האליל האלבני: ג'אני דה ביאסי עשה את הבלתי ייאמן
המאמן האיטלקי הוביל את נבחרת אלבניה להופעה מכובדת ביורו, אחרי שגייס בעזרת האינטרנט שחקנים מכל רחבי אירופה שלא העלו בדעתם את האפשרות לשחק עבור הנבחרת הקטנה. השוער, למשל, אותר בכפר דייגים בשבדיה. "אם אציג את מועמדותי לראשות הממשלה מחר, אזכה בלי צורך בקמפיין בחירות", אומר המאמן הנערץ. במוצאי שבת הוא יפגוש את נבחרת ישראל
בפברואר 2010 החליטה הנהלת אודינזה לפטר את המאמן ג'אני דה ביאסי מתפקידו, חודשיים בלבד אחרי שקיבל את הג'וב, והחזירה לתפקיד את פסקוואלה מרינו, שאותו הוא עצמו החליף. דה ביאסי, מאמן ותיק ומכובד באיטליה שאימן בקבוצות רבות (ביניהן ברשיה וטורינו), לקח את זה קשה. זו הייתה פגיעה לא פשוטה עבורו כאיש מקצוע ומכה קשה לאגו.
"זו הייתה אכזבה עצומה", הוא סיפר אז. "אחרי שמוניתי בדצמבר ניצחנו את מילאן בגביע, אבל אחרי ההפסד לגנואה המועדון החליט לפטר אותי. אחרי חודשיים בלבד! זה היה מצב מאוד מוזר. איך אפשר להחליט לגבי מאמן אחרי חודשיים? האמת היא שבאותו רגע לא רציתי לאמן יותר באיטליה".
דה ביאסי לא יכול היה לתאר לעצמו שהרגע הכי נמוך בקריירת האימון שלו יהפוך בדיעבד לנקודה ממנה ימריא להצלחה מטורפת וחסרת תקדים. הצלחה שתהפוך אותו לדמות שתרתק את כל העולם, שתשנה את חייו וגם את ההיסטוריה של מדינה שלמה: אלבניה.
ג'אני דה ביאסי מונה לתפקיד המאמן הלאומי של אלבניה בדצמבר 2011, אבל הידיעה הזו חלפה מתחת לרדאר. כי בינינו, הסיפור האיזוטרי הזה לא עניין אף אחד מחוץ למדינה הבלקנית הקטנה, שהנבחרת שלה הייתה במשך שנים אחת החלשות ביותר באירופה.
ארבע שנים בלבד לאחר מכן לא היה כבר חובב כדורגל אחד בעולם שלא ידע מי זו נבחרת אלבניה ומי זה ג'אני דה ביאסי. המאמן האיטלקי, שמעטים הכירו אותו עד אז, היה האחראי הראשי לאחד הסיפורים המדהימים ביותר בכדורגל העולמי, כאשר הוליך את אלבניה לאליפות אירופה.
ונבחרת אלבניה לא ביישה את עצמה ביורו 2016. להפך. היא הפסידה רק 1:0 לשווייץ במשחק הראשון, החזיקה מעמד עם 0:0 הרואי מול המארחת צרפת עד לדקה ה-89, אז ספגה פעמיים – וניצחה את רומניה 0:1. הניצחון על הרומנים אמנם לא הספיק כדי להעפיל לשמינית הגמר, אולם האלבנים חזרו הביתה כגיבורי האומה והתקבלו בכבוד מלכים.
דה ביאסי עצמו הפך לאליל העם, קיבל אזרחות אלבנית ואם זה תלוי בו, הוא יישאר באלבניה עוד שנים רבות. האהבה שהוא מקבל מכל עבר היא פשוט מטורפת. עד כדי כך שאנשים חולים עוצרים אותו ברחוב כדי שיברך אותם, ומאמינים שזו סגולה לבריאות ולאריכות ימים...
אדי ראמה, ראש ממשלת אלבניה, הפך לידיד אישי. "הוא גר בגרמניה ובצרפת, מדבר כמה שפות והוא איש העולם הגדול", מספר דה ביאסי. "הוא זה שהעניק לי דרכון דיפלומטי".
ההתחלה הייתה כמובן שונה לגמרי. את הפנייה מההתאחדות בטיראנה הוא קיבל כמה חודשים אחרי שפוטר מאודינזה, כשהאלבנים חיפשו מאמן חדש, במקומו של הקרואטי יוסיפ קוזה. בתחילה דה ביאסי לא התלהב לאמן באחת המדינות העניות באירופה, שהחיים בה שונים כל כך מחיי הפאר להם היה רגיל בצפון העשיר של איטליה. הוא גם ידע שנבחרת אלבניה היא אחת החלשות באירופה, שמעולם לא התקרבה להעפלה לטורניר גדול, והשכר שיקבל יהיה רבע ממה שקיבל באודינזה - ובכל זאת, הוא החליט להיענות לאתגר. אולי גם משום שלא היו לו אז הצעות אחרות.
לדה ביאסי היה קשה מאוד עם פערי המנטליות. "אנחנו, בני צפון איטליה, אוהבים שהכל נעשה בדייקנות וביעילות. באלבניה זה בדיוק להפך. אבל לשמחתי אנשי ההתאחדות נענו לכל בקשותיי ולא הגבילו אותי", הוא משחזר. "ההתאחדות הייתה קטנה, המדינה ענייה ועם הרבה בעיות. המשחק הראשון שלי עם הנבחרת נערך באצטדיון שהאיטלקים בנו ב-1935 ולא שופץ מאז".
אבל הבעיה הגדולה יותר הייתה שהסגל שעמד לרשותו לא היה איכותי, וכמעט כל השחקנים הגיעו מהליגה האלבנית החלשה. מה שהביא את דה ביאסי לחפש פתרון יצירתי, או במילים אחרות: לחפש שחקנים חדשים מחוץ לאלבניה.
במערב אירופה חיים כיום מיליוני מהגרים ובני מהגרים מאלבניה ומקוסובו (היום מדינה עצמאית ובעבר חלק מאלבניה), שהיגרו מארץ מולדתם בשל מלחמות או חיפוש אחר עתיד טוב יותר.
בהתאחדות המקומית ניסו בעבר לשכנע שחקנים ממוצא אלבני או קוסובארי לשחק בנבחרת הלאומית, אולם ללא הצלחה. השם המפורסם ביותר הוא כמובן ג'רדאן שאקירי, שנולד בקוסובו אבל החליט לשחק במדי נבחרת שווייץ, המדינה בה גדל. שאקירי לא היה היחיד. כמוהו החליטו גם ואלון בהראמי וגרניט ג'אקה לשחק עבור שווייץ. האמת היא שמרבית הכדורגלנים ממוצא אלבני לא רצו לשמוע בכלל על הנבחרת, בעיקר בגלל חולשתה.
דה ביאסי לא התייאש. הוא החליט לנסות את מזלו. "באמצעות האתר 'soccer association' חיפשנו שחקנים אלבנים או כאלה עם שמות אלבניים בכל הליגות באירופה", הוא סיפר. "כשמצאנו, בדקנו ביוטיוב עד כמה הם טובים. השלב הבא היה לנסוע ולהיפגש עם השחקנים ולנסות לשכנע אותם להצטרף לנבחרת".
במשך שנתיים יצאו ג'אני דה ביאסי ועוזרו פאולו טראמצאני ליותר מ-70 גיחות בכל רחבי אירופה, מאזרבייג'ן ועד לשוודיה, כדי להיפגש עם מועמדים לנבחרת. שחקנים שחלקם כלל לא היו מודעים לאפשרות שהם יכולים לשחק בנבחרת אלבניה.
אחת הנסיעות הייתה לכפר דייגים בשבדיה, שם גר השוער אטריט ברישה, ששיחק באותה תקופה בקבוצה השבדית הקטנה קלמאר. ברישה נולד בפרישטינה, בירת קוסובו. כשהיה בן 18, אחרי שעבר כילד את מלחמת קוסובו, הוא עבר לשחק בשבדיה. המחשבה לשחק בנבחרת אלבניה מעולם לא עברה בראשו – עד שג'אני דה ביאסי הגיע אליו הביתה.
"מה שמדהים הוא שעד שהגענו אליו, הוא מעולם לא עבד עם מאמן שוערים", מספר דה ביאסי. השנה הייתה 2012 וברישה שוכנע. שנה לאחר מכן, גם בזכות ההמלצה של דה ביאסי, החליטה לאציו הגדולה לרכוש אותו מקלמאר. חייו של השוער האלמוני השתנו מן הקצה אל הקצה.
דה ביאסי מספר: "יותר מאשר מאמן, הייתי צריך להיות פסיכולוג. כשנפגשתי עם השחקנים וניסיתי להסביר להם מה אני רוצה, פניתי אל הרגש שלהם. ניסיתי לשכנע אותם שהם עומדים לשחק עבור ההורים והסבים שלהם, עבור המשפחות שנקרעו בגלל המלחמה. זה הצליח. לבסוף הצלחנו לגבש חבורה של בחורים שנלחמים עבור הדגל ונותנים את כל מה שיש להם עבור המדינה שלהם – גם אם לא נולדו בה".
הסיפור המיוחד מכולם הוא זה של טאולנט ג'אקה, אחיו המבוגר של גרניט. שני האחים נולדו בבאזל להורים שהיגרו לשווייץ מפרישטינה. האב ראג'יפ ישב שלוש שנים בכלא כאסיר פוליטי, לפני ששוחרר על ידי המשטר הסרבי והורשה לעזוב בגיל 25 את קוסובו.
טאולנט, כמו אחיו, שיחק בכל הנבחרות הצעירות של שווייץ. אולם כשהגיע הרגע לבחור באיזו נבחרת בוגרת הוא ישחק – החליט אלבניה, אחרי שדה ביאסי שכנע אותו.
טאולנט סיפר אז כי ההחלטה באה לאחר שאחיו גרניט, שחקנה של ארסנל, אמר כי הוא התחרט על כך שבחר לשחק בנבחרת שווייץ. הבעיה היא ששחקן שהשתתף במשחק רשמי בנבחרת לאומית לא יכול לעבור ולשחק בנבחרת אחרת. גרניט עשה את הבכורה הרשמית שלו בנבחרת שווייץ ביוני 2011, מספר חודשים לפני שדה ביאסי מונה למאמן הנבחרת האלבנית.
ואז הגיעה ההגרלה של יורו 2016 וקבעה כי המשחק הראשון של אלבניה יהיה מול שווייץ. בפעם הראשונה בהיסטוריה של אליפות אירופה שני אחים שיחקו זה מול זה. ביציע הכבוד באיצטדיון בלאנס ישבה אלמאזה ג'אקה, אמם של השניים, כשהיא לבושה בחולצה שעליה דגל אדום שבמרכזו חצי מהנשר האלבני וחצי מהצלב השווייצרי...
המשחק בין שווייץ לאלבניה היה סיפור מדהים באופן כללי, כאשר שישה משחקני נבחרת שווייץ הם אלבנים במוצאם – ושישה משחקני נבחרת אלבניה נולדו בשווייץ. חוץ מטאולנט שאקה, גם את ארלינד אייטי, פרדי וסלי, מיגיין באשה, אמיר אבראשי ושקלזן גאשי הצליח ג'אני דה ביאסי לשכנע לשחק עבור המולדת של הוריהם. ההצטרפות של שחקנים מליגות בכירות יותר שיפרה באופן דרמטי את יכולתה של נבחרת אלבניה, שפתחה את מוקדמות היורו בניצחון חוץ סנסציוני על פורטוגל. ההמשך ידוע.
באלבניה פינטזו אחרי ההעפלה ליורו להעפיל גם למונדיאל ברוסיה, אולם כשקיבלו בהגרלה את ספרד ואיטליה היה ברור לכולם שהסיכוי לכך הוא קלוש.
מבחינתו של ג'אני דה ביאסי, מה שחשוב זו ההמשכיות - להשאיר את אלבניה במעמד בו היא נמצאת כיום.
בראיון למגזין "וורלד סוקר" הוא אמר: "היו לי הישגים יפים באיטליה. העלתי את טורינו מהליגה השלישית לראשונה, אבל זה היה סיפור גדול רק באיטליה. כשאתה מעלה נבחרת כמו אלבניה ליורו, כל העולם מדבר עליך. זה היה רגע היסטורי לכדורגל האלבני, לעם האלבני וגם לפוליטיקה המקומית. אם אציג את מועמדותי לראשות הממשלה מחר, אני אזכה בלי צורך בקמפיין בחירות".
לפנייה לכתב/ת 
