הקרב על מוסול: כולם נגד דאעש - וגם זה נגד זה
65 אלף לוחמים, והמון אינטרסים מנוגדים. טורקיה איימה על עיראק ושלחה תגבורות לגבול, סעודיה ואיראן במסלול התנגשות - וארה"ב עוצמת לעתים עין מהמעורבות של טהרן בלחימה. מי נגד מי במערכה על בירת דאעש בעיראק - ואיפה המנהיג אל-בגדדי?
יותר משנתיים עברו מאז מנהיג ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש), אבו בכר אל-בגדדי, נשא את נאומו המכונן במסגד בעיר מוסול, אחרי שאנשיו הדהימו את העולם כשהשתלטו על העיר האסטרטגית בצפון עיראק. מאז, העיר הפכה למעוז הבלתי מעורער של הארגון, שהידק את אחיזתו שם הודות לקשיים של הכוחות הפנימיים במדינה המשוסעת והכוחות האזוריים להתאחד נגדו.
אומנם במהלך השנה האחרונה התרבו הסימנים להתגבשות אותה קואליציה, עם גירוש דאעש ממעוזיו בפלוג'ה ורמאדי במערב עיראק, ולפני כן בתיכרית שבמרכז ארץ הפרת והחידקל, אך רגע האמת הוא ללא ספק הקרב על מוסול, שמעבר להיותה סמל ההתפשטות של הארגון, יש לה גם משמעות אסטרטגית עבור לא מעט כוחות אזוריים.
"שנת 2016 תהיה שנת התבוסה של דאעש", הבטיח לא אחת ראש ממשלת עיראק השיעי, חיידר אל-עבאדי, ואכן לפני יותר משבועיים, אחרי הכנות רבות ובעיקר מבצעים צדדיים, החל המבצע הגדול ביותר לכיבוש העיר עם הודעתו של אל-עבאדי באישון לילה.
"אל-בגדדי כבר לא במוסול"
עם זאת, ההתפתחויות האחרונות במוסול והתקדמות הכוחות העיראקיים לא מפריעות לדאעש להמשיך לפרסם תכני תעמולה שנועדו בעיקר ל"נתיני הח'ליפות". אמש (ה') פרסם השבועון "א-נבא'" את הנוסח המלא של הנאום הנדיר שאל-בגדדי נשא שלשום בלילה, תחת הכותרת: "זה מה שהבטיחו לנו אללה ושליחו".
שר החוץ של בריטניה, בוריס ג'ונסון, אמר בהקשר זה כי מקורות מודיעין מערביים מאמינים שאל-בגדדי כבר לא נמצא במוסול. בהתייחסות חריגה לנושאי מודיעין, ג'ונסון הוסיף כי הקלטת של אל-בגדדי שקוראת לתבוסה של הכוחות העיראקיים הנלחמים על שחרור מוסול היא "אירונית באופן אכזרי, שכן חלק מהמודיעין שבידינו מצביע על כך שאל-בגדדי עצמו התפנה מזירת הלחימה, ובכל זאת הוא משתמש באינטרנט כדי לעודד אחרים לקחת חלק באלימות".
על פי ההערכות, במבצע לשחרור מוסול משתתפים 65 אלף לוחמים, אך הם לא מקשה אחת, ומאחורי כל גורם עומד כוח אזורי עם שורה של אינטרסים – דבר אשר מעלה את השאלה הקריטית מה יהיה ביום שאחרי ארגון "המדינה האיסלאמית" במוסול ומי באמת ישלוט בעיר האסטרטגית.
מי שניצב בקדמת עשרות אלפי הלוחמים הוא הצבא העיראקי המשוקם, שנסוג ממוסול בשנת 2014 ללא קרב. זהו צבא שבמשך חודשים רבים קיבל הדרכה מיועצים של מדינות הקואליציה נגד דאעש, בהנהגת הממשל האמריקני.
כחלק מהפעילות של הכוחות המזוינים העיראקיים נגד ארגון "המדינה האיסלאמית" ניתן לציין עוד שני גורמים משמעותיים. הראשון הוא הכוחות המובחרים למאבק בטרור, שהוכיחו בשנתיים האחרונות את חשיבותם בשחרור מעוזי דאעש ברחבי עיראק. השני הוא המשטרה הפדרלית של עיראק וכוחותיה המיוחדים שסייעו גם כן למאמץ.
בראש ה"מקהלה" עומד המפקד העליון של הצבא, ראש ממשלת עיראק, חיידר אל-עבאדי. ראש הממשלה השיעי מנסה להלך בין הטיפות במאבקים הפנימיים בין השיעים לסונים והכוחות האזוריים שעומדים מאחוריהם.
מצד אחד אל-עבאדי הולך יד ביד עם הקואליציה הבינלאומית נגד ארגון "המדינה האיסלאמית" וארצות הברית בפרט. מאידך, נראה שלאחרונה הוא מאמץ עמדה טולרנטית ביחס למיליציות השיעיות, שמקבלות פקודות מאיראן, וליתר דיוק ממפקד כוח "קודס" במשמרות המהפכה קאסם סולימאני, שמתהלך בעיראק בחופשיות למורת רוחה של סעודיה, יריבתה הגדולה של איראן - דבר שיצר גם משבר חריף בין בגדד לריאד. ייתכן בהחלט שאל-עבאדי רואה בשיתוף הפעולה שלו עם שלל הגורמים נגד דאעש דבר שמשרת את האינטרסים של מדינתו המתפוררת.
"הכוחות המזוינים העיראקיים הם שייכנסו לעיר מוסול כדי לשמור על הביטחון יחד עם המשטרה המקומית כמו שעשינו ברמאדי ופלוג'ה", הכריז ראש ממשלת עיראק ימים ספורים אחרי תחילת המבצע, כדי להרגיע את אלה שחוששים מכניסת כוחות אחרים לעיר, דוגמת אותן מיליציות שיעיות שנתמכות ע"י איראן או כוחות הפשמרגה הכורדים שמשתתפים במבצע.
כוחות הפשמרגה שייכים לחבל האוטונומי של כורדיסטן-עיראק ומהווים חלק בלתי נפרד מכוחות הממשל. עם זאת, הם פועלים באופן עצמאי, וזכו לתדמית של כוחות שנוחלים הצלחות רבות בקרבות נגד הג'יהאדיסטים בצפון עיראק. אף על פי כן, האינטרסים והמניעים שלהם אינם טהורים לגמרי, כמו שמנסים לצייר בתקשורת העולמית ולעתים גם הם מתגלים במערומיהם.
דוגמה אחת היא המתקפה המוצלחת של דאעש על העיר כירכוכ, זמן קצר אחרי תחילת המבצע במוסול, שחשפה את חולשתם. במקביל אי אפשר שלא להזכיר את מה שהתרחש בהר סינג'אר באוגוסט 2014, כאשר על פי עדויות רבות הכוחות הכורדיים, כולל הפשמרגה, נמלטו והותירו את המיעוט היזידי להיטבח על ידי אנשי ארגון "המדינה האיסלאמית". עד היום יזידים רבים מספרים בכאב כיצד הכורדים בגדו בהם. אותם כוחות פועלים בעיקר כדי להרחיב את ההשפעה של חבל כורדיסטן-עיראק באזור ושל הכורדים בכלל, גם אם הדבר בא על חשבון קבוצות אתניות אחרות.
הכוחות הנוספים ששנויים במחלוקת לא פחות הם אותן מיליציות שיעיות הידיעות בכינוי "אל-חשד א-שעבי". אלו הן מיליציות שהוקמו ב-2014 והפכו לכאורה לכוח שנמצא בפיקוח ממשלתי, אך ברובן המוחלט מדובר בפלגים חמושים שיעיים שמקבלים תמיכה מאיראן. הם נתפסים כגורם שמצד אחד מילא תפקיד חשוב בעצירת ההתקדמות של אנשי דאעש, אולם מצד שני נתונים להאשמות קשות על פגיעה באזרחים וברכושם באזורים עם רוב סוני שאליהם נכנסו, ועל כן יש חשש רב מהאפשרות של כניסתם לעיר מוסול. הם נתפסים בנוסף כזרוע שמאפשרת לאיראן להעמיק את השפעתה בעיראק.
בימים האחרונים הודיעו אותם כוחות כי הם מתכוונים להגיע לתלעפר, עיר חשובה שנמצאת בחלק המערבי של מרחב מוסול, כשהמטרה היא לנתק את קו האספקה המרכזי של דאעש ממוסול למעוזו במזרח סוריה, העיר א-רקה. בנוסף הפעולה אמורה לחסום את ציר הבריחה האפשרי היחיד של אנשי ארגון "המדינה האיסלאמית" מערבה לכיוון השטחים שלהם בסוריה.
טורקיה וסעודיה נגד עיראק ואיראן
מי שבוודאי לא מרוצה מהנוכחות של אותם הכוחות היא טורקיה הסונית ומדינות המפרץ הסוניות, ובראשן סעודיה. טורקיה בפרט זועמת על כך שאינה משמשת כשותפה בכירה במבצע במוסול. בהקשר זה, חשוב להזכיר כי כבר תקופה ארוכה נמצאים כוחות טורקיים במחנה א-זלקאן באזור בעשיקה שבקרבת מוסול, ובעוד אזורים בחבל כורדיסטן-עיראק שבצפון המדינה, למורת רוחו של הממשל המרכזי בבגדד. נוכחות צבאית זו גרמה למתיחות ולקרע של ממש בין בגדד לאנקרה וליתר דיוק בין חיידר אל-עבאדי לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שמתעמתים תחת כל עץ רענן ויורדים לפסים אישיים חסרי תקדים.
שיאה של המתיחות הגיע ברקע המבצע במוסול, שטורקיה מתעקשת לקחת בו חלק משמעותי, אך ממשלת עיראק מסרבת לכך בתוקף. אנקרה שיגרה בתגובה איומים חסרי תקדים לעבר עיראק ואף שלחה תגבורות לגבול. דוגמה לרטוריקה הלוחמנית בין עיראק לטורקיה היא דבריו של ארדואן, שטוען שלארצו יש זכויות היסטוריות על העיר מוסול.
מי שנכנס בהתלהבות לאותו עימות מתוקשר הוא ראש ממשלת עיראק לשעבר, נורי אל-מליכי, המקורב לאיראן, שאמר כי "אלה שסייעו להפיל את מוסול, ובראשן טורקיה, מנסים לעצב את העיר ואת גבולותיה בהונאה, ובאופן שנוגד את המוסכמות הדיפלומטיות ומשקף התערבות בוטה בעניינה של עיראק". את החצים של אל-מליכי, שעדיין נותר פעיל בזירה הפוליטית, הוא כיוון כמובן גם לסעודיה, שמחזיקה בעמדה דומה לזו של טורקיה ביחס למבצע. אפשר למצוא גם חברי פרלמנט שמאשימים את טורקיה במפורש בתמיכה בדאעש.
מי שמשקיפה מהצד על העימות הזה, וסביר להניח שבשביעות רצון יתרה, היא איראן, שמסייעת לממשל המרכזי בבגדד בייעוץ, אך בייחוד במימון ופיקוח על אותן מיליציות שיעיות ידועות לשמצה. איראן, המנוע של "ציר ההתנגדות" השיעי, חיזבאללה והמשטר הסורי, כבר זימנה לשיחת נזיפה את השגריר הטורקי בטהרן, אחרי שבכיר ממשל טורקי האשים את המדיניות האיראנית כמי שמובילה להשפעות שליליות על המצב בעיראק.
עלי אכבר ווליאתי, יועצו של המנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי חמינאי, אמר כי סעודיה הורסת את שמה הטוב בהתנגדותה למבצע במוסול, אחרי שהביעה דאגה עמוקה ממעורבות המיליציות השיעיות שנתמכות על ידי איראן במבצע. מוסול חשובה לטהרן בעיקר בגלל קרבתה אליה.
ובאמצע של כל אותם סכסוכים עומדת ארצות הברית, וליתר דיוק הקואליציה הבינלאומית שהיא מובילה נגד ארגון המדינה האיסלאמית. זו קואליציה שפועלת נגד הארגון בסוריה ובעיראק בעיקר מהאוויר. בעיראק נמצאים אלפי אנשי צבא אמריקניים שנותנים הדרכות לכוחות העיראקיים. מעת לעת נודע על מבצעים של הכוחות המיוחדים האמריקניים בשיתוף פעולה עם הכוחות העיראקיים והכוחות הכורדיים.
אין ספק שלארצות הברית יש חלק בהתגייסות של שלל הגורמים בעלי האינטרסים המנוגדים לחבור יחדיו לטובת המבצע, ובייחוד בין הממשל המרכזי בבגדד לבין חבל כורדיסטן-עיראק. עם זאת, גם עצימת העין שלה מהמעורבות של המיליציות השיעיות הנתמכות על ידי איראן עשויה להגביר את המתיחות עם בנות ברית כמו סעודיה וטורקיה. נראה שכולם בוחשים בקלחת של המבצע החשוב, שנכנס לשלביו המכריעים, בהתאם לאינטרסים והאג'נדות שלהם - והשאלה הגדולה היא מה יהיה ביום שאחרי.
לפנייה לכתב/ת 
