בן 92, רב עיר כבר 65 שנה: היוזמה להגביל את כהונת הרבנים
רבני הערים מהדור הוותיק יכולים לכהן ללא הגבלה, גם לאחר גיל 90 וכשמצבם הרפואי לא מזהיר. הצעת חוק שיוזמים "נאמני תורה ועבודה" מבקשת להסדיר את התקנות כדי שהרב יוכל למלא את תפקידו לא רק במילוי טפסים אלא גם "להוות משענת רוחנית ונפשית לתושבים"
שכר: 35-30 אלף שקל בחודש. תקופת כהונה: עד 120. בוס: אין. לידי ynet הגיעה הרשימה המלאה של רבני היישובים המבוגרים בישראל, ובהם גם 14 שיסיימו את תפקידם, שמשכורת נאה בצדו - רק ביום מותם. הקשיש ביותר, בן 92, מכהן כרב עיר כבר 65 שנה - אבל שום דבר לא יוציא אותו לגמלאות, למרות מצבו הבריאותי הרופף.
מאז קום המדינה ובמשך 27 שנים מונו רבנים לכהונה שאינה מוגבלת בזמן. מאוחר יותר הבין המחוקק כי יש להגדיר גיל פרישה, בדומה לנהוג אצל עובדי הציבור האחרים, והחליט כי רב שנבחר משנת 1974 יכהן עד גיל 80. ב-2007 צומצם הפער עוד יותר, ותיקון נוסף של החוק קבע כי הרבנים יופרשו כבר במלאות להם 75.
לפי שני השינויים, הכהונה מסתיימת באופן רשמי בגיל 70, אך אם הרב מתפקד כראוי ונמצא בקו הבריאות, ניתן להאריך אותה בחמש שנים נוספות – פעמיים (לפני 2007) או פעם אחת (אחריה). כך או כך, מאז 1974 נרשם רק מקרה אחד שבו הופסקה כהונתו של רב עיר בשל מצבו, אף שרבנים רבים חצו את גיל 90 וחלקם מתקשים לתפקד.
מהרשימה שחושף כעת המשרד לשירותי דת לבקשת תנועת "נאמני תורה ועבודה", עולה כי לא פחות מ-40 רבני עיר מכהנים עברו את גיל 70, 12 מהם אף חצו את ה-80, ואחד, כאמור, הוא בן יותר מ-90. לצדם ניתן להזכיר שניים נוספים שכיהנו עד גיל 96 ו-94 ונפטרו בשנה האחרונה בשיבה טובה.
המבוגר ביותר הוא רב העיר רמת השרון, יעקב אדלשטיין, בן 92, שכבר אינו בקו הבריאות. הוא מונה לתפקיד ב-1951, לפני 65 שנה - לזמן בלתי מוגבל. לפני כמה חודשים אושפז הרב בבית החולים לתקופה ממושכת בגלל מחלה קשה בדרכי הנשימה. הוא נותח, ומועצת הרבנות הראשית נאלצה להכריז עליו כנבצר ולהעביר את סמכויותיו לרבנים אחרים.
אם לא די בגילו המתקדם ובמצבו הרפואי של הרב אדלשטיין, מוטל עליו עומס עבודה גדול גם כאחד ממנהיגי הציבור הליטאי. זאת ועוד: כרבה של רמת השרון הוא מחויב לגור בעיר, אך מכהן גם כרב שכונה בבני ברק. רק התערבות יוצאת דופן של המשרד לשירותי דת יכולה להביא לפרישתו. עד היום הליך כזה נעשה רק ברבה המנוח של כפר סבא, יעקב פנחס שיר, לאחר שאושפז במוסד סיעודי.
בן 80 - לגבורות
ערי השרון כובשות גם את שני המקומות הבאים בצמרת רשימת הרבנים המבוגרים: הרב אברהם שלוש מכפר סבא הוא בן 87 ומכהן 57 שנים, והרב יצחק יעקובוביץ' מהרצליה עבר את ה-86 והוא כבר 63 שנה בתפקיד.
במקום הרביעי נמצא הרב שמחה קוק מרחובות – גם הוא בן 86, עם ותק של 44 שנים ברבנות העיר, ואחריו הרב יהודה וולפא מראשון לציון – בן 85 ו-47 שנות ותק, הרב משה הדאיה מאילת – 81 ו-59, והרב דוד צדקה מפרדס חנה – 80 ו-50.
גם כהונתו של הרב צפניה דרורי מקריית שמונה, בן 79, 48 שנים בתפקיד – לא מוגבלת, וכך גם הרב יצחק פרץ מרעננה (78): 48 שנות שירות לציבור. את העשירייה הראשונה נועל הרב משומר צוברי מגן יבנה – 77 ו-56 שנים בתפקידו, ואחריו הרב יעקב רוזנצוויג מאבן יהודה – 76 ו-44, הרב שלמה טובים מיהוד – 76 ו-50, הרב יוסף אלבו מערד – 74 ו-50, והרב משה טוביאס מקדימה – בן 73, מכהן כבר 44 שנה.
חמישה רבנים נוספים בני 80 וארבעה בני 79 מונו בשנים 2007-1974, "הדור השני", וצפויים לפרוש בקרוב לגמלאות. אחד מהם הוא רב העיר תל אביב, ישראל מאיר לאו, לשעבר הרב הראשי לישראל. 17 רבנים נוספים הם בני 77-70.
גיל פרישה? רק לחלשים
תקופת הכהונה של הרבנים המקומיים – גם אלה שמונו בשנים האחרונות – חריגה מאוד ביחס לעובדי ציבור אחרים. לדוגמה: שופטים יוצאים לגמלאות בכל מקרה בגיל 70, ירצו או לא, גם אם הם בשיא כוחם וללא אפשרות לתקופת הארכה. לפני חצי שנה דחה בג"ץ עתירה של פרופסורים מהאקדמיה, שביקשו להמשיך לעבוד גם אחרי גיל 67.
למעשה, מלבד הרבנים, רק הנשיא, מבקר המדינה ונציב התלונות על שופטים אינם פורשים בגיל 67 או 70. לגביהם ניתן להניח כי אם תפקודם ייפגע משמעותית בגלל גילם או מצבם הרפואי, תדאג הכנסת לסיים את כהונתם. אצל הרבנים זה לא קורה בדרך כלל.
לדבריו, ניתן לעקוב אחרי ביצוע המשימות ה"טכניות" בשירותי הדת, כמו חתימה על תעודות כשרות ונישואים או דאגה לפעילות המקוואות, אבל זהו רק חלק קטן בעבודת רב העיר. הפעילות העיקרית שלו היא בלתי-פורמלית, ועל כך אין איש יכול לפקח.
"הרב צריך למסור שיעורי תורה", הסביר, "אבל לא רק זה – מניסיוני עם הרב שטרן, רב עיר מחזק את הקשר עם הציבור והקהילות, מכתת רגליים יום ולילה, בשבתות ובימות החול, בין בתי כנסת, מנחם אבלים, משתתף בשמחות, משכין שלום-בית בין בני זוג, מהווה משענת רוחנית ונפשית לתושבים".
קוטשר אמר עוד: "רובם ככולם עושים את זה במסירות, אבל אם רב אחד מעדיף לשבת בבית או להתעסק בדברים אחרים במקום לשרת את תושבי העיר, או שסתם אינו מסוגל לתפקד, על זה קשה מאוד להצביע, וגם אין בוס שיראה את זה".
רבה של קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית, הרב ד"ר רצון ערוסי, סבור כי דווקא מגוון התחומים שבהם עוסק הרב הופך את התפקיד לייחודי, והדבר מצדיק את אי-הגבלת הכהונה. "בעולם המושגים של הציבור הכללי, זה דבר חיובי להגדיר זמן כדי שכוחות צעירים ורעננים ייכנסו", אמר, "אבל כאן זה אחרת. היהדות לא רואה את הרבנות כעוד עיסוק, כתעסוקה, אלא כייעוד".
ערוסי מצהיר כי "הרבנות הראשית מתנגדת, ובצדק, לכל המגמות האלה של הגבלת הרבנים", ומסביר כי "ככל שהרב נעשה זקן יותר, וכל עוד הוא ממשיך לראות את עבודתו כשליחות וכוחותיו הגופניים טרם בגדו בו – אז אדרבה, ניסיונו העשיר, הידיעות העצומות והאישיות שלו מקרינים ומועילים מאוד לציבור שאותו הוא מנחה ומנהיג, והוא יכול לתרום יותר. הנה, אנחנו באמת רואים שגם אחרי שרבנים פרשו לגמלאות, לא מפסיקים ללכת אליהם.
עם זאת סבור הרב ערוסי כי הרבנות מעלה בתפקידה כאשר לא הקימה מנגנון פנימי שיפקח על תפקודם של הרבנים המקומיים, ובכך גם שיחקה לידי אלה ש"רוצים לגמד אותה", כלשונו. "זה היה מחדל", אמר, "רשלנות שגרמה לגול עצמי".
לדבריו, "יש רבנים שבעוונותינו לא כשירים גופנית או נפשית, או כאלה שמועלים בתפקידם מבחינה ערכית ורוחנית. לא אחת קראתי לחבריי במועצת הרבנות: יש לנו ועדת משמעת, בואו ניקח את עצמנו בידיים לפני שיבואו עלינו גזירות מבחוץ. אם היינו מפקחים על זה בעצמנו, היינו בולמים את המגמות האלה".
ערוסי סבור כי במצב הקיים, שבו כהונת הרבנים כבר הוגבלה, ראוי לכל הפחות לאפשר להם להישאר בלשכותיהם גם לאחר הפרישה לגמלאות. "הם לא יחתמו על תעודות נישואים, אבל מנהיגים רוחניים הם כן. יש כאן אינטרס ציבורי מובהק, למי שירצה לבוא להתייעץ, לקבל ברכות והנחיות".
"אחרי שהרב ישראל מאיר לאו סיים לכהן כרב הראשי לישראל, לא היה מי שיכתוב בשבילו מכתבים, עד שמונה לרב של תל אביב", סיפר ערוסי. "זה נורמלי? יש מישהו שיכול לערער על התרומה שלו לחברה?"
למנות רבנים קשובים
לאי הגבלת הכהונה של רבני הדור הראשון ולדחיית פרישתם לגמלאות של בני הדור השני והשלישי יש גם משמעות כלכלית: רבנים שנבחרו לתפקיד עד שנת 2005 משתכרים 35-28 אלף שקל בחודש (הרמה מחושבת ביחס לשכר היסוד של שר בממשלה ומשתנה בהתאם למספר התושבים ברשות המקומית), ומי שמונה מ-2006 – בין 16.5 ל-30 אלף שקל (מחושב על פי שכר מנכ"לי הרשויות).
בתנועת "נאמני תורה ועבודה" מבקשים כבר שנים לקדם את רפורמת "המודל הקהילתי-דמוקרטי", לפיה תיקצב תקופת הכהונה של רבנים מקומיים, אך הם יוכלו להיבחר לקדנציות נוספות, ללא הגבלה, אם הם יוכיחו את עצמם וייהנו מאמון התושבים. היוזמים כבר הניחו על שולחן הכנסת הצעת חוק בעניין בעזרת ח"כ לשעבר ינון מגל, ויעשו זאת שוב במהלך מושב החורף שנפתח השבוע.
"מעמדו של הרב המקומי נמצא בשפל", אומרים בתנועה, "רוב הציבור לא מכיר את הרב הראשי של העיר ולא מחובר אליו. אנו סבורים כי מציאות שבה הוא יצטרך להיבחר מחדש על ידי תושבי המקום, תבטיח שימונו רבנים הקשובים יותר לרחשי וצורכי החברה, עומדים בסטנדרטים של מִנהל תקין ולא חיים ב'מגדל השן'".
את הנכונות לחזור למצב שבו רבני עיר מכהנים "עד 120" הסבירו: "רבנים רבים עוד כוחם במותנם בגיל זה, ועל כן אם הם מקבלים את אמון הציבור וכשירים רפואית לכהן בתפקידם, יש לאפשר זאת, בדומה לכל נבחר ציבור אחר".
לפנייה לכתב/ת 
