועל בתפקידו.
בראש ובראשונה יש להבטיח שתשלומי הארנונה של המפעלים יופנו להפעלת מערך אכיפה מקיף ובלתי מתפשר באזור לצד מערך ניטור רחב ואמין, ורק אחר-כך לטובת חינוך, רווחה והרחבת תשתיות ברשויות המקומיות במפרץ. בנוסף יש לשקול להפעיל באזור מנגנון ניהול סביבתי ייעודי, למשל כמו במועצה המקומית התעשייתי נאות חובב בנגב, שכל עיסוקו ועניינו יהיה שמירה על פעילות תעשייתית מסודרת ומתוקנת באזור. אולם מה שבטוח הוא שאם מפעל לא פועל כמו שצריך הוא צריך להפסיק לפעול, ובטח שאסור לאפשר לו להתרחב.
הכותב הוא מומחה בתחום הקיימות וההנדסה הכימית ופעיל סביבתי, ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
