חבריו לנשק של אמנון אברמוביץ' הזדעזעו מהמתקפות: "הוא דוגמה ללוחם בצה"ל"
הם לחמו כתף אל כתף, איבדו חברים במלחמה ב-73' - והביטו בתדהמה על המתקפות המילוליות כלפי נהג טנק מג"ד 409 אמנון אברמוביץ', שנפצע קשה וזכה לצל"ש הרמטכ"ל. ותיקי הגדוד, בהם אנשי ימין, מתרעמים על שתיקת הפוליטיקאים הבכירים: "ברגעים כאלה מנהיגים צריכים להשמיע את דעתם"
אמנון אברמוביץ' היה טנקיסט בפלוגה ו' בגדוד 409. הגדוד – אחד משלושת גדודי הטנקים בחטיבה 600 של חיל השריון באוגדה של אריאל שרון – היה מהראשונים שהגיעו למרחב התעלה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. החטיבה נחשבה למובחרת, והטנקים שלה 60-A1 M ("מגח") נחשבו למתקדמים בצה"ל של אותם הימים. אברמוביץ' שימש נהג טנק המג"ד, טנק שמדרך הטבע נע בראש הגדוד. אחרי שלושה ימי לחימה כבר היה ברור שהחטיבה, שעד לתום הקרבות ספגה 120 הרוגים, נוטלת חלק מרכזי בעימותים מן הקשים ביותר במלחמה.
ב-9 באוקטובר 1973, לאחר שהחטיבה הצליחה להדוף הסתערות מצרית על רכס "חמדיה", ניתנה הפקודה להסתער על מתחם "טלוויזיה" בואכה תעלת סואץ.
"מדובר בקרב שניהלנו בלוע הארי ממש. בהסתערות הזאת הטנק הראשון שנפגע היה הטנק שלי, טנק המג"ד. אמנון נפצע גם מההדף וגם נכווה קשות מעוצמת האש בחלל הטנק. הוא היה שרוף לחלוטין. מלכתחילה הוא היה בחור צנום וכעת העור שלו היה ממש תלוי וניגר מעצמות ידיו. זה היה נורא, והתמונה הזו חרוטה בזיכרוני לעד", סיפר תת-אלוף במיל' עוזי בן יצחק, מפקד גדוד 409 במהלך המלחמה ולימים מפקד אוגדה 220 וראש מטה פיקוד מרכז.
אברמוביץ', שהיה לכוד בעמדת הנהג, לא ידע שמפקדו ושני החיילים הנוספים שבטנק הועפו ממנו כשנפגע. הוא המשיך להסיע את הטנק שכולו בוער כדי להגיע לאזור מוגן, עד שהטנק נעצר כשנתקע בדיונה.
"אמנון נלחם מלחמת גבורה כפולה", אמר תא"ל בן יצחק, "גם בקרב שבשטח וגם בקרב השיקום על חייו". בדיוק בשל כך בן יצחק מזועזע כל-כך מההתקפות שהחייל האמיץ שלו סופג ברחוב וברשתות החברתיות: "מדובר בלוחם מובהק, שנפצע קשות תוך כדי לחימה מאש אויב. הוא דוגמה ללוחם בצה"ל וכולנו בגדוד תומכים בו תמיכה מלאה. זה בכלל לא עניין של ימין או שמאל. בתוך הגדוד יש מגוון של כל הדעות הפוליטיות בציבור הישראלי. אנחנו רעים לנשק ומגנים גינוי מוחלט את האופן שבו חוליגנים מנסים להטיל בו דופי".
בן יצחק התקשה להסתיר את אכזבתו מהמנהיגות בישראל: "הייתי מצפה שנשמע גינוי טוטאלי ומוחלט, על אחת כמה וכמה מבעלי עבר צבאי. חוליגניות רחוב כזו כפי שהוטחה באמנון הצריכה מענה מיידי מצדה של המנהיגות הפוליטית בישראל, בלי קשר לעמדות הפוליטיות השונות. אבל היא דוממת למרבה האכזבה".
עוזי בן יצחק אינו היחיד. למעשה כל צמרת גדוד 409 לשעבר, בלי קשר לעמדות הפוליטיות – מקצתם אנשי ימין ומקצתם אנשי שמאל – הביעו שאט נפש מההתקפות על אברמוביץ'. דומה שבדברים שנשמעו אין רק ביטוי לאחוות לוחמים מבוגרים, אלא התרעמות גורפת על הסגנון שפשה בשיח הציבורי בישראל. בעיקר הם כועסים על היעדר כל תגובה מצד הפוליטיקאים הבכירים כלפי ההתבטאויות שאחד הלוחמים הוותיקים בגדוד הגדיר באוזנינו "זוהמה מילולית אלימה של אספסוף מוסת".
חייל נהדר, דרוך כקפיץ
"אמנון היה חייל שלי, חייל נהדר, דרוך כמו קפיץ, וברור היה שיתנדב לנהוג בטנק המג"ד", אמר סגן-אלוף במיל' עידו מור, מפקד פלוגה ו' בזמן המלחמה ולימים המג"ד. "אני מרגיש כאילו אני זה ששלחתי את אמנון לטנק המג"ד, ושבגללי הוא נשרף, וחובתי לעזור לו כל החיים. לתחושתי המדינה מידרדרת מדחי אל דחי. הכול מותר, הכול פרוץ, כל אחד יכול להתיז מהפה מה שבא לו, אין גבולות לשום דבר – החל מהפוליטיקאים וכלה באנשים ברחוב. משתלטת עלינו תרבות של אספסוף, והממשלה וראש הממשלה לא מנסים לשרש את הנגע הזה. להפך".
ניכר בסא"ל מור שהוא דיבר מדם לבו: "מה היינו עושים אם באירופה מישהו היה צועק 'חבל שהיטלר לא סיים את העבודה'? הרי כל הארץ הייתה בוערת. אבל כאן הכול מותר, ועוברים לסדר היום. המדינה שלחה את אמנון לקרב, הוא נלחם ונשרף והיה קרוב מאוד לאבד את חייו. הוא סבל סבל נורא ועד היום סובל. והנה בא איזה אחד ואומר 'חבל שלא נשרפת לגמרי'. ואין פוצה פה ומצפצף. לאן הגענו? לאן נגיע?"
"מנהיגים שמנצלים את האווירה ומתדלקים"
בן יצחק ומור אינם היחידים במפקדת הגדוד שממש סוערים מאז נחשף הסרטון, שבו נראה הפרשן הפוליטי מותקף מילולית מחוץ לבית הדין הצבאי ביפו, שם נערך משפטו של החייל אלאור אזריה.
סגן-אלוף במיל' עמוס אונגר היה סמג"ד 409 ולימים המג"ד. הוא בן למשפחה בית"רית ותיקה, פעיל עבר בליכוד, ומנכ"ל משרד השיכון בתקופת השרים דוד לוי ואריאל שרון: "אם לא היה את הגדוד הזה ואת הכוחות שלחמו שם, המצרים היו מגיעים לנגב. אמנון אברמוביץ' לא רק שגילה אומץ בשדה הקרב, הוא ממשיך ומגלה אומץ לב אזרחי וציבורי זה עשרות שנים. מאוד מטריד שאיש – לא ראש הממשלה, לא שריה, לא הפוליטיקאים שמרכיבים את הקואליציה – לא יצא בגינוי. למעשה הם נותנים רוח גבית לתופעה ומעצימים אותה. לא נותר אלא לנו, חבריו לנשק של אברמוביץ', לעמוד מול הזרם העכור הזה ולגבות את החייל שלנו. ולדאבון הלב ישנם מנהיגים שמנסים לנצל את האווירה הזו, וישנם אף כאלה שמתדלקים אותה. אם מתוך הזדהות ואם מתוך שיקולי פריימריז כאלה ואחרים".
באותה מתקפה ב-9 באוקטובר 1973, שעלתה בעשרות הרוגים ופצועים, נפלו גם שבויים. אחד מהם הוא סגן-אלוף במיל' גיורא האן ששימש אז מ"פ פלוגה ז' בגדוד 409. גם הטנק שלו נפגע באותה מתקפה שבה נשרף אברמוביץ'. אלא שהמצרים לכדו אותו בטרם חולץ: "הייתה הרגשה שאנחנו מצליחים ופתחנו בהסתערות. אבל מיד נקלענו למארב טילים מכיוון 'החווה הסינית'. בין השאר אמנון נפגע קשות ואני נפלתי בשבי המצרי".
בנוגע למתקפה המילולית על אברמוביץ' קבע האן: "האמירות שאנחנו שומעים בטלוויזיה ובאינטרנט הן נוראות. אין מקום לאמירות כאלה. זה דבר נורא. אמנון חירף את נפשו. רוב היחידות נשחקו עד דק, והמעטים שנותרו, רובם ככולם על-בסיס אנשי מילואים, עמדו בין המצרים למדינת ישראל. הוא בגופו הגן על כולנו. לאמירות שהוטחו בו אין שום מקום".
רב-סרן במיל' שאול גוטמן, שהיה סמ"פ במלחמה וכיום הוא פרופסור בטכניון: "מבחינה פוליטית אני מהצד הקוטבי הנגדי לדעותיו של אמנון אברמוביץ'. אני איש ימין מובהק", העיד על עצמו פרופ' גוטמן, שעם פרוץ המלחמה השהה את לימודיו באוניברסיטת ברקלי והגיע ארצה כדי להילחם לצד חבריו. "אף על פי שאני לא מסכים כמעט לאף מילה שיוצאת מפיו של אמנון אברמוביץ', עלינו לשמר ולשמור על חיילינו מכל משמר. זה המכנה המשותף האחרון שנותר לנו. להגיד לחייל בגדוד 'הלוואי והיית נשרף בטנק' זה דבר שגורם לי לשאט נפש. כפרשן אמנון מדבר סרה בחלקים מהציבור הישראלי, אבל זה חלק מהדמוקרטיה, בניגוד לפגיעה בחיילי צה"ל. לשיח הציבורי מותר להיות סוער, אבל צריך להשאיר את החיילים – ולא את הצבא – מחוץ לתחום".
"אנחנו על מדרון חלקלק, היכן המנהיגות?"
סגן-אלוף במיל' משה רייך היה קצין הקשר הגדודי באותו הקרב ב-9 באוקטובר: "שמעתי ברשת הקשר את עוזי מודיע שהטנק שלו נפגע", סיפר רייך. "לא הכרתי את אמנון אישית אבל הוא היה חייל מאוד מוערך עוד לפני הפציעה. הוא היה אחראי וממושמע, והבטן מתהפכת כשאתה שומע מה קורה היום".
לרייך דעות פוליטיות הפוכות לאלה של גוטמן עמיתו: "ביבי סימן את השמאל בתור חצי-בוגדים, ואם לא חצי אז שלושת-רבעי בוגדים. ואם אתה כזה אז כבר לא חשוב מה אתה אומר. אתה הרי 'בוגד ועוכר ישראל'. פשוט כי אתה לא מהימין, לא מה'לה-פמיליה'. המקרה הזה המחיש עד כמה שהשיח הפוליטי במדינה הידרדר. זה נשמע קיצוני אבל לצערי לא יוצא דופן. אמרו עלינו אחרי השואה ש'חבל שהיטלר לא סיים את העבודה' והאמירה הזו היא באותה הרמה".
הוא הוסיף כי "מנהיגים צריכים ברגעים שכאלה להשמיע את דעתם, לכוון את דעת הקהל ואת דעת הציבור שלהם. לא מתוקף היותם חכמים גדולים אלא מתוקף חובת המנהיגות שלהם. אבל אם יש לנו מנהיג שהפגין את עולמו באמירה הזכורה לרע 'השמאל שכח איך זה להיות יהודים', אז מה אנחנו מתפלאים? זו מנהיגות שמתמחה בלעודד ריב ומדון, להעצים מחלוקות. אין להם עניין בדיון ענייני אלא בפסילה גורפת של מי שמביע עמדות שאינן נוחות להן. אני מאוד חושש שאנחנו לא רחוקים ממלחמת אזרחים".
סגן-אלוף במיל' יגאל אבירי שירת בגדוד הסיור החטיבתי בדרגת סרן והיה באותו הקרב: "אמנם ההתבטאויות נגד אמנון הן הקצה המוקצן, כמו מוגלה שיוצאת החוצה, אבל הן משקפות את השיח הציבורי הבעייתי כאן בתקופה האחרונה. ומה יחשוב אז חייל קרבי שהולך היום לקרב? איזה גיבוי הוא יקבל מהאנשים שנשארים בעורף?"
ד"ר יוני נוקד, שהיה אז השליש הגדודי ונחשב כהיסטוריון הלא-רשמי של הגדוד, ציין כי "זה היה יום מאוד קשה לגדוד. בסופו חסרו לנו 30 אנשים ממצבת הכוחות. איך אפשר להגיד לאדם שחווה את התופת, שנשרף, ששכב שנתיים בבית חולים ועבר עשרות ניתוחים, איך אפשר להגידו לו 'אתה בוגד'? זה חילול הקודש ממש. זה חילול כל הערכים שעליהם גדלנו והתחנכנו. הוא היה אחד מאלה שהשתתפו בהצלת הבית והוא כמעט מסר את נפשו וסבל מעינויי תופת. אז לעמוד מולו ולהגיד 'חבל שלא נשרפת'?"
נוקד הפנה אצבע מאשימה כלפי הממשלה: "המדרון הוא חלקלק ואנחנו לא יודעים מתי יעברו משלב דיבורים לשלב של פגיעה פיזית. האם זה ויכוח בין שמאל לימין? לא! המילה 'בוגד' הפכה להיות מטבע לשון קלה מדי ומישהו עלול לפרש אותה כקריאה לפעולה פיזית. וכאן נשאלת השאלה היכן בנימין נתניהו כראש ממשלה וכאיש סיירת מטכ"ל וכאחד שמאדיר את חשיבות הנושא הביטחוני. איפה ביבי? האם שוב יעמוד על המרפסת ויגיד 'לא ראיתי, לא שמעתי'? עוד פעם מתעלם מכל מה שקורה בשטח?"
בצל"ש הרמטכ"ל שהוענק לאברמוביץ' לאחר המלחמה נכתב: "במהלך ההתקפה על היעד, נפגע הטנק שסמל אמנון אברמוביץ' נהג בו והחל לבעור. למרות שידיו ובגדיו החלו לבעור, המשיך בנהיגה, כי סבור היה שנשארו אנשים בטנק. במעשה זה גילה סמ"ר אמנון אברמוביץ' דבקות במשימה ואומץ-לב".
אל"מ טוביה רביב, מי שהיה מח"ט חטיבה 600 במהלך המלחמה אומר: "אני מבקש להצטרף לאלה שהביעו את דעתם השלילית על ההתקפה על אמנון אברמוביץ', שהיה חייל בחטיבה. אנחנו נשמח לפגוש את אמנון בטקס הזיכרון לחללי החטיבה ולחבק אותו".
לפנייה לכתב/ת 
