הישג פוליטי לנסראללה. נשיא חדש ללבנון
הגנרל מישל עוון הוא מהדמויות הפוליטיות הוותיקות במדינה. הברית בינו לחיזבאללה החלה כבר במסמך הבנות לפני מלחמת לבנון השנייה, ועכשיו נסראללה מקווה להגדיל את השפעתו. מתנגדיו מזהירים: איש לא צפוי והפכפך. אחרי ההשבעה לנשיא זכה עוון לברכות גם מרוחאני ומאסד
אחרי שנתיים וחצי בלי נשיא בלבנון נבחר אתמול (יום ב') לתפקיד הגנרל הנוצרי מישל עוון. אחרי נאום ההשבעה הוא זכה לברכות מבני בריתו בחיזבאללה וגם מנשיא איראן חסן רוחאני ומנשיא סוריה בשאר אל-אסד. עוון (81) הוא אחת הדמויות הבולטות בפוליטיקה הלבנונית כבר שנים רבות.
עוון מונה ב-1984 למפקד צבא לבנון, ומאז מכונה "הגנרל". את טבילת האש הפוליטית עשה ב-1988, כשהנשיא אמין ג'ומייל הטיל עליו להקים ממשלת מעבר שתכשיר את הקרקע לבחירות לנשיאות. אך בעקבות המצב במדינה הדבר לא התאפשר, ועוון הקים ממשלה צבאית וניהל את ענייניה מארמון הנשיאות בבעבדא ליד ביירות. בשנתיים שנותר שם הוא ניהל שתי מערכות צבאיות, שאמנם לא הצליחו להוציא את הכוחות הסוריים מלבנון, אך מיצבו אותו כמנהיג הנוצרי הבולט באותה תקופה.
התערבות בינלאומית וסעודית הובילה באוקטובר 1989 לחתימת "הסכם טאיף", שלימים הוביל לתום מלחמת האזרחים. ההסכם חילק למעשה את העוגה הפוליטית ואת מוקדי השליטה בין העדות השונות בלבנון השסועה והמפולגת. עוון, שידוע כאדם דעתן ולא "יס מן", הודיע כי הוא מתנגד להסכם שפוגע, לדבריו, בריבונות של לבנון. עוון גם התנגד להחלטת חברי הפרלמנט הלבנוני למנות נשיאים חדשים למדינה.
במקביל התהדק החבל של הכוחות הסוריים סביב צווארו, ובאוקטובר 1990 הוא נאלץ להימלט לשגרירות הצרפתית בביירות. שם נותר כמה חודשים עד שעזב לגלות בצרפת - גלות שבה שהה לא פחות מ-15 שנים. שם הוא ייסד את "הזרם הלאומי לחופשי", לימים מפלגתו בלבנון.
ואז הגיעה ההתנקשות בראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בפברואר 2005. האירוע ששינה את לבנון כולה והצית את מה שמכונה "מהפכת הארזים", גל של מחאות עממיות נגד הנוכחות הסורית במדינה. ההתפתחויות שהובילו בסופו של דבר לנסיגה של הכוחות הסוריים מלבנון אחרי עשרות שנים. במקביל הם גם סללו את הדרך עבור עוון, שעזב את לבנון בגלל אותה נוכחות, וחזר לביתו.
חודש אחרי חזרתו הוא הפתיע את כולם כשזכה עם מפלגתו ב-21 מ-128 המושבים בפרלמנט. "צונאמי", כינה אותו המנהיג הדרוזי וואליד ג'ונבלאט, אחרי שהצליח להגיע לתוצאה הזאת מבלי אף שותף או בן ברית. מאותה תקופה החלו המניות של עוון לנסוק בעדה הנוצרית. תומכיו כינו אותו "המנהיג הנוצרי החזק" ודרשו שיהפוך לנשיא.
בהתאם להסכם טאיף נשיא לבנון חייב להיות מהעדה הנוצרית. בקרב תומכיו הוא נתפס כאיש אמיץ, נקי כפיים, שהצליח להתברג לפוליטיקה הלבנונית מבלי שהגיע מהשושלות המסורתיות וכמי שהצליח לממש את שאיפותיהם של הנוצרים במדינה. אולם עוון הוא אינו של איש של קונצנזוס וקנה לעצמו יריבים רבים שרואים בו אדם קשה והפכפך בעמדותיו, שמוכן להקריב את עקרונותיו כדי להיות נשיא. הוא גם מואשם על-ידי יריביו בכך שהוא מסדר ג'ובים לבני משפחתו ובראשם גיסו, שר החוץ וחבר הפרלמנט ג'ובראן באסיל, שהחליף אותו בראשות יו"ר הזרם הלאומי החופשי.
אחת מנקודות הציון של אותה "הפכפכות" הייתה בפברואר 2006, עת עוון הימם את כולם כשחתם על מסמך הבנות עם ארגונו של חסן נסראללה, בן הברית הקרוב ביותר בלבנון של המשטר הסורי שממנו סלד עוון במשך שנים. לאחר מכן אף ביקר עוון שלוש פעמים בדמשק בין 2008 ל-2010 ונפגש עם נשיא סוריה בשאר אסד.
ההעדפה הגבירה עוד יותר את המתח בין חיזבאללה והמחנה שלו (ה-8 במרס) לבין המחנה המתנגד לו (מחנה ה-14 במרס), שבראשו עומד בנו של ראש ממשלת לבנון לשעבר ויו"ר זרם "אל-מוסתקבל", סעד אל-חרירי. בתחילה הוא התעקש להריץ את יו"ר הכוחות הלבנוניים, סמיר ג'עג'ע, מבקר חריף של חיזבאללה וציר ההתנגדות לתפקיד הנשיא. בכך נראה שלא היה ניתן לגשר על הפערים בין המחנות ובייחוד בין נסראללה לאל-חרירי, שגם כך יחסיהם עלו על שרטון בעקבות המעורבות של חיזבאללה במלחמה בסוריה.
אולם בדצמבר 2015 יזם אל-חרירי מהלך מפתיע שבמסגרתו החליט להעביר את תמיכתו מג'עג'ע ליו"ר זרם הנפילים, סלימאן פרנג'יה, חבר קרוב של נשיא סוריה בשאר אל-אסד, וגם של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. חרף הפיתוי, בחיזבאללה התעקשו להמשיך לתמוך בעוון כנשיא, למרות החיבה הרבה לפרנג'יה שידוע בתמיכתו בציר ההתנגדות.
לא עבר חודש וסמיר ג'עג'ע במהלך משלו החליט ללכת נגד בן בריתו סעד אל-חרירי, ולתמוך גם כן בעוון כנשיא. ההתפתחות הזו יצרה קרע במחנה ה-14 במרס. אך אל-חרירי עדיין התבצר בעמדתו עד לפני שבועיים, אז הודיע כי למען האינטרס של המולדת הוא מוכן לתמוך במועמדותו של עוון לנשיא. הכרזה זו הולידה תסיסה רבה בזרם "אל-מוסתקבל", שלא מעטים מחברי הפרלמנט הנמנים עמו הביעו התנגדות למהלך, שסביר להניח שתואם עם סעודיה.
באופן אירוני שלושה ימים לאחר מכן נסראללה יישר קו עם אל-חרירי ואף הכריז כי אין לחיזבאללה התנגדות שסעד אל-חרירי יחזור להיות ראש הממשלה. עם זאת, גם אחרי יישור הקו הנדיר בין נסראללה לאל-חרירי נותרו גורמים במערכת הפוליטית הלבנונית משני המחנות שלא ממש התלהבו מהרצתו של עוון לנשיאות. מביניהם יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, יו"ר תנועת "אמל" השיעית שנחשבת לבת ברית של חיזבאללה. הוא דווקא העדיף את פרנג'יה על כס הנשיאות וגם פרנג'יה עצמו לא ויתר עד לרגע האחרון וניסה לשכנע את נסראללה, אך זה לא נסוג מתמיכתו בעוון. לכאורה נראה כי נסראללה יצא עם ידו על העליונה וכופף את מתנגדיו, אך לא מן הנמנע כי נסראללה עוד יתחרט בהמשך על התעקשותו לתמוך בעוון לאור אישיותו הבעייתית וההפכפכה.
לפנייה לכתב/ת 
