מותר לנכדים להתאבל על סבא, כשאין מי שיתאבל?

שאלה:

סבא שלנו נפטר. האם חלה עלינו, הנכדים, תקופת אבלות, מאחר ואמא שלנו – בתו – איננה בין החיים? (ג').

תשובה:

בפטירת אדם יקר וקרוב, מתעוררים רגשות של צער וכאב. ככל שהאדם קרוב יותר, קשור יותר לחיים של הנשארים – הצער גדול יותר. במובן זה, אין הבדל בין קרוב משפחה לאדם זר שהיה מקורב לנפטר. אדרבה, לפעמים הקשר בין האדם הזר גדול וחזק יותר מהקשר של הנפטר לבני משפחתו הקרובים.

עם זאת, הלכות האבלות ביהדות מוגדרים ומדויקים. ההלכה קובעת כי צריך להתאבל על שבעה קרובים: אב, אם, אח, אחות, בן, בת ובן זוג. האבלות על כל הקרובים היא שלושים יום, חוץ מהאבלות על הורים שנמשכת שנה שלמה.

ברשימה זו לא מופיעים נכדים, אם כי, כאמור לעיל, ייתכן שהקשר בין הסבא והנכדים היה קרוב ביותר, ובמיוחד אם בתו – אם הנכדים – איננה בחיים.

לכן על הנכדים לא חלים דיני אבלות; הם אינם צריכים לשבת "שבעה", ואין עליהם הגבלות - לא שלושים יום ובוודאי שלא שנה שלמה. עם זאת, חלק מההתייחסות לנפטר היא אמירת "קדיש" לזכרו במשך 11 חודשים מהפטירה, והנצחתו בדרכים שונות.

את זה הנכדים יכולים לעשות. כלומר, לומר "קדיש" ושאר פעולות חיוביות (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).